מוסד הזוועות בבני ברק
רגע לפני הכניסה לישיבה השיקומית "תפארת בחורים" עוצר אותנו עובר אורח. "חייבים לסגור את המקום הזה", הוא אומר בכעס, "כל יום שהוא ממשיך לפעול הוא אסון. אי אפשר להיכנס לשם בכלל. זה ריח נוראי, זה מחלות. איך, איך המדינה מאפשרת דבר כזה? איך האנשים עוד חיים שם?".
הוא יודע על מה הוא מדבר. שום דבר לא יכול להכין אותך למראות ולריחות במקום הזה, שמכנה את עצמו "מוסד שיקומי" ומיועד לפגועי נפש, השוכן במבנה ישן ומוזנח בסמטה קטנה בבני ברק. תחקיר ynet ו"ידיעות אחרונות" חושף את הסוד המחריד שכולם מודעים לו, כולל הרשויות. כך חיים, במשך שנים על גבי שנים, חסרי ישע שקולם אינו נשמע, במקום שמוגדר כלא ראוי למגורי אדם, ואיש אינו עושה דבר כדי להציל אותם ולהוציא אותם משם. רק היום, בעקבות פנייתנו למשרד הרווחה ומשרד הבריאות, הוגשה בקשה לבית המשפט להוציא את הדיירים מהמוסד.
שלושה דיירים גרים פה כיום, כולם פגועי נפש ונטולי עורף משפחתי. כשהגענו למקום הם ישבו בקומה הראשונה של המבנה, בבית כנסת קטן. אבל כל מי שעולה בגרם המדרגות הישנות לקומת המגורים נתקל כבר במציאות מחרידה ושונה לגמרי.
את הצחנה הכבדה שעולה מהקומה השנייה מריחים כבר מהרחוב. שילוב של טחב, רטיבות וריקבון. כאן, במקום שנראה כמו מחסן ישן ומלוכלך, שחפצים ישנים זרוקים סביבו, הם חיים. מעבירים לילות וימים. המטבח ריק וחלוד, שבור כולו, בארונות ובמגירות אין ידיות, חלקן מפורקות מהצירים. זוהמה בכל מקום. הכיסאות שבורים, הקירות מתקלפים. המקרר כמעט ריק, גם הוא מטונף. הדיירים ישנים בחדרים קטנים ומשותפים, במיטות ברזל, על מזרנים בלויים שנראים מעופשים, ללא מצעים.
"אני זוכר כשהגעתי למקום בפעם הראשונה. יצאתי משם המום", מסביר גורם טיפולי שמלווה חלק מהדיירים. "מגיעים לשם נכי נפש, אנשים שסובלים מבעיות נפשיות, שחיים בהזנחה גדולה מאוד. גם הבגדים שלהם לא נקיים, לפעמים הם לא מחליפים בגדים במשך חודשים".
להפתעתו, הוא מספר, כשפנה לרשויות גילה שהמקום מוכר להם היטב. "הרגשתי שאי אפשר להשאיר את המצב כפי שהוא ולאפשר למקום הזה להמשיך לפעול. כשפנינו לרשויות, גם במשרד הרווחה, גם במשרד הבריאות כולם אמרו לנו שהם יודעים שהוא לא ראוי למגורים, אבל לא מצליחים לסגור אותו, כי הוא מוסד פרטי".
"זה ממש לנוון אנשים"
ואכן, למרבה התדהמה מדובר למעשה במחדל ידוע ומוכר שאיש אינו טורח לטפל בו. זו אינה הפעם הראשונה שמוסד "תפארת בחורים" עולה לכותרות. כבר ב-2013 פורסמו כתבות על המצב הנורא במקום, גם במשטרה הוגשו תלונות לאורך השנים בנוגע למוסד, אבל הוא ממשיך לפעול באין מפרע עד היום.
בהתכתבות פנימית עם גורם ממשרד הבריאות מחודש נובמבר שהגיעה לידינו מתוארת הזוועה, שחור על גבי לבן. "המסגרת ה'חינוכית' של הרב רייזמן מוכרת ללשכת הבריאות שנים רבות", כך נכתב. "במשך השנים ניסינו בכל דרך אפשרית לסגור אותה בהליכים מינהליים אך ללא הצלחה, וזאת מאחר שהינה מסגרת פרטית. כל התקשרות של משרד הבריאות שהייתה בעבר עם הרב רייזמן הופסקה. דיווחנו למשטרה ולפרקליטות את הידוע לנו. נעשה כל מאמץ במסגרת החוק למנוע פגיעה במטופלים שם".
הגורם הטיפולי שמלווה חלק מהדיירים לא התרשם מהתשובות, בעיקר לאור המציאות הנוראה בשטח, שלפיה עד היום לא נעשה דבר כדי להוציא את הדיירים שנותרו שם או לסגור את המוסד. גם הנימוק כי מדובר ב"מוסד פרטי" רחוק מלהיות מספק. "מחלקת התברואה של משרד הבריאות יכולה לסגור גם מוסדות פרטיים על רקע בעיות תברואה", הוא מסביר, "ויש במקום הזה בעיות תברואתיות קשות. גם עובדים סוציאליים יכולים, בצו בית משפט, להיכנס לכל מקום ולהוציא אנשים, אם יש שם הזנחה של אנשים חסרי ישע. כלומר, יש לרשויות כלים להוציא אותם משם".
לדבריו, הוא לא הסתפק בזאת והגיש למשטרה תלונה כנגד רייזמן על התעללות בחסרי ישע. "ולמרות זאת, ולמרות שכולם יודעים מה קורה שם, המקום לא נסגר".
ההזנחה הקשה והקיצונית שבה נתקלנו מתוארת גם בתלונות שהגיעו למשרד הבריאות לפני כמה חודשים. "מדובר במבנה ישן ברמת תחזוקה ירודה ביותר", נכתב שם. "המקום מטונף, מלא אשפה, אינו מאוורר ועולה ממנו ריח מצחין. הריהוט שבור וחסר, הדיירים מתגוררים בחדרים זעירים, ללא ארונות וללא אוורור, בתנאים קשים. המטבח מלוכלך ומוזנח, והמזון נשמר בתנאים לא ראויים".
עוד נכתב, כי לפי עדויות הדיירים עולה חשש שהם לא מקבלים תפריט מזין ומגוון כנדרש, וכי אין כל פיקוח ובקרה על הפעילות במקום. "הפער בין השירותים שהמקום הזה טוען שהוא מספק למה שניתן לדיירים בפועל הוא תהומי. אין קשר בין מה שהם מבטיחים למה שמתבצע באמת", מוסיף הגורם. "הם מספרים שיש שם ליווי של עובדים סוציאליים, ריפוי בעיסוק, תעסוקה. שום דבר מתוך כל זה לא קורה. כל מה שהדיירים עושים זה לשבת, לעשות איזושהי עבודה משעממת כמו לכרוך ספרים, או להכניס דפים לניילוניות. זה נורא ואיום, זה ממש לנוון אנשים. הם לא מקבלים שום טיפול נפשי, ולמיטב ידיעתי גם לא רפואי.
"זו פגיעה בזכויות אדם בסיסיות. בדיוק בשביל דברים כאלה הוקמו רשויות החוק. יש נהלים ברורים למשרד הרווחה ולמשרד הבריאות על הפעלת מוסדות כאלה. אמור להיות שם צוות עובדים מינימלי, פיקוח רפואי, תפריט ארוחות שהוכן על ידי תזונאית, בקרה על איכות המים, הנגשה, אחות שתיתן את התרופות ותוודא שהן יילקחו לפי המינונים והסדר, ביקורי משפחות, יציאה החוצה לשמש, מעקב של עובדים סוציאלים. פה שום דבר מאלה לא קורה, זו אכסניה.
"אי אפשר לקרוא לזה מקום טיפולי או שיקומי", מוסיף אותו גורם, "יש כללים מסוימים וספרי נהלים להפעלת מקומות כאלה, ואף אחד מהם לא חל על המקום הזה. הדבר הקשה מכל הוא לראות אנשים חלשים חיים בתנאים מחפירים, בידיעת הרשויות. זה אכזרי ביותר, זה רמיסת כבוד האדם, זה ניצול מצבם הנפשי הקשה של הדיירים. נראה לך הגיוני שאדם בחברה מתוקנת יחיה כך? בתוך חדר מלא זבל?"
"לא טוב לכם? הדלת פתוחה"
כשפנינו לרב יוסף רייזמן בבקשה לתגובה לתחקיר הוא טען שהמוסד, זה שביקרנו בו וראינו במו עינינו את מחזה האימים שמתרחש בו, שבכניסה אליו תלוי השלט "תפארת בחורים - ישיבה שיקומית", נסגר בכלל ב-2006, השנה שבה משרד הבריאות הודיע שהוא מתנתק ממנו ומפסיק להעביר לו תקציבים. "אין לי שום מוסד, זו טעות. פעם זה היה בבעלותי, היום אין לי שום מוסד. אין בעלים לתפארת בחורים", טען רייזמן בשיחה.
אבל יש בכניסה שלט שמדובר במוסד שיקומי, ויש נכי נפש שגרים שם.
"זה לא מוסד שיקומי, הוא כבר מזמן נסגר, זה הכנסת אורחים. אם בא בן אדם ואין לו איפה לישון, במקום ברחוב שיישן פה. אבל זה לא מוסד".
כששאלנו על הכספים שמועברים למוסד הוא טען כי הדיירים לא משלמים על השהות במקום. "אני לא מקבל כסף על האנשים שנמצאים שם", טען.
אלא שמכתבים שהגיעו לידי ynet ו"ידיעות אחרונות" מוכיחים אחרת. למשל, דרישת תשלום עבור אחד הדיירים מספטמבר 2019, שבה נכתב: "כדי שנוכל להעניק שלוש ארוחות ביום, כביסה, מדריכים, תרופות, שיחות קבוצתיות, פרטניות, ריפוי בעיסוק, שיעור הלכה, שיעור גמרא, שיעור בחומש ורש"י ‑ גובים אנחנו עבור זה 1,800 שקל. בנוסף הוא מקבל דמי כיס, 780 שקל לחודש".
"כשהגעתי למקום בפעם הראשונה יצאתי המום, הוא לא ראוי למגורים", מספר גורם טיפולי. "גם הבגדים של הדיירים לא נקיים, לפעמים הם לא מחליפים אותם חודשים. כל מה שהם עושים שם זה לכרוך ספרים או להכניס דפים לניילוניות"
בדרישה לתשלום התבקשו להעביר על אחד הדיירים 2,580 שקלים בחודש בעבור "ועד הדיירים", ותשלום רטרואקטיבי של 30,960 על חודשים קודמים.
"הכסף מיועד לכך שהם יוכלו לאכול ולשתות", הסביר לנו רייזמן. "אלו אנשים חסרי ישע, הם ישנים בצורה מכובדת וטוב להם. הם היו במוסדות וזרקו אותם, ואין להם איפה לגור. אלה תנאים שראויים למחיה. פעם בשבוע הם מנקים בעצמם, מנקים להם. שאלתי אותם - לא טוב לכם? תלכו, הדלת פתוחה. אני לא מכריח אף אחד. אני עוזר לכל יהודי. כל אחד יכול לחיות איפה שהוא רוצה ואיך שהוא רוצה. הם רוצים לחיות פה על חשבונם, טוב להם".
תגובת משרד הבריאות: "מוסדות הלימוד והשיקום של הרב רייזמן בעיר בני ברק מוכרים ללשכת הבריאות במשך שנים. תלונות שהגיעו לפתחנו הועברו כבר לפני שנים לטיפול משטרת ישראל. ישיבת 'תפארת בחורים' איננה מוגדרת כמוסד רפואי על פי סעיף 24(א) לפקודת בריאות העם 1940, ועל כן לרופא המחוז אין סמכות לסגור אותה במידה ונמצא כי איננה פועלת לטובתם של החוסים בה.
"למרות זאת ובמשך שנים משרד הבריאות ולשכת הבריאות תל אביב הוציאו מהמקום כל חוסה שהיה צריך טיפול רפואי והעבירו אותו בהסכמתו או בהסכמת האפוטרופוס שלו למקום חלופי המספק שירותי רפואה ומתאים לו. יותר מכך, כבר לפני שנים ניתנה הוראה לבתי החולים באזור (תל השומר ומעייני הישועה) שבמידה ויגיע לחדר מיון מי מהמטופלים מישיבת 'תפארת בחורים' ויימצא חשד להזנחה טיפולית, יש להודיע מיידית ללשכת הבריאות ת"א שתעבירו למקום טיפול ראוי אחר.
"רק בחודשים האחרונים, לבקשת מחלקת הרווחה בעיריית בני ברק, ערכה עובדת סוציאלית מטעמנו ביקור במקום והציעה למטופלים הזכאים לכך סל שיקום".
תגובת משטרת ישראל: "עם קבלת התלונה במשטרה נפתחה חקירה שעודנה מתנהלת בשיתוף גורמי מקצוע נוספים. נמשיך לחקור את המקרה במקצועיות וביסודיות במטרה להגיע לחקר האמת. בסיום החקירה יועברו ממצאיה לעיון והחלטת הפרקליטות בהתאם".
תגובת משרד העבודה והרווחה: "מדובר במסגרת שאיננה נמצאת בהתקשרות מול משרד העבודה והרווחה, שכן המטופלים בה הם מתמודדי נפש אשר נמצאים תחת אחריות משרד הבריאות. למרות זאת, המשרד מצא לנכון לפנות לבית המשפט בשיתוף משרד הבריאות ולבקש שהשמת דיירים מתמודדי נפש תיעשה רק במסגרות חוץ-ביתיות שמפוקחות על ידי משרד הבריאות".
תגובת עיריית בני ברק: "מדובר בחוסים שאינם בתחום אחריות וטיפול של משרד הרווחה. למרות זאת, ולאור המצב והמצוקה בה שרויים החוסים, משרד הרווחה באמצעות האגף לשירותים חברתיים בבני ברק מסייע למשרד הבריאות. במהלך השנים האחרונות נעשו צעדים רבים ומשמעותיים, כולל פנייה לבית המשפט לשלב את החוסים במסגרות מפוקחות של משרד הבריאות המתאימות לצורכיהם, וזאת באמצעות חוק הגנה על חוסים. נושא זה מדיר שינה מעינינו, ונעשים מאמצים רבים שמטבע הדברים לא נוכל לפרט, בראייה נחושה של שמירה על החוסים ודרישה מוחלטת להביא לסגירתו של המתחם לאלתר לפני כמה חודשים".
