מאז שגאיה (17) זוכרת את עצמה ההורים שלה מעולם לא היו בבית. הנוכחות שלהם בחיים שלה לא הייתה פיזית וגם לא רגשית, הם פשוט לא היו. כשמלאו לה 12 אפילו הבייביסיטר הפסיקה לבוא ומאז היא מגדלת את עצמה לבד. אף אחד לא שואל אותה איך היה היום כשהיא חוזרת הביתה מבית הספר, אף אחד לא מכין לה ארוחת צהריים ואף אחד לא עוזר לה בשיעורים. לבד. גם בבית הספר היא לא מוצאת את עצמה. היא מעולם היא לא רכשה חברים אמיתיים והיא מרגישה שכולם מסתכלים עליה כמו עוף מוזר. בכל בוקר היא מתעוררת לעוד יום שבו היא מרגישה לבד בעולם כשהיא רק רוצה שיראו אותה - מחפשת שייכות, קשר, אהבה.
כשהתחילה לפני יותר משנתיים להעלות תמונות פרובוקטיביות לטיקטוק ולאינסטגרם היא הרגישה בפעם הראשונה רצויה ואהובה, חלק מקהילה. לא היה לה אכפת שהם אנשים זרים. הם גרמו לה להרגיש טוב עם עצמה. וכשעלתה לכיתה י' היא הכירה את "אונליפנס", מרחב שכולם אוהבים אותה, ושם, חוץ מלייקים היא גם קיבלה על זה כסף.
זמן קצר לאחר מכן, סביב סגרי ובידודי הקורונה, אפילו צוותי החינוך עברו לתקשורת איתה בשלט רחוק וזה הפך להיות כל עולמה. היא העבירה ימים שלמים מול המצלמה בבגד ים, עושה כל מיני דברים שגברים זרים מבקשים ממנה. החשבון שלה היה פתוח כמה חודשים עד שיום אחד היא התחרטה, אבל הבושה ממשיכה לרדוף אותה עד היום. עד היום היא בוחנת כל אדם חדש שהיא מכירה כדי לנסות להבין אם הוא היה צופה בה.
ביומיים האחרונים מאז פרסמנו את התחקיר ב-"7 ימים" על הרשת החברתית "אונליפנס", שיותר ויותר בני נוער נחשפים אליה ולוקחים בה חלק, אני מקבלת פניות של אנשים מוטרדים ששואלים אותי מה אפשר לעשות. הרבה יותר קל כשמדובר על פערים רגולטוריים שאפשר לפתור בחקיקה בכנסת, אבל זה לא המקרה. מדובר בפער תפיסתי, גבולות חברתיים מעורערים שנמצאים במבחן תמידי תחת המערב הפרוע של העידן הדיגיטלי.
התשובות המשמעותיות ביותר לסוגיה הזו הן חינוך ומודעות. יש כאן דור שגדל על ברכי הרשתות החברתיות שהגבולות בהן נפרצים כל הזמן, והמציאות הזו, שלנו כאנשים מבוגרים שעוד זוכרים את העולם שלפני נראית הזויה, מנורמלת לחלוטין עבורו. אנחנו לא נוכל לשנות את זה, אבל אנחנו כן נוכל לתת להם כלים והכוונה.
הדר גיל-עדצילום: קובי קואנקסבמקום זה אנחנו בוחרים לשתוק - הורים ומסגרות חינוך לא יודעים איך לדבר עם הילדים שלהם על הנושא. רק בשנת הלימודים הבאה ייכנס לראשונה החינוך המיני כחובה לכלל תלמידי מערכת החינוך. התחקיר מסוף השבוע הוא תמונת מצב, אבל גם תחזית חברתית מדאיגה.
לכל אדם צריכה להיות הזכות על גופו, אבל אנחנו חייבים לכל הפחות להכיר בכך שלוואקום הזה, שמאפשר למכור מיניות תמורת כסף, נכנסים אנשים, ברובן נשים, בהן קטינות שנמצאות במצבי מצוקה ולא לגמרי מבינות את ההשלכות למעשיהן. את המידע הזה אנחנו חייבים להנגיש, חייבים לדבר על זה, להעלות את המודעות ולנרמל את השיח. לתווך עבורן את המציאות המורכבת של הרשתות החברתיות. להנגיש עבורן מהי מיניות בריאה.
- הדר גיל-עד היא עיתונאית ynet ו"ידיעות אחרונות"
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
