הדבר הראשון שתופס את העין כשיורדים בתחנת הרכבת היפיפייה של וושינגטון, זה עד כמה היא ריקה. אחד משערי הכניסה המרכזיים לעיר החשובה בעולם פשוט שומם. בחוץ מחכות שתי מוניות, ושני נהגים שמחפשים עבודה, אבל כשמבקשים מאחד מהם לנסוע לכתובת שנמצאת כמה רחובות מהבית הלבן, הוא מסרב בנימוס. "מצטער, אני לא נכנס לשם, זה מטורף לנסות לנהוג שם", הוא אומר.
לקראת השבעת ביידן – עוד כותרות:
• הגירה ואקלים: תוכניות ביידן ליום ההשבעה
• ארה"ב מתגברת כוחות, תומכי טראמפ מבקשים חנינה
• טראמפ רוצה אירוע פרידה ענק
• איך אפשר לאסור על טראמפ לרוץ ב-2024?
בשבוע שעבר באולפן ynet
(צילום: ירון ברנר)
נהג אובר, מהגר מזרח תיכוני, דווקא כן הסכים ל"משימת ההתאבדות", ומהר מאוד התגלה כנהג מהסוג הפטפטן שהיה לו הרבה מה לומר על כל מי שאמלל את חייו. ה-GPS לא הזהיר אותו מהרחובות הסגורים, ונוסעים ממתינים הציקו לו כאילו זו אשמתו שכל מיני פורעים ימניים הפכו את וושינגטון למבצר צבאי. "בשביל זה באתי לאמריקה?", אמר לפני שעצר, הסתובב והציע: "עדיף לך לרדת ברחוב הזה ברגל, תפני שמאלה ושם המלון. ייקח לך חמש דקות. אני לא יכול להתקרב יותר עם האוטו".
הירידה ברחוב ברגל הפכה לסיוט של חצי שעה, מעבר בין שלוש עמדות בדיקה וחיילים שנראים בדיוק כמו בסרטים, עומדים מאחורי בריקדות וגדרות ענק. עד שלבסוף נמצא הרחוב בו כן אפשר היה לעבור ולהגיע למלון.
זו וושינגטון בדמדומי נשיאותו של דונלד טראמפ. סגן הנשיא, מייק פנס, אמר בסוף השבוע כי "הממשל שלנו היה הראשון זה עשרות שנים שלא סיבך את ארה"ב במלחמה". גם אם מקבלים את הקביעה הזו – ואפשר להתווכח עליה – הממשל שפנס היה חלק ממנו הוא גם הראשון שסיבך את ארה"ב במלחמה בבית.
וכך, במקום לחגוג את ההעברה המסודרת והשלווה של השלטון כיאה למדינה שאוהבת לראות בעצמה כלפיד הצועד לפני המחנה הדמוקרטי בעולם – בבוקר יום ראשון מקסים של שבוע ההשבעה, אין כמעט אדם ברחובות וושינגטון. חלונות כל החנויות מבוצרים ומכוסים בלוחות מגן. המסעדות סגורות, וכך גם בתי הקפה.
ה"מול", הרצועה המופלאה שמתחילה באנדרטת לינקולן ונמשכת עד מדרגות גבעת הקפיטול, שם מושבעים הנשיאים, שוממת לגמרי. אף אחד לא יכול לבלות בחופש של יום ראשון על מדרגות אנדרטת לינקולן, להשקיף על הבריכה הארוכה, ולהתרגש גם אם הוא ישב שם כבר פעמים רבות בחייו.
הנשיאות של טראמפ שברה הרבה דברים באמריקה. היא שברה את הסולידריות ותחושת ה"כולנו ביחד, גם אם אנחנו לא מסכימים על כלום"; היא שברה את האמון במוסדות שלטוניים; היא שברה את האשליה שהייתה לאמריקה על עצמה ועל היכולת שלה להתמודד עם משברים לאומיים כמו מגפה ויראלית. היא חשפה את כל החוליים העמוקים של החברה האמריקנית, הציפה מעל פני הקרקע את הזרמים האפלים ביותר ב-DNA של אמריקה, והוכיחה כי לא מדובר בשוליים קיצוניים בלבד – אלא בחלק משמעותי מאוד מהעם האמריקני.
ובימיה האחרונים, כהונת טראמפ הפכה את וושינגטון די.סי לעיר שנראית כמו המקומות שאליהם ארה"ב נוהגת לפלוש. בגדד פינת קאבול, רק שאפילו סטארבקס סגור.
