לפני שנה בדיוק הוצאתי בעל כורחי לחל"ת הקורונה, אבל לא התכוונתי להישאר בבית אלא לנצל את ההזדמנות ולמצוא עבודה חדשה. התחלתי לחפש בכל הדרכים המוכרות - אתרי דרושים, קבוצות פייסבוק, לינקדאין, ואפילו הצטרפתי לקבוצות ווטסאפ. בשבוע הראשון נקבעו לי שני ראיונות, וכבר חשבתי לעצמי שהנה, זה לא ייקח הרבה זמן, אבל ציפתה לי הפתעה. ולא מהסוג הטוב.
מאחד המקומות לא חזרו אליי, והשני הציע תנאים שלא באמת אפשר להתקיים מהם. אז המשכתי הלאה, עדיין אופטימית, אבל די מהר הפנמתי שהמצב לא כל כך פשוט. ככל ששלחתי יותר קורות חיים מבלי לקבל מענה, ככל שדיברתי והתייעצתי עם אנשים במצב דומה, הבנתי למה כולם אומרים שהתקופה הזאת היא "שוק של מעסיקים".
ומה זה אומר? שיש המון מועמדים על כל משרה, ולכן המעסיקים מרשים לעצמם לברור ולחכות עד שימצאו את המועמד המדויק להם מכל הבחינות, וגם אז - לא בהכרח בתנאים משתלמים. משבר הקורונה הוא נימוק מצוין עבורם.
ובאופן עמוק יותר: המשמעות של "שוק של מעסיקים" היא שבניגוד לדעה הרווחת, דווקא יש המון אנשים שרוצים לעבוד. הם פשוט לא מוצאים.
במהלך השנה הפכתי פעילה מאוד בלינקדאין. עשיתי נטוורקינג, הכרתי אנשים גם מהצד המחפש וגם מצד מעסיקים, שמעתי את שני הצדדים, וגיליתי את המובן מאליו – יש המון אנשים כמוני, שבאמת רוצים לעבוד, להתפרנס בכבוד ולקבל תמורה על הניסיון, הידע והכישורים שלהם, אבל לא מצליחים.
ומה קרה כשבכל זאת קיבלתי מענה על קורות חיים ששלחתי? אחד משני תרחישים עיקריים:
- ראיון טלפוני קצר, לרוב עם מגייסות מחברות השמה, שבסופו נשאלתי על ציפיות שכר. ברגע ששמעו את ציפיות השכר שלי (המאוד לא מוגזמות, יש לומר), נעניתי בהצעה לתשלום נמוך בהרבה (לפעמים חצי), או שאמרו לי דברים כמו: "אנחנו רק מתחילים בסבב ראיונות ראשוני ונחזור אלייך". מיותר לציין שלא שמעתי מהם יותר.
- ראיון טלפוני קצר שאחריו דווקא זומנתי לראיון המשך, לרוב בזום, שאחריו לא שמעתי יותר מהמראיין. מעטים היו המקרים שבהם קיבלתי מייל אוטומטי עם תשובה שלילית.
את אלה שטוענים שאני וכשכמותי לא רוצים לעבוד, אני מזמינה לבלות איתי שבוע, לראות כמה אני "נהנית" מהמצב, מה אני עושה בשביל לצאת ממנו ואיך אני מצליחה להישאר שפויה כל הזמן הזה בבית ללא עבודה
במקרים שבהם התעקשתי ופניתי למראיין לאחר התשובה השלילית כדי לדעת מה הסיבה, נעניתי לפעמים – אם בכלל - שיש לי, שימו לב, יותר מדי ניסיון. במקרים אחרים ענו לי שהרקע שלי לא מתאים. אני מגיעה מתחום התקשורת, והם מחפשים מישהו מתחום ההייטק/פארמה/מוצרי צריכה וכו'.
אני מגיעה מתחום התקשורת השיווקית ומחפשת תפקידים של עוזרת שיווק על הגדרותיו השונות (בכל חברה זה מוגדר אחרת), או תפקידי אדמיניסטרציה שונים. לא משהו שמצריך קשר ישיר לתעשייה ספציפית, או שלא ניתן ללמידה מהירה תוך כדי עבודה. אבל זה לא עזר לי.
מי הם האנשים שמחפשים עבודה כל כך הרבה זמן ולא מוצאים? הם מתחלקים לכמה קבוצות עיקריות: או חסרי ניסיון שלא מצליחים לעשות את דריסת הרגל הראשונה בעולם התעסוקה, או אלה שחטאם הגדול הוא שיש להם "יותר מדי ניסיון", או כאלה שלא מגיעים מהרקע הנכון, או גם וגם.
אז כן, ייתכן שיש גם אנשים שמנצלים
חן ארקיןיורי שיבנוב את חל"ת הקורונה כדי לא לעבוד בינתיים, אף שאני אישית לא מכירה כאלה, ומהבילוי שלי בלינקדאין בשנה האחרונה אני רואה בדיוק את המצב ההפוך.
ונכון, אני מאמינה שבאמת יש מעסיקים שלא מצליחים למצוא עובדים, אולי בעיקר בתפקידים הפחות "מקצועיים". הרי לא ראיתם בתקשורת מנכ"ל חברת הייטק, למשל, שטוען שהוא לא מצליח למצוא עובדים, נכון?
אני עדיין מאמינה שאמצא בסוף את העבודה המתאימה לי ואת המקום שידע לכבד ולהעריך את כישוריי ויכולותיי. את אלה שטוענים שאני ואנשים כמוני לא רוצים לעבוד, שנוח לנו לשבת בבית חודשים ארוכים ולקבל דמי אבטלה, אני מזמינה לבלות איתי שבוע אחד ולראות כמה אני "נהנית" מהמצב, מה אני עושה בשביל לצאת ממנו ואיך אני מצליחה להישאר שפויה אחרי כל הזמן הזה בבית ללא עבודה. בהצלחה לכולם.
- חן ארקין היא אשת תוכן
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
