לפני שנה התחילו להגיע אלפי חולי קורונה לישראל. הם הביאו איתם את הנגיף המקורי, ואחר כך את המוטציות למיניהן. התגובות של המדינה לאורך כל השנה היו מאוחרות ורשלניות. התוצאות בהתאם.
בתחקיר של כל אירוע אין זה חשוב להצביע על השגיאות והמחדלים, הדבר החשוב היחיד הוא לענות על שאלה אחת: כיצד יכולים היו אותם מחדלים לקרות. ובכן, כל השגיאות והתקלות בטיפול בנושא הקורונה, ונתב"ג הוא רק דוגמא, נובעות משני גורמי-על: הגדרה שגויה של המציאות, והיעדר סיסטמה שתדע להתמודד עם אותה מציאות.
ובכן, הקורונה איננה רק מחלה. הקורונה יוצרת משבר לאומי, ואם כך חייבת לעלות השאלה כיצד המדינה מנהלת משבר לאומי. ישנם ארבעה עקרונות, ואציין אחד: קיומה של סיסטמה מתאימה - מקימים בכפיפות לממשלה "מטכ"ל קורונה" שמשימתו לגייס ולסנכרן ביעילות את כל המשאבים הלאומיים.
מה היה עושה גוף כזה בנוגע לנתב"ג? בינואר 2020, עוד טרם הגעת הקורונה ארצה, היה "מטכ"ל הקורונה" מורה למנהל נתב"ג להציג תוך שבוע תוכנית שתכליתה אחת: מניעת כניסה מוחלטת של חולים בנגיף, והיו אומרים לו: "תשתגע, תדרוש כל תקציב, תדרוש שינויי חקיקה, תדרוש הקמת בית חולים שדה בתוך נתב"ג, תדרוש הכרזת מצב מיוחד במרחב, ועוד".
ב-15 בינואר 2020 פעל בטייוואן זו חמ"ל קורונה לאומי שידע להנחות את כל המוסדות במדינה, לרבות שדות תעופה, מה לעשות. התוצאה: יש בטייוואן רק תשעה מתים מקורונה
כך בדיוק נהגו בטייוואן. ב-15 בינואר 2020 פעל במדינה זו חמ"ל קורונה לאומי שידע להנחות את כל המוסדות במדינה, לרבות שדות תעופה, מה לעשות. התוצאה: יש בטייוואן רק תשעה מתים מקורונה. אצלנו, לעומת זאת, לא הוכנה תוכנית לנתב"ג ולא לבדיקות קורונה ולא לבתי אבות ולא לשום צורך לאומי, מסיבה פשוטה - אין מי שאחראי להורות על הכנת תוכניות.
בהיעדר גוף כזה בישראל מובטח שבעיות יזוהו באיחור קריטי והמענה להן יהיה עקום. כך למשל, רק שבוע אחרי שהמוטציה הבריטית כבר הייתה מוכרת וידועה בבריטניה, הוזכר הנושא כבדרך אגב בקבינט. כל זה קורה היות שאין תחת הממשלה גוף "שאחראי לאחריות", שאחראי לזהות בזמן תופעות חדשות, שתפקידו לתת הוראות למשרדי הממשלה, שיודע לדרוש הצגת תוכניות ושמוסמך לפסוק בעת מחלוקת.
קיימת אצלנו תובנה שגויה להחריד שלפיה הגוף שצריך לעשות זאת הוא הממשלה. ובכן, הממשלה איננה עובדת 24/7, אין לה אמצעי פיקוד ושליטה, אין לה קשב ואין לה זמן. כאשר כל החלטה חשובה תלויה בממשלה - מובטח שהכל יחליק בין האצבעות. תארו לעצמכם שבעת משבר לאומי מסוג אחר, מלחמה, רק הממשלה תהיה מוסמכת להחליט איזו חטיבה תתקוף באיזה מקום, מי ייתן לה סיוע ארטילרי, וכמה מטוסים יוקצו למשימות השונות.
ברור שזה אבסורד, ולכן יש לממשלה מטכ"ל הנתון למרותה אך הוא מוסמך לתת הוראות ליחידות הצבא, כמו גם למשטרה ולכל גוף חיוני אחר. במשבר לאומי חייב להיות גוף – לא יועץ ולא פרויקטור, אלא גוף מטה אמיתי שאחריותו היא לזהות את הבעיות טרם התהוותן, שיודע להטיל משימות, שמוסמך להחליט בוויכוח בין משרדי ממשלה ושחוסך לממשלה עיסוק בקטנות. היעדרו הוא המקור ל-90% מהבעיות, ועד שלא נבין זאת – לא יהיה שיפור.
- אלוף (מיל') גיורא איילנד היה ראש המועצה לביטחון לאומי
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
