בסוף השבוע שעבר התבקשו חברי הממשלה לאשר בדחיפות, במשאל טלפוני, את הארכת גיוס המילואים בצו 8, מה שמאפשר לצה"ל לזמן עד 350 אלף חיילי מילואים בקריאה חריגה עד ל-1 בדצמבר. זוהי ההארכה החמישית של החלטת הממשלה שניתנה מיד בתחילת המלחמה.
לכאורה, הגיוני לחלוטין. צה"ל זקוק לחיילי המילואים לצורך המשך הלחימה בגזרות השונות, ואם לא יתקבל האישור הוא יאלץ לשחרר באחת את כל חיילי המילואים - וזה כמובן בלתי אפשרי. אבל זה לא הסיפור המלא.
מדוע צריך, גם 11 חודשים אחרי תחילת המלחמה, כשאנו בשגרת מלחמה, להמשיך ולגייס את אנשי המילואים בצו 8, שאינו מטיל כל מגבלה על הצבא? פשוט מאוד - כי זה מאד נוח לצה"ל
גיוס אנשי המילואים מזה כמעט 11 חודשים בצו 8 נוח מאוד לצה"ל. מצב זה נותן לצבא חופש מוחלט, והוא יכול לגייס מילואימניקים לכל פרק זמן, בהתראה קצרה ואפילו ללא התראה, ואף לשנות את אורך השירות לפני ותוך כדי השירות עצמו. בשגרה, ועל פי חוק המילואים, הצבא מחוייב להודיע לחייל 60 יום לפחות לפני גיוסו לפרק זמן של ארבעה ימים ומעלה, יש מגבלה על כמות הימים ויש גם מגבלה על מספר הקריאות בשנה. חוק המילואים 2008, שלכותב שורות אלה היה הכבוד ליזום ולהוביל, מגביל את הצבא - בכוונת מכוון - ביכולת הקריאה שלו למילואים, על מנת לאזן בין צרכי הצבא לצרכיו ויכולותיו של החייל, כמו גם להתחשב בצרכי המשק. ברור שלאור מצב המלחמה אי אפשר להתנהל על פי חוק זה. אך מדוע צריך, גם 11 חודשים אחרי תחילת המלחמה, כשאנו בשגרת מלחמה, להמשיך ולגייס את אנשי המילואים בצו 8, שאינו מטיל כל מגבלה על הצבא? פשוט מאוד - כי זה מאד נוח לצה"ל.
מצב זה קשה מאוד לחיילי המילואים שסיימו או יסיימו בקרוב את הסבב השלישי של גיוס ללחימה, ושירתו עד כה קרוב ל-300 ימי מילואים מאז 7 באוקטובר. הסוף לא נראה בקרוב, והסבב הרביעי כבר באופק. כששואלים מילואימניקים מה מציק לכם, התשובות המיידיות הן הנטל על המשפחה, מקום העבודה, והלימודים - אבל מזה זמן מתווספת אמירה ברורה נוספת, של חיילים ומפקדים, על הצורך האקוטי בוודאות לגבי השירות. לא אחת קורה שמודיעים לגדוד מילואים על גיוס בתאריך מסויים ולתקופה שאורכה נקוב, חיילי המילואים נערכים בהתאם - ולעיתים רבות, עוד בטרם הגיוס, התאריכים או אורך התקופה משתנים. יתרה מכך, השינויים קורים במקרים רבים, ולצערנו גם לעיתים תוך כדי השירות. די שנחשוב על איש מילואים שלקראת שירותו "גייס" את הוריו לעזרה לאשתו וילדיו, הודיע למקום עבודתו (שמצידו בנה תכנית כיצד להתמודד בתקופה שהוא יעדר), ואחרי שהכל כבר מוכן מזיזים את תאריך ההתייצבות בשבועיים. אין דבר מעצבן, מרתיח ומקשה יותר על חיילי המילואים, אלו שעושים כל כך הרבה ושגם מסכנים את חייהם.
וכל זה קורה, כי יד הצבא קלה על ההדק של השימוש בחיילי המילואים. כמובן שאף אחד לא עושה את זה בכוונה, אבל הצבא לא מתאמץ מספיק כדי שזה לא יקרה. מעת לעת ניתן להבין שינויים מבצעיים פתאומים, אך חשוב שזה יקרה לעיתים רחוקות מאד ולא יחזור על עצמו כבעניין של שגרה.
הפיתרון למצב זה הוא הגבלת הצבא בחוק או תקנה. והפלא ופלא, מספר חודשים אחרי תחילת המלחמה (פברואר 2024), כאשר הצבא הבין שהמלחמה מתמשכת והעריך שאי אפשר להמשיך עם צו 8 לעד, הוא עצמו (בפועל משרד הביטחון) הניח על שולחן הממשלה תזכיר חוק בנדון. בחוק הוצע, בין השאר, שאורך השירות יהיה בין 42 ל 48 ימים בשנה (תלוי תפקיד פיקודי), ושיהיה ניתן לקרוא לחייל לתעסוקה מבצעית כל שנה ועד 40 יום. די ברור שהצבא, בהיקף פעילותו כיום, יתקשה לעמוד במספרים אלה, אבל העיקרון נכון ועל תוכנו המדוייק של החוק אפשר לדון. אבל כשצה"ל תפס את עצמו והבין שהצעת חוק שכזו, מגבילה את חופש ניהול משאב חיילי המילואים, הוא הפסיק לקדם את החוק, ובמקום זאת הוא פונה כל פעם אל הממשלה ואח"כ אל הכנסת (כמובן ברגע האחרון ובדחיפות) על מנת לאשר את הארכת צו ה-8.
חוק שכזה, לכשיחוקק, יחייב את הצבא לחשיבה ותכנון של המשאב האנושי, והתוצאה תהיה הקלה על חיילי המילואים הן בהקשר לתכנון תקופות השירות ויתכן אף בכמות ימי המילואים. מצב זה יתכן ויוביל לחוסר בחיילים - ואז, אולי, סוף סוף יפעל הצבא בנחישות רבה לגייס חיילי מילואים שלא נקראו מאז 7 באוקטובר (ויש רבים כאלה), יקים במרץ יחידות נוספות מעבר לאלו שהוא בונה כעת ובאיחור של 10 חודשים.
חשוב מאד שהמטה הכללי יתייחס למערך המילואים כמשאב מוגבל ולא כפי שמתרחש היום. טוב תעשה ועדת החוץ והביטחון אם תידרש לנושא, ותקדם את הצעת החוק שמערכת הביטחון הניחה על שולחן הממשלה. עדיף כמובן שהחקיקה תתבצע בהסכמה של צה"ל, תוך הבנת צרכיו אל מול קשיי השירות הארוך במילואים לאורך של כמעט שנה, כשסופו של האירוע לא נראה באופק.
תא"ל (מיל.) ד"ר אריאל היימן הוא חוקר בכיר במכון למחקרי ביטחון לאומי ולשעבר קצין המילואים הראשי
