מי בנה את הפירמידות? האם יש עדויות לבני ישראל? אלה מסוג השאלות המרתקות ארכיאולוגים, היסטוריונים וסתם חובבי העולם העתיק כמוני, כחוקר של עולם האסלאם. לאחרונה צפיתי בנטפליקס בסרט התיעודי המרתק Unknown: The Lost Pyramid, שמציג ממצאים חדשים, מרהיבים ביופיים, מחפירות באזור סקארה שליד קהיר. שני ארכיאולוגים מככבים בסרט: ד"ר זאהי חוואס, לשעבר שר העתיקות בממשלתו של חוסני מובארכ, וד"ר מוסטפא וזירי, כיום ראש מועצת העתיקות המצרית. חוואס אומר בסרט שהגיעה העת שסוף סוף ההיסטוריה המצרית של הפרעונים תיחקר על ידי המצרים עצמם ולא על ידי חוקרים מערביים. שניהם שותפים ליוזמה להשיב את אוצרות הפרעונים למקורם, כלומר, חזרה למצרים. נשמע הגיוני. אז למה זה בעצם ממש רע?
קצת רקע. בעולם המחקר כיום מקובל שאת הפירמידות לא בנו יהודים ולא חייזרים, אלא כנראה עבדים מקומיים או עובדים בשכר. הפירמידות נבנו שנים רבות לפני שכף רגלם של בני ישראל דרכה במצרים. בתורה כתוב במפורש אילו אתרים בנו בני ישראל "וַיִּבֶן עָרֵי מִסְכְּנוֹת לְפַרְעֹה, אֶת-פִּתֹם וְאֶת רַעַמְסֵס" (שמות יא). למרבה הצער, חוקרי האגיפטולוגיה (חקר מצרים העתיקה), מדע שזכה לתנופה רבה החל מהמאה ה-19, לא מצאו שום ממצא היכול לתמוך בסיפור בני ישראל במצרים. אך אין להתייאש - הארכיאולוגיה מלאה הפתעות. ד"ר חוואס אומר בסרט שלהערכתו הפירמידות שהתגלו מהוות רק 30% מכלל המבנים הפרעונים ויש עוד המון עבודה.
בניגוד למצב במצרים, הממצאים הארכיאולוגיים באזורנו דווקא מאשרים בהדרגה נתונים המופיעים במקרא. לדוגמא, לוח גזר (נמצא ב-1908) חשף את העבודה החקלאית של בני ישראל. כתובת מישע (ירדן, 1868) אישרה את קיומם של שבטי עבר הירדן המזרחי ואת ממלכת ישראל. כתובת השילוח (1880) חשפה רגע מהמצור האשורי על ירושלים של ממלכת יהודה. לאחר מאה שנה נמצאה כתובת נוספת שטלטלה את עולם הארכיאולוגיה בתל דן ובה לראשונה נמצא אזכור של "בית דוד".
אם כן, כאמור, לא אבדה התקווה לגלות עוד ועוד הוכחות לעבר היהודי המקראי בארץ ישראל מתחת לפני האדמה. צריך סבלנות ובעיקר מוטיבציה, וזו בדיוק הבעיה.
המוטיבציה לגלות ממצאים המאששים את הטקסט המקראי הייתה בעבר מרכיב מהותי. הארכיאולוגים של המאה ה-19 וראשית המאה ה-20 היו בחלקם נוצרים אדוקים שחלמו למצוא אוצרות חבויים מתקופת הברית הישנה. פלינדרס פיטרי (Flinders Petrie), שגדל בבית נוצרי אדוק, מצא בחפירות לוקסור ב-1896 את כתובת מרנפתח, בנו של רעמסס השני (שלט עד 1203 לפנה"ס) ובה הופיע השם ישראל. בעקבות פענוח התגלית הוא אמר בהתרגשות: "הכתובת הזו תהיה המפורסמת ביותר מכל ממצאיי".
אלא שהארכיאולוגים המצרים החדשים, המתיימרים להעביר את האגיפטולוגיה לידיים מצריות, אינם בעלי מוטיבציה לאשש את הנאמר במקרא כלל וכלל. נהפוך הוא: כל ממצא כזה רק יפגע בנרטיב הפלסטיני. וממילא, מטרת האגיפטולוגים המצרים היא לחזק את הגאווה הלאומית המצרית.
טריילר לסרט Unknown: The Lost Pyramid
ההיסטוריה הפרעונית הפכה ליסוד חשוב בבניית הזהות הלאומית המצרית - המודרנית והחילונית. לטענת ד"ר חוואס, הנשיא עבד אל-פתאח א-סיסי תורם מאז עלייתו לשלטון ב-2013 לפיתוח הארכיאולוגיה וגם הקים מוזיאון ענק לתרבות המצרית. המורשת הפרעונית של מצרים דומה לגאווה הלבנונית במורשת הפניקית, של הסורים במורשת זנוביה בתדמור, של העיראקים בתרבות אשור, של איראן לפני המהפכה בתרבות בבל וכן הלאה.
בסרט מתבדח חוואס שהוא אינדיאנה ג'ונס של מצרים, אבל אינדיאנה ג'ונס, גיבור הילדות שלי, הוא ארכיאולוג אובייקטיבי המקדש את שימור העתיקות על ידי העברתן מידי משטרים דיקטטורים ואפלים (נאצים, סובייטים) למוזיאון בארה"ב, הדמוקרטיה הגדולה בעולם. מנגד, וזירי וחוואס שואפים להשיב את כל העתיקות המצריות - כולל קברי הפרעונים וכתובת הרוזטה – למצרים, שלמעט תקופה קצרצרה אחרי "האביב הערבי", מעולם לא הייתה דמוקרטיה.
לפי ההיגיון של חוואס, צריך לערוך מבצע גדול להשבת אוצרות אשור, בבל והפרעונים לאיראן, עיראק, סוריה, לבנון ומצרים. האם זה הדבר הנכון לעשות? מבחינה מוסרית, יש צדק בטענה שאוצרות הארכיאולוגיה למעשה נגנבו, ורובם נמצאים כיום בפריז ובלונדון. גם טענת חוואס שהחזרתם למצרים תקדם את התיירות ותסייע להתאוששות הכלכלה היא הגיונית למדי. אבל האירועים המזעזעים שמתרחשים במזרח התיכון בעשורים האחרונים מעוררים ספק: הרס עתיקות על ידי אל-קעידה ודאעש בטענה שמדובר בעבודת אלילים (פסלי בודהה באפגניסטן, קבר יונה במוסול, הרס העיר תדמור/פלמירה בסוריה ועוד), ושוד עתיקות במצרים ובסוריה בזמן האביב הערבי.
הגישה של וזירי וחוואס היא למעשה שאיפה להלאמתה של הארכיאולוגיה, שהיא בעייתית במיוחד כשזה נוגע לתחום חקר המקרא. חוואס התבטא לא פעם בעוינות כלפי ישראל וכלפי היהדות. גם וזירי טען ב-2016 ש"היהודים הדביקו את השם פרעה לכל מלכי מצרים כדי שיחשבו שהם היו כולם רשעים". לטענתו, פרעה המופיע בתורה ובקוראן היה שמו הפרטי של מלך רשע אחד בלבד שמוצאו אינו מצרי כלל (טענה זו מופרכת, כי רבים ממלכי מצרים כונו פרעה: "בית גדול" – של אל השמש).
האגיפטולוגיה גילתה עד כה רק פעם אחת את השם ישראל, אך גילוי כמו כתובת מרנפתח של פיטרי בהחלט יכול לקרות שוב, ואפילו בעתיד הקרוב, אם משטר א-סיסי מעודד את החפירות. כיצד יתייחסו חוקרים מצרים לממצאים הנוגעים להיסטוריה היהודית במידה שייחשפו להם?
לפני הסכם השלום עם מצרים גילו ארכיאולוגים ישראלים באתר כונתילת עג'רוד במזרח סיני חרסים עם כתב עברי מהמאות התשיעית והשמינית לפני הספירה, הנושאים את השם המפורש של אלוהי ישראל. אולם לפי הסכם השלום נאלצה ישראל להשיב את הממצאים למצרים. במהומות 2011 הם נשדדו וגורלם אינו ידוע.
ד"ר ירון פרידמןאצלנו, החל מנובמבר 1999 ביצע הווקף הפלסטיני חפירות באורוות שלמה, בפינה הדרום-מזרחית של הר הבית, ללא פיקוח או רישיון מרשות העתיקות. העפר מעבודות אלה ומחפירות נוספות בהר נזרקו לפח הזבל של ההיסטוריה, תרתי משמע, לאתרי פינוי פסולת באזור ירושלים כגון נחל קדרון. חוקרים ישראלים שעבדו אחר כך על סינון העפר באתר הפינוי, מצאו בו למרבה הזעזוע ממצאים מתקופת בית ראשון כגון חרסים, ראשי חצים, משקולות ועוד, חלקם נושאים כיתוב בעברית של התקופה.
לא רק הזלזול בממצאים ההיסטוריים מטריד, אלא גם המוטיבציה למחוק את ההיסטוריה היהודית בארץ ישראל ובכלל זה את בית המקדש. בספרות הערבית המודרנית חוזר יותר ויותר הביטוי "אל-הַיְכַּל אל-מַזְעוּם" – בית המקדש המדומיין, טענה שלפיה בית המקדש, מיקומו של ארון הברית, אינו אלא המצאה יהודית-ציונית חדשה. המסקנה היא שמתן אגיפטולוגיה לידיים מקומיות עלול בהחלט להיות בשורה רעה לחוקרי התנ"ך.
- ד"ר ירון פרידמן הוא בוגר אוניברסיטת סורבון בפריז, חוקר, מרצה ומורה לערבית בחוג ללימודי המזרח התיכון והאסלאם באוניברסיטת חיפה. ספריו "העלווים – היסטוריה, דת וזהות" ו"השיעים בארץ ישראל" יצאו לאור באנגלית בהוצאת בריל-ליידן. מנהל את הניוזלטר "השבוע במזרח התיכון" שאליו אפשר להצטרף כאן
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
