"אולי תספר לי מה אנחנו עושים פה?"
סא"ל (מיל') נתנאל אלקובי ז"ל
אלפים ליוו למנוחות את סא"ל (מיל') נתנאל אלקובי ז"ל, מפקד גדוד 630 שנפל אתמול בפיצוץ מבנה ממולכד באזור חאן יונס. "אהוב שלי, אולי תספר לי מה אנחנו עושים פה?", שאלה בכאב הרעייה שרית.
הלווייתו של סא"ל (מיל') נתנאל אלקובי ז"ל
"הקלישאה מספרת שאנשים מרגישים שהולך לקרות משהו רע, קלישאה נכונה. הרגשתי, וכל כך פחדתי להודות בזה שאני מרגישה בזה. קלישה נוספת היא שאלוהים לוקח רק את הטובים, וכמה טובים כבר נלקחו. המקום הכי טבעי עבורך הוא להיות בין אותם טובים שנלקחו. אם אדייק, הסתערו, התעקשו להיות בחזית, להגן על המדינה הזו ועל אזרחיה גם בידיעת המחיר הכל כך כבד שישלמו".
"כן, עברו לי מחשבות בראש. 'מה? אתה מוכן לשים את המדינה ואזרחיה לפני אשתך והילדים שאתה כל כך אוהב?', אבל אני מבינה את המסירות, את הערכים הכל כך נפלאים שחונכת, ואת האיש שאתה. טוב, מסור, גומל חסדים. שמעתי על כל כך הרבה חסדים שעשית, ואפילו לא ממך. תמיד היית צנוע וטוב. חינכת את הילדים שלנו לראות את הטוב".
שרית הוסיפה: "תמיד אמרת שאני יודעת להסתדר מצוין בכל דבר בלעדיך, סמכת עליי. החיים כנראה ילמדו אותי לחיות לצידך ובלעדיך, ואני כל כך לא רוצה לחיות בלעדיך", הוסיפה שרית. "לפני שלושה חודשים הועלית בדרגה לסגן-אלוף. אהוב שלי, עבורנו היית כבר מזמן, ותישאר לנצח, אלוף. קודקוד, אני מצדיעה לך. אני אוהבת אותך לנצח, אהוב שלי".
מטעם הצבא ספדה לו שלישת הגדוד בקול נרגש: "'יש מי שהולך ברגל ויש מי שסולל אותה'. זה המשפט שכתבתי על מגן ההוקרה שרציתי לתת לך בשם הגדוד בערב הסיום בשבוע הבא. אם לומר את האמת, קודם כתבתי משהו אחר, אבל איך קובי אמר? 'תתארי את האדם שהוא', וזה בדיוק האדם שהיית".
"ב-7 באוקטובר הקפצת את הגדוד עוד לפני שידענו מה קורה, הובלת אותנו עד ליישובי העוטף. לא ויתרת עד שגם הגענו לשלב של כניסה לעזה, המשימה שכל כך רצית. מגדוד עורף צבאי בהגנה, הפכנו לגדוד שמבצע פעולות התקפה. סללת לנו את הדרך, תמיד ראשון לפני כולם, תמיד זה שמסתער. תודה שליווית אותנו והיית לנו כעוגן בתקופה כל כך מורכבת, תודה שהגנת עלינו בגופך. לעולם לא נשכח אותך".
"היית כולך ספר תורה"
רס"ל (מיל') זיו חן ז"ל
מאות ליוו למנוחות את רס"ל (מיל') זיו חן ז"ל, לוחם בגדוד המילואים 630, שנפל בפיצוץ מבנה ממולכד באזור חאן יונס. "היית כולך ספר תורה, כמו מלאך הלכת לישון. במשך שנה ושבעה חודשים זכיתי בחן, באוצר", ספדה רעייתו הלל.
הלווייתו של רס"ל (מיל') זיו חן ז"ל
"אני מבקשת לומר תודה על שנה ושבעה חודשים של זכות, אהבה גדולה, על חיים שנתת לי ללמוד ממך כל דבר, להיות לך כל חייך, להיות איתך כשאתה שמח", הוסיפה. "זיוי שלי, מלחין פסוקים ופסוקי אהבה, שכתב לי ניגונים וזמירות, כתב לי הלל מיוחד, לנצח אני אהיה הלל שלך. תודה לך זיוי שלי על הכל".
אחיו אור ספד לו: "היית בשבילי מצפן, אש יוקדת תמיד, חידדת את האמת. היית בעל מקסים להלל, היא הצליחה להוציא מכם אהבה ורגישות כאילו הייתם שנים ביחד. הגענו לכאן, למדינת ישראל ולא לאוגנדה. אנחנו עם ישראל, בחסדי האל התהלכנו פה ונמשיך להתהלך פה ביחד – אסור שנתנתק מהשורש שלנו – תורת ישראל, ארץ ישראל ועם ישראל – זו צוואתו של זיו. אחי הקטן, אבל כולו ספר אחד גדול עם לב. סליחה זיו שלא שמרתי עליך מספיק, תמיד תחיה איתנו בלב שלנו".
"אתה כזה גיבור אחי, גיבור ממש. היית אדם שאי-אפשר לפספס. שאלת על כולם, סייעת לכולם עם התמודדויות. כמה לימדת אותי על העולם, אחי, אני לא מאמין שאני נפרד ממך", ספד בבכי חברו הקרוב שלמה גושן. חבר נוסף, אורי רפפורט, הוסיף: "מי יעזור לי להיות אדם טוב יותר? לימדת אותי מהי תורת חיים, היית זיו של אור כל חייך".
זיו הוא הנופל התשיעי בקרב תלמידי ישיבת ההסדר בירוחם ובוגריה. ראש הישיבה, הרב חיים וולפסון, מירר בבכי מעל הקבר: "נתת את עצמך לכל אדם, היית משפיע, מרכז החבורה. צעירים ראו בך דמות מחנכת, אתה מצידך הסתכלת עליהם. הפכת לדמות עם שמחת לימוד בולטת. גם כשהיית בשירות מילואים בעזה המשכת להיות מחובר לישיבה, הקדוש ברוך הוא שכן בך".
"מתי אתה בא? אני כבר לא מסוגלת"
רס"ן (מיל') יאיר כהן ז"ל
מאות חברים ובני משפחה ליוו למנוחת עולמים את רס"ן (מיל') יאיר כהן ז"ל, ששירת כממלא-מקום מפקד פלוגה בגדוד 630, ונפל בפיצוץ מבנה ממולכד באזור חאן יונס. "מתי אתה בא? אני כבר לא מסוגלת", קראה בכאב רעייתו מעיין.
הלווייתו של רס"ן (מיל') יאיר כהן ז"ל
"אני חושבת על כל מה שעברנו ביחד, ארבע שנים של אהבה מטורפת שלא ידעה שובע. אהבה טהורה שאף אדם לא ידע", הוסיפה מעיין. "לא יכולנו להיות שנייה בנפרד, אפילו בדרך מהחניה למעלית של הבניין רק חיכינו להגיע, להתחבק, ושאף אחד לא יראה אותנו. אני לא מאמינה שאתה לא כאן איתי. כמה תוכניות עשינו לעתיד. רצינו להקים בית, רצית לעשות אותי מאושרת, רציתי שנביא ילדים".
אביו חביב שאל בכאב: "היום אני צריך להגיד עליך קדיש ולהספיד אותך, איך זה יכול להיות? כל העולם סוער, ילדים פרחים הולכים בדמי ימיהם, ואנחנו עומדים פה. ואני אומר לקב"ה שיושיע אותנו ויגאל אותנו מכל הסבל הזה, וייתן אחדות בעם הזה. שההקרבה שלך תסמל אחדות בעם ישראל, אסור לנו לריב אחד עם השני, חייבים לתמוך אחד בשני".
אחיו ספדו לו יחד: "הורגלנו אחד לשני במשך כמעט עשור, יום אחד ההורים הפתיעו על בואך המתקרב. עד היום אנחנו מתווכחים בינינו מי זכה לתת לך את השם שלך. היית אח קטן שבגלל הפרש הגילים הוא קצת כמו בן. צפינו בך גדל, לומד ללכת ולדבר, הצקנו לך כמו שאחים גדולים יודעים, ואולי לפעמים אפילו קצת יותר ממה שצריך. מהר מאוד הבנו שאבא ואמא הכתירו אותך לנסיך. אבא תמיד היה אומר 'יאיר נכנס לבית – אור נכנס לבית'. אתה היית הבן הנבחר. מבחינתנו, האחים הגדולים, אתה היית האח הנבחר שלנו".
