שלושת שופטי בית המשפט העליון, יצחק עמית, דפנה ברק-ארז ועופר גרוסקופף, ידונו היום (ה') בערעורו של דניאל נחמני, שהורשע ברצח נועה אייל בת ה-17 בשנת 1998. פרט למאסר העולם שנגזר עליו, נחמני נשלח גם לעוד 16 שנות מאסר בשל הרשעתו בביצוע מעשה מגונה.
במוקד הערעור של נחמני נמצאת הטענה כי המשטרה לא הייתה רשאית לערוך את ה"חיפוש המשפחתי" במאגר ה-DNA מבלי שניתנה לכך הסמכה מפורשת בחוק. לטענת הסנגורים, אלעד רט ונועה זעירא מהסנגוריה הציבורית, הרחבת ה"חיפוש המשפחתי" פוגעת בפרטיות קרובי משפחה של חשודים, מאחר שברגע שה-DNA של קרוב משפחה נכנס למאגר, הוא הופך אותם לחשודים פוטנציאליים.
דניאל נחמני, בדיון קודם בבית המשפט
(צילום: משה מזרחי )
פענוח הרצח לאחר 16 שנה התאפשר בעקבות כיוון חקירה חדש ופורץ דרך: אחרי שנים שהמשטרה לא מצאה זיהוי בין עקבות ה-DNA של הרוצח שנמצאו בזירה לדגימות הנמצאות במאגר המשטרתי, המשטרה ביצעה חיפוש אחר DNA דומה. כך היא הגיעה לאביו של נחמני שהיה שמור במאגר. החוקרים החלו לבדוק מי מבני משפחתו יכול להיות חשוד פוטנציאלי, עד שהגיעו לבנו דניאל נחמני. הם עקבו אחריו, ולאחר שירק באמצע הרחוב, נלקחה דגימת רוק לבדיקה במעבדה, שמצאה זיהוי מלא.
מבחינה משפטית מדובר בראיית "זהב", הקושרת את הרוצח באופן חד-משמעי לזירה. אך לטענת סניגוריו של נחמני, לחיפוש אחר DNA "דומה" ודרכו לבדוק חשודים פוטנציאליים אין סמכות בחוק, ועל כן השגת הראיות לא הייתה חוקית ויש לבטל את האישום נגד נחמני.
"השימוש בכלי הטכנולוגי של חיפוש משפחתי מורחב במאגר המשטרתי נעשה בישראל לראשונה בעניינו של המערער", כתבו הסנגורים. לטענתם, לשון החוק לא מסמיכה את החוקרים לבצע כזה חיפוש רחב: "ראשית, לא יכולה להיות מחלוקת שהאפשרות הטכנולוגית לבצע 'חיפוש משפחתי' או חיפוש 'מורחב', כפי שנעשה בענייננו, כלל לא הייתה קיימת עת חוקק חוק החיפוש, בשנת 1996", כתבו הסנגורים.
"עיון בהיסטוריה החקיקתית של חוק החיפוש מעלה בבירור שהמחוקק הקפיד לשרטט בצורה מדויקת את גבולות המותר והאסור בכל אחד ואחד מן התחומים המוסדרים בו, ובכלל זה ניהול המאגר המשטרתי והאופן שבו ניתן לעשות בו שימוש. כך, למשל, נקבע בצורה ברורה את מי ניתן לכלול במאגר ובאילו נסיבות, ואת מי לא. אך ה'חיפוש המשפחתי' שבו אנחנו דנים איננו עוד 'התפתחות טכנולוגית חדשה', כי אם התפתחות דרמטית ומרחיקת לכת, המשנה לחלוטין - מן הקצה אל הקצה - את כל נקודת האיזון שקבע המחוקק".
הפרקליטות דחתה את טענותיו של נחמני. בתגובתה שהוגשה על ידי עו"ד עידית פרג'ון ורוני זלושינסקי מהמחלקה הפלילית בפרקליטות המדינה, נטען כי "בחינה קונקרטית של מהות החיפוש המשפחתי והאופן שבו מיושם אמצעי זה בחקירות פליליות ברחבי העולם מלמדת שהחזון 'האורווליאני' שהעלתה ההגנה בנוגע לפגיעה משמעותית בזכות לפרטיות על ידי הרשויות נותר אמורפי ובלתי מבוסס, וכך גם בנסיבות תיק זה. השימוש בחיפוש המשפחתי נעשה כדין ובסמכות, תחת מערכת איזונים הקבועה בחוק החיפוש ומגבלותיה. אין מדובר בפעולת חקירה חדשה אלא ביכולת להסיק מסקנה משמעותית ומהימנה מפעולת חקירה לגיטימית ומותרת שמבוצעת בדגימות המצויות במאגר כדין".
