בכיכר החטופים התקיים הערב (שלישי) אירוע "שרים לשובם" השבועי, יום אחרי ציון יום השנה למתקפת הפתע של חמאס. מאות השתתפו באירוע התפילה לשובם של 101 החטופות והחטופים שגם אחרי שנה - עדיין נמצאים בשבי.
דבריהם של משפחות החטופים והנרצחים בכיכר החטופים ביום ה-368 למלחמה
(צילום: satview)
עינב צנגאוקר, אימו של החטוף מתן, נשאה דברים. "לא קל להיות אמא חד-הורית בישראל. מתן הלך לעבוד כבר בגיל 16 כדי לעזור ולתמוך, מתן היה לי למשענת לא פחות משהייתי אני עבורו. והיום, כש-101 משפחות זועקות לעזרה, מתחננות להחזיר את יקיריהן, אנחנו מרגישים שלפעמים אנחנו מקבלים כתף קרה, אבל יודעים שאתם, הציבור, איתנו, הלב שלכם עם החטופים".
צנגאוקר הוסיפה: "חורבן הבית לא קורה ברגע אחד. זה קורה בתהליך איטי שבו מתפרקת התחושה שעם ישראל ביחד. היום אנחנו כבר יודעים וכואבים את מה שקורה לחטופות שלנו בשבי ואנו נושאים עינינו אל ההנהגה שנדמה שלעיתים עוסקת רק בפוליטיקה". היא התייחסה ליום כיפור שיחול בסוף השבוע, ואמרה: "אני לא רוצה סליחה על זה שלא החזירו לי את מתן, אני רוצה להגיד תודה למי שיחזירו אותו הביתה, בחיים".
שיר סיגל, ביתו של החטוף קית', סיפרה על השנה האחרונה שעברה משפחתה. שני הוריה נחטפו, אמה אביבה חזרה במהלך העסקה, ואביה כבר יותר משנה נמצא בשבי. "עברה שנה מהרגע שבו 15 מחבלים נכנסו לממ"ד הקטן בבית של ההורים שלי וירו לכל עבר. שנה מהירייה שפגעה באבא שלי", אמרה.
"שנה מההודעה האחרונה שקיבלתי מאבא שלי שאמר שהכול בסדר ושלא נדאג. שנה מהרגע שבו ההורים שלי הובלו לרכב שלהם עם רובים שמכוונים לצווארם, כשבגדיהם מרוחים בדם. אבל בעצם עבר יום אחד ארוך שמרגיש כמו נצח. אבא שלי עדיין ב-7/10, והוא עדיין מתפלל שיבואו להציל אותו, שהסיוט שלו ייגמר, ושהוא יוכל לחזור הביתה למשפחה, להרגיש סוף סוף בטוח".
גם מישל אילוז, אביו של החטוף גיא אילוז שנרצח וגופתו מוחזקת ברצועה, אמר כי לא האמין שיעמוד בכיכר באותו המצב אחרי שנה. "מי היה יכול להאמין, שנעמוד פה היום, כאשר חלפה לה שנה ועדיין ישנם עוד 100 חטופים מלבד גיא שלנו, שעדיין נמצאים בעזה.
"אני חי בתחושה, שלא נעשה מספיק במהלך השנה כדי להחזיר את ילדינו הביתה", אמר. "אני מבקש לנצל את הבמה הזאת לשקף את הפחד שלי על הלוחמים שלנו שחלילה עלולים להיפגע בפעולה הרואית כזו או אחרת. הדרך היחידה שיכולה להחזיר את כל החטופים, החיים לשיקום והחללים לקבורה, בבטחה היא עסקה - ועל מקבלי ההחלטות ועלינו מוטלת החובה לחתור אליה במהירות האפשרית".
ניבה, אמו של עומר ונקרט, קראה על הבמה: "ניצחנו את כולם. לאורך הדורות, תמיד שרדנו, תמיד קמנו מחדש. אבל הפעם, איך אפשר לומר שניצחנו, אם עומר, אם כל החטופים, עדיין לא כאן? הניצחון לא יושלם עד שנחזיר את כולם הביתה. אין דבר שיכול להתקיים מבלי שנחזיר אותם. לא משנה כמה נדבר על אחדות או הצלחות, כל עוד החטופים שלנו שם – אנחנו לא שם, לא שלמים".
