ימים לא קלים עוברים על מזכ"ל חיזבאללה חסן נסראללה. המוני לבנונים יוצאים להפגין ברחובות הערים הגדולות במדינה ומאשימים בגלוי אותו ואת ארגונו באחריות ישירה למשבר הרב-ממדי, המשילותי והכלכלי, הפוקד את ארץ הארזים.
נעל על הטלוויזיה בנאום נסראללה
נסראללה נתפש כאשם אפילו בקרב השיעים בני עדתו. זאת מפני שכל ילד בלבנון יודע מי משך בחוטים מאחורי הקלעים הפוליטיים והרכיב את הממשלה המושחתת והלא מתפקדת שדרדרה את המדינה ואת אזרחיה למצב של קריסת מערכות כללי.
הפיצוץ בנמל ביירות המחיש עד כמה חמור מצבה של לבנון. יש גם מי שמאשימים את חיזבאללה באחריות להזנחה ולרשלנות הפושעת שנמשכה שנים והביאה לפיצוץ האדיר של האמוניום החנקתי. לפחות 190 בני אדם נהרגו באסון ב-4 באוגוסט, 6,000 איש נפצעו ועשרות אלפים איבדו את בתיהם.
אזרחי לבנון יודעים שחיזבאללה אשם ישירות גם בסנקציות האמריקניות ששיתקו את הבנקים בביירות, כחלק מהסנקציות שהטיל הקונגרס האמריקני על נשיא סוריה בשאר אסד, וגם בכך שקרן המטבע הבינלאומית לא מוכנה להעניק לממשלה סיוע חירום בסך 11 מיליארד דולר, שלו היא זקוקה כאוויר לנשימה.
וזה מדוע? כי הממשלה הלבנונית, על פי דרישת חיזבאללה, לא הסכימה לתנאים שהמוסדות הבינלאומיים העמידו כתנאי למתן הסיוע. נוסף לכך, אפשר למנות גם את ההצבעה – אמנם בשפה רפה – על חיזבאללה כמי שרצח בשליחות אסד את ראש הממשלה הסוני רפיק אל-חרירי.
אל-חרירי היה הפוליטיקאי היחיד שהייתה לו היכולת והשאיפה לשקם את לבנון מהריסותיה, אבל הפוליטיקאי העצמאי מדי לא ציית להוראות מטהרן ומדמשק - ולכן חוסל. חיזבאללה היה קבלן הביצוע. עוד סעיף מדמם בחשבון שיש לאזרחי לבנון הלא שיעים, בעיקר למוסלמים הסונים, לסגור עם חיזבאללה.
פטרון חדש-ישן
נדמה היה שהבהק של הפיצוץ בנמל ביירות, ביקוריו התכופים של נשיא צרפת עמנואל מקרון והלחץ הלא מתון שהוא מפעיל, שכנעו אפילו את הפוליטיקאים הלבנונים המושחתים שנחוץ שינוי אמיתי במערכת הממשל ובפוליטיקה הלבנונית. או לפחות כך זה נראה. לפני יותר משלושה שבועות התפטרה הממשלה והשבוע, בזריזות לא אופיינית למערכת הפוליטית הלבנונית, הטיל הנשיא מישל עאון, בהסכמת חיזבאללה והעדות האחרות, את מלאכת הרכבת ממשלתה הבאה על השגריר לשעבר בגרמניה מוסטפה אדיב.
הפיצוץ האדיר בביירות, בחודש שעבר
המינוי החפוז נעשה במטרה להגיע מהר לממשלה שתבצע את הרפורמות שיאפשרו ללבנון לקבל סיוע בינלאומי. מקרון, שעומד בראש קונסורציום בינלאומי של מדינות שמוכנות לסייע כלכלית ללבנון, דורש בתוקף את הרפורמות האלו כתנאי לקבלת הסיוע שהוא מארגן.
בביקורו השבוע בביירות, השני בתוך חודש, אף לא היסס לאיים על הפוליטיקאים הלבנונים בסנקציות אישיות אם בתוך כמה שבועות לא ישנו מהיסוד את שיטת הממשל. באותה נשימה אמר, שהפוליטיקאים של חיזבאללה אינם פסולים בעיניו וכי הוא רואה בהם שותפים לגיטימיים לבנייתה של לבנון החדשה.
מקרון ממצב את עצמו כפטרון וכסוכן השינוי העיקרי בלבנון בתוקף היחסים המיוחדים בין המדינה המזרח תיכונית הקטנה לצרפת. כמעצמה הקולוניאלית הנוצרית שמשלה בלבנון אחרי מלחמת העולם הראשונה, מתוקף הסכמי סייקס-פיקו, רואה עצמה צרפת באורח מסורתי אחראית ללבנון ובמיוחד לשלומן של העדות הנוצריות בה. כעת לוקח מקרון עובדה זו וממנף את המשבר הלבנוני הנוכחי כדי למצב מחדש את צרפת כמעצמה עולמית וכשחקן חשוב באגן הים התיכון.
זו גם הסיבה שצרפת מעורבת עכשיו בעימות בין טורקיה ליוון על המים הכלכליים בים התיכון ובמלחמת האזרחים בלוב. ללבנונים אין ברירה אלא להיענות לדרישותיו של נשיא צרפת שהוא הגורם הבינלאומי היחיד שמוכן להציל אותם מעצמם.
אבל מקרון דורש מהפוליטיקאים בדיוק את מה שדורשים הצעירים שמפגינים בעשרות אלפיהם מאז אוקטובר שעבר: לשנות מן היסוד את המשטר הפוליטי והשלטוני המוזר שהגו הצרפתים וכפו על הלבנונים כשהקימו ב-1 בספטמבר 1920 את "לבנון הגדולה": הממשלה והפרלמנט הלבנוני מורכבים על פי מפתח עדתי-דתי. גודל כל גוש המייצג עדה בפרלמנט קבוע והוא משקף גם היום את חלוקת הכוח בין העדות כפי שהייתה לפני מאה שנה.
גם הרכב הזרוע המבצעת קשיח: הנשיא הוא נוצרי מרוני, ראש הממשלה סוני ויו"ר הפרלמנט הוא שיעי. המשטר הזה קיים עד היום ורוב אזרחי לבנון רואים בו, בצדק, מנגנון לחלוקת שלל של כבוד והטבות כלכליות ואת הסיבה העיקרית לשחיתות ולחוסר התפקוד של השלטון. כעת דורשים המפגינים, ודורש גם מקרון, לערוך בחירות כלליות ארציות ולהקים משטר וממשלה אזרחיים-חילוניים ששריה ופקידיה נמדדים ונבחרים על פי כישוריהם ולא על פי מפתח עדתי עבש.
אוכלוסיית לבנון מונה כיום כשבעה מיליון נפשות. מקובל להעריך שהעדה הגדולה ביותר היא השיעית, אולם בתקופת מלחמת האזרחים בסוריה ברחו ללבנון כשני מיליון פליטים סורים, רובם סונים. לעומת זאת, הנוצרים, בעיקר הצעירים שבהם, מהגרים ממנה כעת במספרים שהולכים וגדלים מאז הפיצוץ בנמל.
פתח מילוט
נדמה כעת שהפוליטיקאים הלבנונים, כולל חיזבאללה, הפנימו את המסר של המפגינים ושל מקרון. עדות לכך היא הנאום שנשא נסראללה ביום ראשון השבוע, שבו אמר שיהיה מוכן לרפורמות מרחיקות לכת במבנה השלטון והמשטר בלבנון ובלבד שהדבר ייעשה בהסכמה. גם הנשיא עאון אמר השבוע בנאום כי לדעתו לבנון אכן צריכה להפוך למדינה אזרחית-חילונית. משמע – סוף פסוק למשטר העדתי-דתי. אפשר להניח בביטחון שעאון תיאם עם נסראללה את דבריו.
הפגנת גמישות כזו מצד המחנה הפוליטי שבהובלת חיזבאללה היא די נדירה וצריך להתייחס אליה בחשדנות רבה. זאת מפני שאם וכאשר יבוצעו הרפורמות, חיזבאללה עלול לאבד את כוחו הפוליטי ואולי אף יידרש להתפרק מנשקו. אולם נסראללה הערמומי השאיר לעצמו ולארגונו פתח מילוט כשקבע שהשינויים צריכים להיעשות "בהסכמה" כללית של כל העדות, כולל כמובן הסכמתו. ספק גדול אם נסראללה ועאון ופוליטיקאים אחרים מתכוונים בכלל לבצע את מה שהם מצהירים. מה שברור שהם בלחץ וזה נוגע בעקיפין גם לישראל.
בינתיים, מתכונן אדיב להתחיל בהרכבת הממשלה הבאה וכשתוקם יתחיל תהליך יישום הרפורמות. מקרון אמר השבוע בריאיון כי ששת השבועות הקרובים יהיו קריטיים וכי הוא מצפה לבחירות כלליות בתוך חצי שנה. נחיה ונראה. אבל בלבנון מקווים כולם, הנשיא והפוליטיקאים המושחתים, כמו האזרחים שהגיעו לפת לחם, שהסיוע יתחיל להגיע עוד לפני שהרפורמות ינוסחו וייושמו כחוקה מחייבת.
זוהי פחות או יותר תמונת המצב העדכנית בלבנון. בישראל חשוב להכיר אותה ולעקוב אחריה בראש ובראשונה מפני שניסיון העבר מלמד שמשברים וכאוס שלטוני בלבנון "שואבים" אותנו לתוכם. חולשת השלטון המרכזי בלבנון הייתה ונשארה הסיבה הבסיסית שבגללה מאז שנות ה-80 לבנון נחשבת לבעיית הביטחון מספר 1 של ישראל.
הנקמה היא תירוץ נוח
בימים האחרונים הולך ומתחזק הרושם שגם למתיחות הנוכחית בגבול הצפון יש קשר הדוק למשבר השלטוני והכלכלי הנוכחי בלבנון ולמשבר האמון החריף בין אזרחי לבנון לבין חיזבאללה. גבול הצפון עלול להתלקח תוך דקות לעימות מוגבל מפני שזה בדיוק מה שנסראללה רוצה כעת. הוא ובכירי ארגונו אומרים בפומבי שאינם רוצים במלחמה רבתי עם ישראל וזו כנראה האמת.
בחודש יולי: סוכל פיגוע בדרום רמת הגולן
(צילום: דובר צה"ל )
במלחמה כוללת עם ישראל תספוג לבנון כולה הרס והרג נוראים מפני שחיזבאללה מסתיר את טיליו בבתי אזרחים ובשכונות מגורים. חיזבאללה יהיה האשם היחיד באסון ואזרחי לבנון כבר הוכיחו שהם עלולים לפצוח במלחמת אזרחים כשהם זועמים.
בנוסף, במלחמה כוללת עם ישראל ישמיד צה"ל חלק גדול מארסנל הטילים האדיר שאיראן הפקידה בידי חיזבאללה. הטילים האלה אמורים לשרת את הביטחון הלאומי של איראן כדי להרתיע את ישראל מפגיעה בתוכנית הנשק הגרעיני שלה ולא את הצרכים והמטרות המקומיים של חיזבאללה. נסראללה יודע זאת היטב אחרי הנזיפה שחטף ממנהיגה העליון של איראן עלי חמינאי אחרי מלחמת לבנון השנייה.
לכן, נסראללה באמת אינו רוצה מלחמה עם ישראל, אבל כמה ימי קרב בגבול ישרתו כעת היטב אותו ואת ארגונו בזירה הפנים-לבנונית. הערכה זו מבוססת גם על סימנים גלויים ופחות גלויים שמנפיק השטח הלבנוני ובעיקר על התבטאויותיו של נסראללה. השורה התחתונה היא שחיזבאללה מנסה ליזום פיגוע שיצית הסלמה – אבל מוגבלת בזמן ובמקום.
הגורם המיידי למתיחות שחיזבאללה יצר בגבול היה הריגתו לפני כמה שבועות של פעיל הארגון, נהג משאית, בתקיפה המיוחסת לישראל. הפגיעה לא הייתה מכוונת והתרחשה כשהופצצו מחסני נשק איראני ליד שדה התעופה הבינלאומי של דמשק.
אבל בשביל נסראללה זו הייתה הזדמנות לקצור שני הישגים במחי כדור 0.5 אחד: לחמם את הגזרה באופן שיחלץ אותו ממצוקתו הפוליטית וליישם את אסטרטגית ה"עין תחת עין" שהוא מפעיל מול ישראל במטרה להרתיע את צה"ל מתקיפות בתוך לבנון. "כשישראל הורגת אחד מחיילינו - אנחנו הורגים אחד מחייליה", הסביר נסראללה השבוע והבהיר שהוא מתכוון להמשיך. אין סיבה שלא להאמין לו.
הנקמה היא כעת עבורו בעיקר תירוץ נוח. כמה ימי קרב וחילופי מהלומות אש באזור הגבול ובדרום לבנון ימקדו אליהם את חששות האזרחים ואת תשומת הלב הציבורית בלבנון. זה יקל על נסראללה ועל הפוליטיקאים מטעמו לסכל רפורמות פוליטיות שיהיו מרחיקות לכת מדי לטעמו. עימות מוגבל עם ישראל גם יאפשר לנסראללה למצב את ארגונו "כמגן לבנון". כך הוא עושה תמיד כשבלבנון נשמעת הדרישה לפרק את חיזבאללה מנשקו.
אפילו רק המתיחות בגבול לבדה משרתת את נסראללה מפני שהיא מחייבת את צה"ל לקיים כוננות ממושכת שגובה ממנו משאבים ומאפשרת למזכ"ל חיזבאללה לצבור יוקרה כשהוא מטרטר את הצבא החזק במזרח התיכון ולועג לחייליו המתחבאים מפניו. כך הוא צובר נקודות זכות בטהרן וממצב את עצמו כגיבור ערבי, היחיד שמנהל מלחמה פעילה ומוצלחת עם "האויב הציוני" בשעה שאיחוד האמירויות וערביי מפרץ אחרים עומדים בתור לנרמל את היחסים איתו.
המודל של נסראללה
אבל, כאמור, היעד העיקרי שאליו הוא מכוון הוא היחלצות מהשפל שהוא נמצא בו בדעת הקהל הלבנונית, כולל בתוך עדתו השיעית שממנה הוא שואב את כוחו הצבאי והפוליטי. לכן הוא רוצה רק "הסלמה קטנה" מתוחמת גיאוגרפית ומוגבלת בזמן שלא תידרדר למלחמה רבתי.
סביר להניח שהמודל של נסראללה הוא "הסלמת הבלונים" שיזם לאחרונה יחיא סינוואר ברצועת עזה ואשר באמצעותה הצליח לסחוט קצת הטבות מקטאר, ישראל ומצרים. אבל בשביל שנסראללה ישיג את מטרותיו בלי להסתבך הוא צריך לנהוג בזהירות. אסור שאזרחים ישראלים ייפגעו מ"פעולת הנקם" של חיזבאללה בגבול וצריך שהיא לא תהיה קטלנית, הרסנית או משפילה מדי כדי שצה"ל, שר הביטחון בני גנץ וראש הממשלה בנימין נתניהו לא יתקשו "להכיל" אותה.
תנאי נוסף הוא שישראל תשתף פעולה ותשחק על פי כללי המשחק שהיו נהוגים מאז 2015 במגרש הלבנוני-סורי. כלומר, שתגובת צה"ל תהיה מידתית ולא תתפרס על כל שטח לבנון. במקרה כזה אפשר יהיה לסגור את האירוע כעבור יממה או שתים כששני הצדדים פחות או יותר מרוצים.
כדי להשיג את האפקט התודעתי-פוליטי המדויק שהוא שואף אליו הורה נסראללה לאנשיו כבר בתחילת החודש לצמצם ככל האפשר את הקטלניות ואת "החתימה המבצעית" של פעולת הנקם שיזם. לכן בשני ניסיונות הפיגוע האחרונים שלח חיזבאללה לביצוע המשימה חוליות צלפים. נסראללה מעריך, כנראה על סמך התגובות המרוסנות והמדודות בעבר בצפון וגם בעזה, שצה"ל יבליג או שיגיב בצורה מדודה על פגיעה בלוחם או שניים. תגובת צה"ל על שני האירועים, בהר דב ובאזור מנרה, הוכיחה לו שהערכתו הייתה מדויקת.
מה עוד שצה"ל, כמחוות הרגעה לנסראללה, הצניע את קטעי הווידאו ואת הממצאים בשטח שהעידו על הבריחה המשפילה של פעילי חיזבאללה אחרי שהחיילים העניקו להם בהר דב את חייהם במתנה. באזור מנרה צה"ל אפילו לא ניסה לפגוע בצולפים. האמת הכואבת היא שצה"ל מספק לנסראללה פעם אחר פעם סולמות לרדת מעץ "הנקמה", אבל נסראללה מסרב לרדת. הוא רוצה הסלמה מוגבלת שתסייע לו להיחלץ ממצבו הקשה בתוך לבנון והוא לא יירגע עד שיקבל אותה. דבריו של מזכ"ל חיזבאללה השבוע שבהם "חישק" במכוון את עצמו ואת ארגונו לביצוע נקמה מעידים על כך.
משמעות הדברים היא שאנו צפויים בעת הקרובה, כנראה עוד החודש, לניסיונות נוספים של חיזבאללה לפגוע פיזית בחיילים ישראלים. לכן צה"ל והקבינט המדיני-ביטחוני צריכים להתכונן, לגבש כמה חלופות לתגובה ולהיערך לביצוען כדי שלא ניקלע למצב כמו זה שהיה ביום שבו פרצה מלחמת לבנון השנייה, אז הממשלה וראשי הצבא לא היו מודעים לכך שיוצאים למלחמה.
כשחיזבאללה יפעל, ההישג המינימלי שהתגובה הישראלית צריכה לשאוף אליו הוא שיקום ההרתעה ושינוי כללי המשחק בגבול. זאת על מנת לגרום לכך שנסראללה, בפעם הבאה, ישקול פעמיים, שלוש וארבע לפני שהוא מייצא אלינו את בעיות הפנים שלו או מקיז דם ישראלי במסגרת אסטרטגיית נקמת הדם ההזויה שהגה.
