5 צפייה בגלריה
"יצאנו לקרב ולא ידענו מי יחזור. כל יום נהרגו ונפצעו חיילים ובמקומם הצטרפו חדשים"
(באדיבות המצולמים)
"נפגשנו יחד שוב החבר'ה מ-67'... הייתה תחושה של אין ברירה", שר דודו זכאי בשירו הידוע של שייקה פייקוב המתאר מפגש של לוחמים ממלחמת ששת הימים. אתמול (שלישי), באתר השריון בלטרון, התקיים מפגש דומה, הפעם של לוחמים שחירפו את נפשם במלחמת יום הכיפורים ואיבדו שם את הטובים בחבריהם.
מדובר בפלוגת שריונרים שהוקפצו לבסיס צאלים שבנגב ומשם יצאו לסיני והשתתפו בקרבות מרים מול הצבא המצרי. מפקד הפלוגה היה מנש גולדבלט, שהוצנח לפלוגה במלחמה מבלי שהכיר איש מלוחמיה. אבל בצה"ל, כמו בצה"ל, נוצרה במהירות לא רק חברות אמיצה בין הלוחמים למפקדם: "מנש היה האיש שדאג לכך שרוחנו לא תיפול גם ברגעים הקשים ביותר", הם סיפרו אתמול במהלך המפגש המרגש.
"הפלוגה של מנש", הם קראו לעצמם והלכו אחרי המפקד באש ובמים, ולא בכדי הוא קיבל את עיטור העוז. הקרב הכי זכור להם הוא על העיר סואץ שנמשך כשתי יממות, ב-24 וב-25 באוקטובר, לפני הפסקת האש. זה היה קרב עקוב מדם שבו השתתפו כוחות נוספים. במהלכו נפלו 80 לוחמים, 120 נפצעו. אלה ששרדו זוכרים כל רגע.
אתמול, לראשונה מאז אותו קרב, נפגשה הפלוגה של מנש באתר יד לשריון בלטרון. באירוע השתתפו גם משפחותיהם וכן חלק ממשפחות הנופלים מהפלוגה.
הם נזכרו איך עמדו לבד מול המצרים, את הכניסה לעיר סואץ, את שלושת הטנקים על לוחמיהם שלא חזרו משם לאחר שנקלעו למארב, את חבריהם שאיבדו יום אחר יום. דיברו לא רק על המלחמה, אלא גם על מה שעבר עליהם מאז. מה עשו, מה הספיקו. 49 שנים תמימות חלפו, אבל הם הרגישו אתמול מאוחדים, כמו אז. כאילו רק יום עבר. חברות שרק לוחמים יודעים מה היא.
"כמו במלחמה, נלחמנו", סיפר מנש. "היו הרוגים, היו פצועים אבל לא פחדנו. ביצענו את כל המשימות שהוטלו עלינו". הרגע המרגש ביותר מבחינתו היה המפגש עם שמוליק יאנה, טען-קשר שהתעוור בקרב, עבר לאחר מכן קורס קצינים והגיע לדרגת סא"ל.
יוסי קליין מרחובות נפצע בעת חציית התעלה, אושפז בבית חולים וחזר לשדה הקרב. "היינו מהכוחות שהוטל עליהם להשמיד בסיס טילים שהציק לחיל האוויר", הוא מספר.
הלל כהן מספר: "יצאנו לקרב ולא ידענו מי יחזור או ימשיך איתנו מחר. כל יום נהרגו ונפצעו חיילים ובמקומם הצטרפו חדשים".
פנחס צפירה מיבנה: "ציוותו אותי לצוות שאני לא מכיר, מי שהיה פשוט נכנס. לטנק אחד לא היה קשר פנים, לאחר לא היה קשר חוץ. טנק נוסף פרס זחל (שרשרת נקרעה). שני מטוסי מיג עברו מעלינו וירו אש תופת. חייל מטנק שהיה לידי ושאותו לא הכרתי יצא וצעק 'אני לא רואה כלום'. מאז לא ראיתי אותו".
אסנת שליו, אחותו של ירון שליו-המבורגר שנהרג בקרב, סיפרה בהתרגשות: "עכשיו סגרתי מעגל כשפגשתי את הנהג בטנק של אחי. הוא סיפר לי שאחרי שאחי נפצע הוא פונה מהתאג"ד כדי לחבור למסוק שנשלח לחלץ אותו. הם לא ראו את המסוק, החזירו את אחי לתאג"ד ושם הוא נפטר. כואב לי שההורים שנפטרו לא הספיקו לשמוע את הסיפור המלא".
5 צפייה בגלריה
49 שנים לאחר מלחמת יום הכיפורים. הלוחמים הוותיקים, אתמול באתר השריון בלטרון
(צילום: דנה קופל)
במהלך המפגש נערכה תפילת "אל מלא רחמים" לזכר נופלי הפלוגה. "זה היה מפגש לוחמים אמיתי", אמר המ"פ מנש. "פגישה של אנשים שנלחמו, חוו חוויות לא פשוטות וכעת נפגשים אחרי כל כך הרבה שנים".
הלל כהן, שיזם את המפגש, סיכם: "במשך השנים היינו עסוקים כל אחד בחייו. מאז שיצאתי לפנסיה ניסיתי לאתר את החברים. ביחד עם מנש וחברים נוספים עשינו במשך חודשים טלפונים ותחקירים עד שהצלחנו לאסוף אותם לאירוע עוצמתי ומרגש. היום אפשר להגיד שסגרנו מעגל של 49 שנים".
