לפני כחודש, רגע לפני שנטליה קמל, אנדריי שבצ'וק ובניהם דניל ואלכסנדר נמלטו מאוקריאנה מאימת המלחמה, ליווינו אותם ב-ynet ו"ידיעות אחרונות" במסע העלייה לישראל. עכשיו, בפרק ב', מספרת המשפחה על קשיי הקליטה ועל התקוות לקראת החיים החדשים.
המלחמה תפסה את נטליה (42), אנדריי (46) וילדיהם דניל (16) ואלכסנדר (10) בביתם באודסה. כמו את כל אזרחי אוקראינה, כך החרידו גם אותם קולות הירי והפיצוצים ובעיקר הפחד מהלא-נודע.
בני המשפחה, שחלמו תמיד לעלות לישראל, הגיעו למסקנה שזו השעה לעזוב את הכל ולעלות לארץ. הקרן לידידות סייעה להם ובאחרונה הם נחתו בישראל. תחילה גרו אצל בן דודו של אנדריי במגדל העמק. אחרי שהתאוששו מעט החלו במסע הבירוקראטי של הסדרת מעמדם כעולים, שלמזלם התנהל בזריזות יחסית נוכח מצבם המיוחד.
כעבור זמן מה הצליחה המשפחה למצוא דירה בשכירות במחיר סביר בעיר רחובות. החיפוש לא היה קל, גם בשל יוקר השכירויות וגם משום שהם חיפשו דירה בעיר שבה יש להם מכרים שיוכלו לסייע להם בקליטתם. המחסום העיקרי שניצב בפניהם הוא השפה, מה שהקשה עליהם בין היתר במציאת דירה. למזלם, חברים שעלו בעבר מאוקראינה נרתמו לעזור. לדירה ברחובות הם נכנסו לפני כשבוע. "החיפוש היה קשה, אם לא היינו מקבלים עזרה היינו כנראה מוצאים את עצמנו בדירה יקרה יותר, וזה היה מקשה על המצב הכספי שלנו", מספר אנדריי.
בית אכן נמצא, אבל ריק לגמרי שכן בני המשפחה נמלטו עם צרור בגדים בלבד ונאלצו להשאיר מאחור את כל רכושם. "השארנו באוקראינה את כל החיים שלנו ואנחנו לא יודעים אם מתישהו נוכל לחזור ולקחת משם את החפצים שלנו. בלילה הראשון לא היו לנו אפילו מיטות ומזרנים", מספרת נטליה. למזלם, גם במקרה הזה נמצאו אנשים טובים שסייעו ודאגו להם למיטות, לכלי מטבח ולכלי בית בסיסיים: "זה מחמם את הלב להרגיש שיש מי שדואג ועוזר".
אתגר נוסף העומד בפני הזוג הוא למצוא עבודה. נטליה עבדה באוקראינה בתחום הלוגיסטיקה, אנדריי היה יועץ סחר וייבוא. כדי שיהיה להם קל יותר להשתלב בעבודה, ובתחומים האחרים, נרשמו בני הזוג לאולפן ללימוד עברית דרך משרד העלייה והקליטה. הבעיה היא שמועד תחילת הקורס רחוק. "קשה לנו מאוד בלי העברית. ברור לנו שבלי שפה זה יהיה כמעט בלתי אפשרי להשתלב כאן, אז אנחנו מרכזים את המאמצים כרגע בללמוד מילים בעצמנו עד שהקורס יתחיל וחושבים על מציאת עבודה זמנית", מספר אנדריי.
בנם הבכור דניל נמצא כרגע בכרמיאל בתוכנית לנוער עולה, שם ילמד עברית ויסיים את לימודי התיכון. הבן הקטן אלכסנדר ישתלב בהמשך במערכת החינוך. בתוך כל דאגות הקליטה הם לא שוכחים לרגע את משפחתה של נטליה ואת חבריהם שנשארו באוקראינה שנחרבת על ידי הצבא הרוסי וסופגת אבדות רבות בנפש.
המצב הביטחוני בישראל איננו מדאיג אותם, והם חשים כאן בטוחים. "אנחנו אוהבים את ישראל, התחושה היא תחושת ביטחון, של רוגע ושקט. אנשים כאן כל הזמן מוכנים לעזור וזה עושה לנו טוב על הלב. הדאגות לעתיד הן העבודה, הפרנסה וחינוך הילדים".
