כמו קריאת ההגדה, גם הטקס הזה חוזר על עצמו מדי ליל סדר: בזמן ההסבה המשותפת מגלים המבוגרים שהדור הצעיר במשפחה אינו יודע לקרוא את ההגדה, ובכלל, לא יודע לקרוא מילים מנוקדות. לאלה מצטרפות הטענות (המוצדקות) על דלות השפה של הצעירים ועל כך שגם אם הם קוראים הם אינם מבינים דבר. טענה נוספת היא שגם ילדים שקוראים ספרים להנאתם בשעות הפנאי, ועוד יש כמה כאלה, לא הוגים נכון את המילים כשהם נדרשים לעשות זאת בקול.
הסיבה לקושי נעוצה לא רק בשימוש במסכים, אלא בעיקר בשני דברים שנזנחו: הראשון הוא שימוש בניקוד והשני הוא הקראה בקול בגיל הרך ובכיתות היסוד. קריאה משותפת בכיתה או בגן, על ידי מורה או גננת, שיודע או יודעת להגות כראוי ולבאר את משמעותן של מילים חדשות, חושפת את הילדים לאוצר מילים רחב ומעשירה את היכולת שלהם להבין אותן ולבטא אותן. חשיפה כזו תעזור להם גם לבטא את עצמם בצורה עמוקה ומדויקת יותר, ולא רק בתחום בית הספר. מובן שבתוך בית הספר הבנת הנקרא דרושה להצלחה בכל מקצועות הלימוד, כולל מתמטיקה, שכן גם מורים למדעים מדויקים מתלוננים על קושי בהבנת השפה בבעיות מילוליות.
את עניין הקריאה בקול אפשר לפתור בקלות יחסית. גם חצי שעה בכל יום, עד כיתה ו' ובלי לעגל פינות, שתוקדש לקריאה בקול של תכנים סיפוריים מותאמים, קרוב לוודאי תביא לשיפור מהיר למדי במדדי השפה. לעומת זאת, הניקוד שנזנח הוא בעיה שדורשת שינוי מהשורש. מבט היסטורי מגלה כי מרגע הכנסת תוכניות הלימוד "השפה כמכלול" ולאחר מכן "בלי סודות", התבססה הגישה המבקשת להיפטר מהר ככל האפשר מגלגלי העזר, הניקוד. בכיתה ג' כבר אין למצוא כמעט ספרי לימוד מנוקדים. כך גם בתחום ספרי הקריאה. גישה זו טובה אולי בשפות שבהן התנועות הן חלק אינטגרלי מהמילה, אולם הרסנית לשפות כמו עברית שבה התנועות הן תוספת שנועדה לעזור ואפשר לוותר עליה רק אחרי שרוכשים מיומנויות שפה.
כשילדים שזה עתה למדו לקרוא נחשפים למילים חדשות בלתי מנוקדות הם נדרשים למידה רבה של יכולת ניחוש ואינטגרציה כדי לדעת איך להגות אותן. האם את צירוף האותיות ס' פ' ו-ר' יש לנקד כך: סֵפֶר? או כך: סַפָּר? או כך: סָפַר? או כך: סְפָר? ילד בן 8 בוודאי מכיר את שלוש הצורות הראשונות, אבל כדי לבחור את הנכונה הוא יזדקק להבנה מההקשר, יכולת הדורשת דרגת מיומנות גבוהה יותר מקריאה. בשלב זה ילדים רבים יתקשו ויתייאשו.
בנוסף, מכיוון שהשפה של הילדים עדיין אינה עשירה דיה, הן בגלל גילם הצעיר והן משום שלא נחשפו לתכנים עשירים, הם זקוקים לניקוד כדי להכיר ולהבין את הצורה הרביעית, סְפָר. בלי ניקוד, ובלי אוצר מילים עשיר, אין לילדים סיכוי לדעת איך עליהם לבטא את המילה סְפָר גם בגיל 15 או יותר, לא כל שכן לדעת מה משמעותה.
ימימה עברוןצירוף האותיות ס' פ' ו-ר' הוא קל יחסית. כשמגיעים למילים מורכבות יותר, נעשית מלאכת הקריאה מתסכלת ומייאשת עוד יותר. גם ילדים שהתגברו על התסכול וקוראים ספרים באופן שוטף לא תמיד ידעו מהי הדרך הנכונה לבטא בקול מילים אם לא נתקלו בהן קודם. אם לא די בכך, השמטת הניקוד מספרי הלימוד והקריאה החלה לפני זמן רב כל כך עד שחלק גדול מהמורים ומהמורות סובלים מאותה בעיה של תלמידיהם, ומעבירים אותה הלאה מדור לדור.
אבל אוצר מילים דל וחוסר יכולת לקרוא טקסטים מורכבים אינם גזירת גורל. כאמור, חצי שעה ביום של קריאה בקול (על ידי המורה) עד גיל החטיבה יכולה לחולל פלאים בתחום אוצר המילים מעבר לערך הרב שיש לה בכך שהיא מסבה הנאה רבה ויש בה יכולת מופלאה להרחבת מנעד הרגשות והתגובות של ילדים יותר מכל דרך אחרת של הוראה. באשר לניקוד, דרוש שינוי מעמיק בתוכניות הלימוד ובהכשרות למורים ותיקים וחדשים כאחד. טוב יעשו גם הוצאות הספרים אם יקבלו על עצמן לנקד ספרים המיועדים לכל טווח הגילים של בית הספר היסודי.
- ימימה עברון היא סופרת, מתרגמת ומורה לספרות בתיכון
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
