שישה ימים אחרי מותו בגיל 80, מי שהיה במשך 25 שנה כתב צבאי, ובהמשך איש אמונו של ראש הממשלה המנוח יצחק רבין, איתן הבר הובא הבוקר (יום ג') למנוחות.
משפחתו וקרוביו, בהם דליה רבין, ראש הממשלה והרמטכ"ל לשעבר אהוד ברק ואנשי "ידיעות אחרונות", הגיעו לבית העלמין נחלת יצחק בתל אביב להשתתף בהלוויה תחת הגבלות הקורונה. ynet העביר את הלווייתו של הבר בשידור ישיר.
אילן הבר, בנו של איתן, ספד לו: "אבא, אני לא איש של מילים כמוך, אבל אנסה. לפני 35 שנה הלכה מאיתנו אמא, היינו משפחה קטנה כל השנים האלה. שימשת לי ולמיכל עמוד תווך שעליו נשענו, תמיד ידענו שתהיה שם בשבילנו, גם כשנעדרת ימים ולילות לעבודה אינטנסיבית. ידענו שיש מי שדואג לנו, ובמובן מסוים שימשת לנו גם כאמא".
"חלקנו אותך עם אזרחי המדינה שלהם הקדשת הרבה מחייך", המשיך הבן, "אתה האיש שעזר לאנשים הפשוטים. רשימת האנשים שעזרת להם, עזרה קטנה או הצלת חיים של ממש, ארוכה ופרושה לאורך הארץ ואף מחוצה לה. הייתי עד לניסיונותיך לעזור לאנשים במצוקה, קרוביהם הגיעו לבית, התקשרו באמצע הלילה ועשית פשוט הכול על מנת לעזור בעת צרה. כל החיים דאגת לאחרים יותר מאשר דאגת לעצמך.
"אנחנו נפרדים היום אחרי יותר משלוש שנים שבהן נלחמת במחלה", המשיך הבן, "כמי שבעבר הזיז הרים וגבעות, צפיתי בך הולך ונחלש מיום ליום. אבא, אנחנו גאים בך. היית ואתה עדיין מקור השראה למסירות אין קץ, אהבת הארץ ועבודה קשה.
"במאמריך אהבת לצטט את יהודה עמיחי, אז תרשה לי הפעם - 'ואל תאמר יהיה אשר יהיה, ואל תאמר שהיה כלא היה, האמן לחלומות, האמן לבתים העזובים, האמן לגרוטאות. הקשב לעברן המפואר... ואל תאמר היה אשר הייתי כי לא תהיה אשר היית, ואל תשכח שגם פרדס אפל נותן פרחים לבנים. ואל תשכח אותי...'. אבא, לא נשכח אותך לעולם. אנחנו אוהבים אותך. נוח על משכבך בשלום, תמסור ד"ש לאמא", חתם אילן הבר את דבריו.
רה"מ לשעבר אהוד ברק ספד: "אנחנו נפרדים מאיתן, איש שהשאיר חותם בכל מי שנקרה בדרכו, שועי עולם ופשוטי עולם, משפחות מוכות טרור וקרועות לב שיקיריהן נלקחו בחטף, עמיתים לדרך שהובילו לצדו את מה שטוב, ופרחי תקשורת צעירים שנכרכו בו בהערצה. איש צנוע, שנראה כנחבא אל הכלים. בלי מרפקים, בטון מינורי, לעולם לא מתלהם. לא מציב תנאים ולא דורש לעצמו דבר, ובכל זאת הותיר את עקבותיו הייחודיות על הלאומי, האנושי והאישי של כולם".
"אינך יכול שלא לתהות מהו סוד הקסם שהוביל את איתן לגעת בליבם של אנשים", המשיך ברק, "אני מאמין שהיו לו כמה מקורות - אישיות כובשת, הבנה עמוקה של טבע האדם, עוצמותיו וחולשותיו, סקרנות בריאה וזיכרון חד לאנקדוטות, וגם כישרון מולד למילים ולכוחן המאגי לעצב ולברור ריגושים ועולמות".
עוד ספד רה"מ לשעבר: "בימים אלה של הסתה וקיטוב, ראוי היה שנאחז בדוגמת עשייתו של איתן. יותר מכל אתגעגע לאיתן של כל אחד מאיתנו, בנוכחותו, בחיוכו עם הקריצה העוקצנית, בתבונתו המפוקחת עד כאב אך נטולת גרגר של רוע, ובעיקר לרוחו, לקסם הנפלא. לצמרמורת במורד הגב כשהוא מתאר את נעלי הצנחנים האדומות ונעלי השריון השחורות המציצות אליו משולי השמיכה הצבאית הקצרה מדי, מעל הגופות הדוממות בחצר. איתן, זו אכן סוף הדרך. היה שלום ונוח בשלום. אנחנו זוכרים אותך".
הרב הראשי לשעבר, ישראל מאיר לאו, ספד: "כמה ימים מאז שהגיעה הבשורה הקשה ואנחנו שקועים בזיכרונות. קוראים את המאמרים, הסיפורים, מתרגשים בכל יום מחדש ומגלים אדם שהכרנו - אולי בעצם לא כל כך הכרנו". הרב סיפר על הקשר המיוחד בין הבר לבין רה"מ רבין: "מפיו של יצחק יוצאת מלאכת המחשבת של איתן הבר. איתן הוגה, איתן רושם, איתן מרגיש, ורבין הולך איתו בתלם אחד.
"25 שנים חלפו", המשיך הרב לאו, "אני לא מבין איך השניים האלה דבקו בצורה כזאת עמוקה ואיתנה, עם האיתן הזה שגדל באטמוספרה שונה לחלוטין מזו שגדל בה יצחק. הייתה בו מסירות לתפקיד, נאמנות לאיש. הם היו אישיות אחת, ומזה אנחנו צריכים ללמוד היום. דווקא בימים כאלה שהפערים עמוקים והלבה גועשת, צריך ללמוד מהזיווג הבלתי ייאמן. למרות הפערים, למרות החינוך השונה, כשיש מטרה - העם היהודי וארץ ישראל מוצאים את שביל הזהב לעולם הנצח".
נטע ליבנה, עורך "ידיעות אחרונות", ספד: "השיחות וההתכתבויות עם איתן נפתחו תמיד ב'הו, כבוד גדול'. מיד אחר כך הגיעו הרעיונות שלו איתן תמיד שפע יוזמות שמילאו את דפי העיתון. אחרי פטירתו פרסמנו קמצוץ טורים של איתן. הופיע שם גם טקסט נוסף, שבו הוא ניסה להסביר את המקום העצוב שתופס השכול בחייו. איתן לא היה כתב צבאי, הוא היה ה-כתב ה-צבאי, מודל לחיקוי והשראה לדורות של עיתונאים.
"הוא סיקר את 'הר הבית בידינו', ואת חציית התעלה, הוא האיש שהיה שם", המשיך ליבנה, "איתן היה שם גם באותו לילה מר בכניסה לאיכילוב, מוקף באזרחים צועקים כשאמר את ארבעת המילים שנצרבו בלב האומה. איתן הוא האיש שהיה שם בכל הרגעים ההיסטוריים, משמש עיניים למיליוני ישראלים שקראו בשקיקה את מילותיו. זכינו לערוך אותו ולקרוא אותו ותמיד ללמוד ממנו. כל אנשי 'ידיעות אחרונות' מצדיעים לו, ואם יורשה לקחת את מילות הסיום שלו - 'העם מודה לכבודו'".
נחום ברנע, חברו של איתן, ספד: "מה יש לעיתונאי בחייו? סקרנות שמאפשרת לו לראות את מה שאחרים לא רואים. כושר ביטוי, קסם אישי שמקרב אליו אנשים, יצר תחרות, אמינות, דמיון יוצר, אהבת המקצוע שהופכת כל משימה תובענית להרפתקה. לאיתן היה שפע אדיר מכל אלה, הוא ניחן בעוד שלוש מעלות שבהן היה מיוחד - אהבה לאנשים, אהבה לארץ ויכולת ביצוע. מקבץ התכונות הזה ליווה אותו מהעיתונות אל השלטון וחזרה אל העיתונות. גם כשכיהן בלשכת רה"מ, הוא היה עיתונאי בנשמתו. גם כשעשה את כל הדברים המרשימים שעשה בידיעות אחרונות, הוא היה שליח ציבור בנשמתו.
"עיתונאי אמיתי, גם כשהוא משרת מנהיגים", המשיך ברנע, "יודע לראות את מעלותיהם וחסרונותיהם, הוא לא דף מסרים. איתן כתב את רבין יותר טוב מרבין. הוא כתב את רבין יותר טוב משכתב את הבר. אין פלא שהמילים שהוא כתב נכנסו ללב".
קלינטון: מורשתו תמשיך לחיות
הבר החל את הקריירה העיתונאית שלו ככתב "במחנה" ושימש במשך 25 שנים ככתב צבאי ב"ידיעות אחרונות". במקביל הגיש וערך תוכניות בטלוויזיה וגלי צה"ל. הבר היה זה שהודיע על רצח ראש הממשלה יצחק רבין מחוץ לבית החולים איכילוב בשנת 1995, ונצרב בזיכרון הלאומי כאשר אמר אז: "ממשלת ישראל מודיעה בתדהמה".
לאחר מותו ספדו להבר מנהיגים בארץ ובעולם. נשיא המדינה ראובן (רובי) ריבלין אמר בשבוע שעבר: "קיבלתי בצער גדול את ההודעה על פטירתו של איתן הבר, אביר המילה הכתובה והמדויקת. הוא הפך היסטוריה למילים והעניק לרגעים בלתי נשכחים תיאורי מופת שעיצבו את הזיכרון הלאומי. איתן היה מעיין נובע של יוזמה וכישרון, למען המדינה ולמען העקרונות שעל בסיסם הוקמה ועוצבה.
"הוא ליווה את העשייה הציבורית כעיתונאי וכמשרת ציבור כשמול עיניו עמדה מעל הכול טובת המדינה. הוא כתב את דברי ימינו בתקופות של מלחמה ושלום, תמיד בחדות, במבט מפוכח, ביד-סופר שמילותיו יחסרו לי כל כך. יהי זכרו ברוך".
נשיא ארצות הברית לשעבר, ביל קלינטון, ספד להבר במיוחד ל"ידיעות אחרונות": "נעצבתי עמוקות לשמוע על פטירתו של איתן הבר - כותב מחונן, פטריוט ישראלי ואדם טוב. בתור ראש לשכה נאמן ומוכשר של חברי היקר יצחק רבין, לאיתן היה תפקיד חשוב במאמציו של רבין לשלום ופיוס עם שכנותיה של ישראל. ברגעים של שמחה - כשרבין נשא דברים אל מול כינוס של שני בתי הקונגרס ב-1994 - סייע איתן לעצב במיומנות מסר מעורר השראה של תקווה.
"ברגעים של עצב, כאשר הכריז על מותו של רבין או כאשר הספיד אותו בצורה כה יפה, איתן מצא נתיב לליבנו האבל כאשר קרא מתוך 'שיר לשלום', השיר ששר רבין רגעים ספורים לפני מותו.
"המורשת של איתן", ותם הנשיא לשעבר את דבריו החמים, "תמשיך לחיות בקרב כל אלו המאמינים, כפי שהוא האמין, שאנו מאוחדים באנושיות המשותפת שלנו, ושעתיד משותף הוא מן האפשר".
פורסם לראשונה: 09:55, 13.10.20