מלחמת הגאווה של מצפה רמון
(צילום: רועי עידן)
מצעד הגאווה במצפה רמון הוא כבר עובדה קיימת. ביום שישי הקרוב צפויים להגיע מאות צועדים ליישוב הקטן ולציין את אירוע השיא של הקהילה הגאה. מנגד, בגרעין התורני ביישוב לא מתכוונים לשבת בחיבוק ידיים. הציבור החילוני במקום סבור שמיום הגעת הגרעין התורני החלו הבעיות, ואילו הדתיים סבורים כי הן הגיחו לעולם עם תחילת מסורת המצעד. בינתיים, דגלי גאווה נתלשים והתושבים רואים איך מרקם החיים העדין שבנו לאורך שנים מתפורר.
"מיותר", אומר אביב הטשואל, תושב מצפה רמון שנשאל על המצעד. "כל מי שרוצה לחיות כאן וחי כאן, ובא לכאן, יכול לחיות בלי שום הפרעה וביקורת. בתוך הבית תעשו מה שאתם רוצים. אני זוכר בבירור מהיום בו נולדתי במצפה ועד היום, שאף פעם לא הייתה בעיה סביב מצעד. לא היה מצעד, אז גם לא הייתה בעיה.
"ברגע שמתחילים לכפות במרחב הציבורי דברים, אז הציבור מתנגד גם כן. זה מיותר לגמרי. גדלתי עם חבר'ה שהם הומואים מוצהרים מגיל מאוד קטן. שיעשו מה שהם רוצים. אבל המצעד מיותר לגמרי. למה לנקר עיניים של אנשים ואחר כך להגיד 'צועקים עליי, מפריעים לי'. אתה מנקר את העיניים, אז מה אתה רוצה? מה הבעיה? שקט. תחיה, תעשה מה שאתה רוצה".
לקראת האירוע הססגוני החלה ביישוב מלחמת שלטים. היו שתלו שלט גאווה בכניסה לבית ומצאו אותו קרוע. הציבור הדתי תלה שלטים שעליהם נכתב "די לכפייה להט"בית", "עם אחד - משפחה אחת" ו-"דגל אחד משפחה אחת". רחוב מעלה דקלים במצפה רמון כבר זכה לכינוי "רחוב הדגלים". בכל בניין דגל, לכל צד. "השלטים הופיעו אחרי", מגונן הטשואל. "התחילו מהומות והשטויות האלה והופיעו שלטים. זה לא רק פה. היו בעיות סביב מצעד הגאווה בירושלים ב-75? ב-92? לא. למה? לא היה מצעד, אז לא היו בעיות".
מיכל רומי, יוזמת המצעד ביישוב, אומרת: "מצפה רמון משנה את פניה". הכול החל ביוני 2021, אז פרסם ראש המועצה רוני מרום מכתב, ובו הדגיש: "אינני מכיר בדגל הלהט"ב ואינני מוכן לכנותם 'קהילה'. עליהם להבין שהם יוצאים מהכלל, וככאלה - לא נוכל כחברה להכילם".
המכתב של ראש המועצה הספיק להצית את האש. מצעד הגאווה הפך לצורך. "זה לא קרה ביום אחד אלא תהליך", אומרת רומי. "אם אני צריכה לסמן את הנקודה שבה זה התחיל, זה עם המעבר של הגרעין התורני, של הרב צבי קוסטינר תלמידו של הרב צבי טאו. שם החל השינוי במצפה רמון. לא תכננתי שיהיה מצעד ראשון. ראש המועצה מרום ממש מנע מאיתנו לקיים אירועים ומעגלי שיח. הדעה שלו, הנחרצות שלו הייתה קרקע פורייה להתנהלות הגרעין התורני במצפה רמון".
מבחינת הציבור החילוני, הם חיים במצפה רמון תחת מתקפה. "אם בעבר היינו בירת תיירות המדבר, המקום הקסום הזה, אבן שואבת לאמנים וכל מי שרוצה קצת למצוא השראה בחיים שלו, היום תעשו סיבוב ודי תיפול לכם הלסת", אומרת רומי, לנוכח מלחמות הדגלים והשלטים.
על רקע הקרע, הממד הפוליטי מתחמם. בעוד פחות מחמישה חודשים יתקיימו הבחירות לראשות המועצה. אחד המתמודדים לתפקיד הוא נדב סילברט, בעל עסק תיירות מקומי. הוא הגיע למצפה ב-2010 והחליט לעשות קפיצה לשדה הפוליטי. בעוד סילברט מייצג את החילונים, מולו ניצב אליה וינטר. הוא אמנם לא הכריז רשמית על התמודדות, אבל הטשואל ואחרים כבר הודיעו שיצביעו לו.
וינטר היה בעבר הגזבר של המועצה, אך עזב אותה לטובת תפקיד דומה במועצת להבים. הוא מקורב מאוד לגרעין התורני, ושימש גם כמנהל האגף לתרבות יהודית. בפייסבוק ניתן לראות אותו בצילום לצד ראש הממשלה בנימין נתניהו, מתחבק עם שר החינוך יואב קיש ועם שר המשפטים יריב לוין, ומעדכן את חבריו בשיחה שקיים עם שרת התחבורה מירי רגב על אודות הסכנות של כביש 40.
7 צפייה בגלריה
"הקונפליקט סביב מצעד הגאווה הופך להיות משהו מאוד דרמטי". נדב סילברט
(צילום: רועי עידן)
בבחירות הקודמות ב-2018, נתנו 27.2% מבעלי זכות הבחירה במצפה רמון את קולם לרשימות הציונות הדתית ועוצמה יהודית. 26.3% הצביעו לליכוד, 11.3% ליש עתיד, והעבודה ומרצ קיבלו 6% כל אחת. הציבור החילוני מרגיש היטב כיצד אופי היישוב, שהיה בעבר פלורליסטי ומכיל, משתנה.
"השבועות האחרונים הם מתוחים", אומר סילברט. "יש קונפליקט גדול ביישוב בין תפיסה מאוד מאוד שמרנית שמיוצגת על-ידי הישיבה התורנית, לבין התושבים שסבורים שמצפה רמון צריכה להיות מקום פלורליסטי שמכיל מגוון אנשים. זה מתבטא בקריעת דגלים, זריקת ביצים, ודברים שלא ראינו בעבר, כמו צעקות 'שבת' כאשר נוסעים בשבת. השכונות כולן מעורבות, אז הקונפליקט סביב מצעד הגאווה הופך להיות משהו מאוד דרמטי פה עכשיו".
"הילדים יכולים לראות ולשמוע"
בציבור הדתי יש מי שמשווה בין מצעד הגאווה לאצבע בתוך העין. אוראל גלייטמן, שהגיעה ליישוב לפני ארבע שנים עם בעלה, רוצה שהקהילה הלהט"בית תמצא דרך אחרת להביע את עצמה. "אולי הם מרגישים מקופחים בחברה הכללית, בסוף אני חושבת שזה לא מייצג את כל הציבור במצפה", אומרת גלייטמן. "בעלי היה בצבא בשירות ארוך ולמד פה בישיבה לפני ורצה לחזור ללמוד. אז באנו. ראיתי כמה המקום בונה אותו רוחנית וזה קסם לו.
"יש פה קצב חיים שאין בשום מקום אחר, זה מקום מדהים לגדל בו ילדים. בסוף אני חושבת שזה לגיטימי שכל אחד יביע את הדעה שלו. מצעד שמה שיש במרכז שלו זה הנטייה המינית שלך נשמע לי מוזר. המצעד בשנה שעברה עבר דרך הבית שלי והזדעזעתי מההתנהלות. הילדים יכולים לראות ולשמוע. זה קול של אנשים וזה בסדר ולגיטימי, אבל אולי יש דרכים אחרות לעשות את זה".
הטשואל מעיר: "רוב מה שמתרחש כאן מגיע מבחוץ, אנשי מצפה לא שם. אנשים מבחוץ מגיעים ומעוררים אצלנו מהומות. למה להביא את תל אביב לפה? תישארו שם".
רוני זילברברג, מפיקת המצעד, מנסה לשמור על אופטימיות. "התחושות מורכבות. מצד אחד אנחנו שמחות ומתרגשות לקראת המצעד, אבל גילויי האלימות בשבוע האחרון היו מדאיגים. זה קשה שאנחנו יישוב קטן שיש בו מחלוקת שלא ניתן ליישב. אנחנו לא נסכים. אבל האתגר הוא להצליח לחיות ביחד ובטוב. זה היופי במצפה שיש בה הכול מהכול, על אף הכוחות הקיצוניים שמרימים את ראשם. לא כל האנשים פה בקצה".
יוזמת המצעד רומי סיכמה: "אני חושבת שמה שקורה במצפה רמון זה סוג של חלון הצצה למה שקורה במדינה. אם מי שחשוב שאפשר לנתק את מה שקורה פה במצפה רמון בשאר המדינה טועה. המערכה על דמותה של מדינת ישראל לא יוכרע רק בקפלן אלא ברחובות בפריפריה ברמה היומיומית. מצפה, בית שמש. זה לא יוכרע רק בקפלן".
