תכלית ההצעה של ראש הממשלה באשר ל(אי) גיוס חרדים היא לשמר את הקואליציה ולא לגייס חרדים. על הדרך היא פוגעת בביטחון המדינה, בסולידריות החברתית ובאמון של הציבור ביכולת של הדמוקרטיה הישראלית לשרת את אזרחי המדינה.
ההצעה שאושרה בממשלה איננה שונה בעקרונותיה מכל מה שהתנסינו בו בעשרות השנים האחרונות, ללא הועיל. שוב מוצע ניסוח פתלתל וארוך – שפת מכסות ויעדים לגיוס חרדים – שחזותו מבטיחה את מה שאיש מהמנסחים איננו מתכוון לממש. זהו שקר מוסכם: הקואליציה תצביע עבורו, תוך מיסוך האמת מעיני הציבור. התנגדתי לחוק זה עוד כשהוצע בעבר, כשהמצב הבטחוני נחזה להיות יציב. הצגתו כעת, בעת חרום משברית, כאילו המציאות היא אותה מציאות, היא זלזול עמוק בכולנו.
בעת שהשריר הצה"לי מתוח עד הקצה, הקואליציה מתכננת ליצור תמריץ שלילי חזק ביותר נגד גיוס למשך שנתיים. כך יעבור לו הזמן עד לבחירות הבאות בניחותא, מבחינת הקואליציה. בתום שנתיים מתוכננות בחירות, ואז, כמובן, החרדים יתנו את תמיכתם במי שיבקש להרכיב קואליציה בכך שהחוק ישונה.
ההצעה ארוכה ומפורטת, אך אין טעם להתעמק בה, ולו בגלל עובדה אחת: על פיה, בשנתיים הבאות יקבלו החרדים פטור מלא משירות בגיל 21. האם מישהו מניח שהחרדים יתגייסו בשנתיים האלו, כאשר מציעים להם מסלול מהיר לפטור, כך שיוכלו לדלג בקלילות מעל השירות הצבאי ולצאת לחיים האזרחיים בגיל זהה לזה של אחיהם המשרתים בצבא? עולם הפוך: בעת שהשריר הצה"לי מתוח עד הקצה, הקואליציה מתכננת ליצור תמריץ שלילי חזק ביותר נגד גיוס למשך שנתיים. כך יעבור לו הזמן עד לבחירות הבאות בניחותא, מבחינת הקואליציה. בתום שנתיים מתוכננות בחירות, ואז, כמובן, החרדים יתנו את תמיכתם במי שיבקש להרכיב קואליציה בכך שהחוק ישונה.
בעת הגשת הצעת החוק המקורית הוצדקה ההורדה הקיצונית של גיל הפטור בצורכי שעה דחופים: המשק הישראלי נפגע בקורונה והקדמת הצטרפות החרדים לשוק העבודה אמורה היתה לתת מענה. זה היה טיעון סרק כבר אז, אבל על פי אותו קו מחשבה, מתבקשת היום תוצאה הפוכה: כרגע צורכי השעה הדחופים ביותר אינם כלכליים אלא ביטחוניים. לכן צריך להעלות את גיל הפטור כדי שהחרדים ייאלצו להתגייס. עולם הפוך, כבר אמרנו?
אף שברור שהחוק ישונה לאחר שהחרדים ייהנו מפטור מעשי במשך שנתיים, בכל זאת כדאי להמחיש את חוסר ההוגנות בהצעה גם מתוך התבוננות במה שמוצע כהסדר קבע. לאחר שלוש שנים מעת כניסת החוק לתוקפו גיל הפטור יעלה ל-23. אבל, אל דאגה, מוצעים לחרדים מסלולים עוקפי גיוס: בגיל 21 הם יוכלו לבחור לשרת במשך שלושה שבועות ובכך ייצאו ידי חובתם. כך, כלל הגברים בישראל יוכלו לצאת לאזרחות בגיל 21, אלא שהלא-חרדים ישרתו לפני כן שלוש שנים והחרדים ישרתו שלושה שבועות. 21 יום במקום 1,100 ימים; משך גיוס קצר ביותר מ-98% משאר האוכלוסייה. ישנם מסלולים נוספים עוקפי גיוס, כגון שירות לאומי (מגיל 19 לנשואים) חלף שירות צבאי. קשה לבחור איזו אפשרות שערורייתית יותר.
נדרשת מנה גדושה של חוסר אחריות ושל ציניות כדי להציע, במהלך המלחמה הקשה שאנו מצויים בה ולאור החשש מהתפתחויות עתידיות, הצעה שמנוגדת באופן חזיתי כל כך לאינטרס הלאומי הבטחוני. הכול מבינים שפנטזיית הצבא המקצועי ואשליית "צבא הקטן והחכם" – עברו מן העולם. צה"ל נדרש לגדול בסדר הכוחות שלו, והדבר אפשרי רק באמצעות אחד משניים: הגדלה משמעותית של נטל המילואים תוך פגיעה קשה במהלך החיים של הציבור המשרת (משפחה, פרנסה, איזון נפשי) או הרחבת השורות של האוכלוסיות המתגייסות. נכון להיום, מספר הגברים החרדים בגיל גיוס מדי שנה עומד על כ-12 אלף, שהם כ-10% מכלל המחזור. מספרים אלו, באופן מוחלט ויחסי, גדלים במהירות, ותוך מספר שנים חלקם של החרדים יעמוד על חמישית ואף רבע מגודל המחזור.
אסור לעמעם את המשמעויות החמורות של המשך המריחה. ניצול יתר של המילואמניקים עלול להביא לשחיקה של נכונותם לשרת. אין זה עניין תיאורטי, אלא חשש ממשי מפגיעה ביכולת התפקוד של צבא הגנה לישראל, שכבר עתה מדווח על חוסר של 7,000 חיילים. האם ניתן להעלות על הדעת שממשלת ישראל, זו שנושאת באחריות למצב הביש הבטחוני הנוכחי, מוכנה לקחת על עצמה את הסיכון הבטחוני הנוסף?
ומעבר לשיקולי הביטחון, חיקוק ההסדר השערורייתי הזה עלול להתברר כ"קש שישבור את גב הגמל" במובן החברתי. על הממשלה לשקול את האפשרות שהפטור המעשי שהיא מתכוונת לחוקק עלול להיות הגפרור שיצית את המחאה.
ידידיה שטרן הוא נשיא המכון למדיניות העם היהודי (JPPI) ופרופ' אמריטוס למשפטים באוניברסיטת בר-אילן
