אחרי שתי מערכות יחסים אלימות החליטה צליל (29) שהיא לוקחת את ארבעת ילדיה ובורחת. היא פנתה לרשויות ונכנסה למקלט לנשים מוכות. השיקום במקום הציל אותה, היא מספרת, והכין אותה להשתלבות חזרה בחברה, אבל אז פרצה מגפת הקורונה, והיא נקלעה למאבק הישרדותי של ממש. לעתים, היא מודה, היא נאבקת במחשבות על חזרה לבעל המכה.
"בכל חודש אני הולכת לבנק ומתחננת על נפשי", היא אומרת. "כואב לי לחשוב שלצד האלימות, הייתה לי בנישואים גם יותר רווחה כלכלית, היה לי אוכל על השולחן. אני כל הזמן צריכה להזכיר לעצמי שזה לא שווה את זה. כמה שקשה לי היום, אני אומרת לעצמי שזה יותר טוב מהמציאות שהייתה לפני".
אדוה קרא-ואזאנא, מנהלת תוכנית "דף חדש" של ארגון "בעצמי" הפועל לצמצום העוני והפערים החברתיים בישראל, מסבירה כי "הקורונה הולידה אתגרים חדשים לנשים שיוצאות ממקלטים. חלק מהמשתתפות בתוכנית - שביוזמת ובמימון משרד הרווחה - הוצאו לחל"ת או פוטרו וחלק לא מצליחות למצוא עבודה בכלל".
קרא-ואזאנא מוסיפה כי "לרוב הנשים אצלנו יש בממוצע שלושה ילדים והמשבר הכלכלי בעקבות הקורונה הכניס אותן למצוקה. הן לא עובדות, סובלות ממחסור במזון. בנוסף, לרובן אין מחשבים בבתים, וכשבתי הספר עברו ללמידה מרחוק - הילדים התקשו להשתלב".
צליל נולדה בעולם החרדי וגדלה בבית אלים. "לא הכרתי מציאות אחרת", היא משחזרת. "גם כשנישאתי בשידוך ועזבתי את הבית ספגתי אלימות ישר אחרי החתונה. בסופו של דבר הצלחתי לברוח, אבל הקהילה לחצה, נישאתי בשנית ושוב ספגתי אלימות".
למרות שלא הכירה מערכת יחסים שאינה אלימה, היא הצליחה להימלט. "אבל כשמצאתי אותו מחכה לנו מחוץ לבית, הבנתי שאני והילדים בסכנת חיים אמיתית. הבנתי שאם אני לא בורחת עכשיו ‑ אני הכתבה הבאה בעיתון. פניתי למשטרה ובסופו של דבר הגעתי למקלט". צליל הגיעה למקלט עם ארבעת ילדיה, מפוחדת ומיואשת. "שם הצילו אותי והכינו אותי ליציאה מהמקלט, למדתי להאמין בעצמי. ואז הגיע משבר הקורונה".
את ההתחלה החדשה, בעיר חדשה, ליווה הסגר. "אנחנו בבית שעוד לא מאורגן על עצמו, אני עדיין לא עובדת, מה שאומר שחוץ מקצבה מזערית של הביטוח הלאומי וסיוע בשכר דירה אין לי הכנסות", היא מספרת. "ויתרתי על צרכים הכי בסיסיים בשביל אוכל לילדים ושכירות. חשבונות חשמל ומים לא שילמתי עדיין והמינוס גדל. בלגן גדול".
ג'ורי (29), אמא לשניים שהשתחררה מהמקלט כמה חודשים לפני צליל, נאלצה להעביר אותם לאחרונה לפנימייה. בתחילת משבר הקורונה היא איבדה את מקום עבודתה וכתוצאה מכך גם את הדירה ששכרה.
"היציאה מהמקלט הייתה קשה, אבל בסופו של דבר מצאתי עבודה בבית מלון", היא מספרת. "בעקבות הקורונה הוצאתי לחל"ת ולאחר מכן פוטרתי. לא הייתה לי זכות לקצבת אבטלה כי לא עבדתי מספיק חודשים לפני כן ולא היה לי כסף לשלם שכירות. בעל הבית שלי העיף אותי מהבית ובמשך שלושה חודשים לא היה לי איפה לגור".
ילדיה של ג'ורי, שעברו כאמור לפנימייה עד שתתחזק כלכלית ונפשית, היו כבר אמורים לחזור לגור איתה, אבל הקורונה עיכבה את התהליך. "אמרתי להם שכשיהיה לנו בית, זה יקרה. אבל אין לי עדיין פרנסה", היא מוסיפה.
"במציאות של נשים וילדיהן היוצאים ממקלט עומדים מכשולים רבים בהסתגלות למציאות החדשה, בטח בתקופת הקורונה", מסביר חגי מויאל, מנהל תחום אלימות במשפחה במשרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים. "התוכנית 'דף חדש' בנויה לתת מענים לכל זה בשגרה, אבל בימים הפוקדים אותנו סביב נגיף הקורונה והפגיעה הקשה בשוק העבודה, הקריטריונים לגבי אבטלה מעלים קשיים כלכליים קיומיים לנשים ולילדיהן".
לדברי מויאל, "הקושי מתבטא כמובן גם בחלקים הנפשיים כפי שאנחנו נחשפים עם מטופלים אחרים במערכת הרווחה. חוסר הוודאות מעלה את רמות החרדה, מה שמתבטא בייאוש ופגיעה במצב הרוח".
