לשליטה הצבאית בשטחים הכבושים מתלווית אלימות יומיומית, שגרתית, שמוכרת לכל מי ששירת שם או פשוט טורח להביט: התעמרות במחסומים, ירי במפגינים, פשיטות על בתים. זו אלימות שקל לתפוס בצילום, ולכן היא פומבית ומוכרת. אבל מתחתיה רוחשת תמיד אלימות אחרת, בירוקרטית, ממוסדת, שקשה יותר למסגר בשוליהן הצרים של כתבות טלוויזיה.
זו אלימות שמפעילים מנגנונים כמו המינהל האזרחי, מינהלת התיאום והקישור עזה ומתאם פעולות הממשלה בשטחים (מתפ"ש). אף שהאלימות הזו מהווה את התשתית והיסוד של כיבוש השטחים, רוב הישראלים לא יודעים עליה דבר, בין היתר משום שהיא נעשית תמיד תחת מעטה דק ושקרי של "סיוע לפלסטינים".
המינהל האזרחי הוקם במטרה לנהל ולטפל בחיים האזרחיים הפלסטינים. בראיונות בתקשורת אפשר לפעמים לשמוע את ראשיו מדברים על עצמם כמעט כאילו ניהלו ארגון סיוע הומניטרי. הם משקרים לעצמם, במקרה הטוב. בשנים האחרונות דיברתי עם עשרות חיילים וחיילות ששירתו ביחידה זו, במתפ"ש ובמת"קים, ומסרו עדות ל"שוברים שתיקה". המינהל האזרחי שהם תיארו אינו ארגון הומניטרי אלא כזה שמספסר בזכויותיהם של פלסטינים לאכיפה, שימור ותיחזוק השליטה הצבאית שלנו בשטחים.
גם לחיילים שמשרתים במינהל לוקח זמן להבין את זה. רבים מהם סולדים מהצורך להעניק שירות לאוכלוסייה שנתפסת כאויב, ולכן גם הכינוי שהודבק להם: "מש"קיות ת"ש של פלסטינים". אחד מהם סיפר: "הגיוני פסיכולוגית שאתה תשלול היתרים לפלסטינים סתם ותצעק עליהם כי לא תתחבר לרציונל האזרחי של היחידה. ברור שתנסה להוכיח בכל מיני דרכים אחרות שאתה לא מש"קית ת"ש של הפלסטינים".
המתח הזה מתקיים בתודעת החיילים בשטח, אך משקף גם את הסתירה המובנית בבסיס המנגנון הצבאי-אזרחי כולו, ויש לו השפעה מרחיקת לכת על חייהם של פלסטינים שנזקקים לשירותיו. דמיינו שלא יכולתם לבקר את אמכם הגוססת כי שכן שלכם יידה אבנים על מכוניות של פלסטינים. דמיינו שפקיד השומה יכול למנוע מכם להתפרנס כי הוא לא אהב את איך שהתנהגתם בתור. דמיינו שעליכם לבקש זכויות מחייל שאפילו לא דובר את שפתכם.
(צילום: אסף חן)
אנחנו מתקשים לדמיין זאת, מכיוון שמנגנוני הממשלה שמסדירים את חיינו נוצרו עבורנו, על ידינו, ויש לנו השפעה עליהם. זה, כמובן, לא המצב במינהל האזרחי, שמלכתחילה תופס את הפלסטינים קודם כל כבעיה ביטחונית ורק אחר כך כאנשים עם צרכים וזכויות. מה גם שאין לפלסטינים שום יכולת השפעה עליו. המינהל האזרחי נוצר על ידי ישראלים ולמען ישראלים, ולכן גם כשהוא מנהל את החיים האזרחיים הפלסטינים, הוא עושה זאת, לפני הכל, על מנת לשרת את חיזוק וביסוס השליטה הצבאית בשטחים.
כך, לדוגמה, סוחר המינהל האזרחי בהיתרים לפלסטינים, כמקלות וגזרים, ומשתמש בהם לענישה קולקטיבית, הטבות לבעלי עניין ואיסוף מידע. פרקטיקה שגרתית אחת היא שלילת היתרים גורפת לתושבי כפר שממנו יצא מפגע, גם אם מדובר ביידוי אבנים. חיילים צעירים יכולים למחוק היתרים של מאות פלסטינים בלחיצת כפתור, מבלי להתחשב בנסיבות חייהם, צרכיהם ומעמדם הביטחוני. המינהל האזרחי שולל היתרים מבני משפחה של מפגע, בני המשפחה המורחבת, אפילו שכנים.
הצד השני של המטבע הוא חלוקת היתרים לפלסטינים בעלי השפעה – סוחרים, מנהיגים מקומיים, פוליטיקאים – לצורכי מידע ויצירת תלות. זה צד הגזר של המקל, אך גם הוא נועד לבסס יחסי תלות ושליטה.
שי דניאליוממילא, המילה "היתרים" מטעה. לא בהיתרים סוחר המינהל האזרחי, אלא בזכויות. הזכות לפרנסה, לתנועה, לבריאות, נסחרות כחלק ממערכת מורכבת של שכר ועונש, וכדי שניתן יהיה לסחור בזכויות הללו באופן האפקטיבי ביותר, נדרש מחסור תמידי בזכות לנוע, בזכות לבריאות ובזכות להתפרנס.
ואי אפשר שיהיה אחרת. המינהל האזרחי נוצר כחלק ממערך שליטה צבאי על עם אחר. אינך יכול לשרת משטר דיכוי צבאי מבלי שההיגיון שלו יחלחל פנימה. המינהל האזרחי יכול לסייע או לשימור הכיבוש או לרווחת האוכלוסייה. לא שניהם. לא משנה כמה פעמים יספרו לחיילים שהם "מש"קיות ת"ש של פלסטינים".
- שי דניאלי הוא מנהל מחלקת המחקר ואיסוף העדויות בשוברים שתיקה
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
