רצף הפיגועים בימים האחרונים גורם באופן טבעי לניסיון לייצר אנלוגיה לגל הפיגועים הארוך בשנים 2016-2015. אותו גל התבסס בעיקרו על צעירים שהחליטו מסיבות מגוונות שמותם טוב מחייהם ויצאו למות בפיגוע. האופי והמאפיינים אז והיום דומים – צעירים, לעתים נערים, ללא עבר ביטחוני משמעותי שיוצאים לבצע על דעת עצמם פיגוע לא מורכב שקשה לצפות אותו מראש. האנלוגיה הזאת נבחנת ממש כעת במערכת הביטחון הישראלית ואולי תתפלאו, אבל גם ברמאללה.
ניתן להתבונן על המצב הנוכחי בצורה פשטנית ולהגדיר את הפיגועים כבעלי אפקט הדבקה כאשר האחד נותן השראה לשני לבצע פיגוע ובכך נבנית לה שרשרת פיגועים. זה ודאי נדבך אחד אבל התמונה הכללית מורכבת יותר. הדרך הרצויה להבין מה גורם לאדם פלסטיני צעיר לקום ולבצע פיגוע היא להסתכל על המציאות בעיניים שלו ולנסות להסביר כיצד הוא רואה אותה. מטרת המאמר אינה להלבין את מעשיהם של המחבלים הצעירים שביצעו בימים האחרונים פיגועים, אלא לנסות ולהבין מה דוחף אותם להגיע להחלטה הקיצונית הזאת.
(צילום: נויל האריס)
ניתן לדמות זאת לצבת שלופתת את הצעירים הפלסטינים משני כיוונים. מצד אחד ישראל ומצד שני הרשות הפלסטינית. נתחיל דווקא ברשות. לצעיר הפלסטיני הממוצע אין ביטחון כלכלי ביציאתו לחיים האמיתיים. אחד מכל ארבעה פלסטינים בעלי תואר אקדמי – מובטל. הרוב המוחלט של הצעירים שכן מועסקים (73%), עובדים במקום עבודה לא מסודר שבו הם אינם זכאים לזכויות סוציאליות. החיים באי ודאות כלכלית גדולה כל כך לא מסייעת ליציבות ולשקט הנפשי שלהם. דמיינו מה היה קורה בישראל, לו אלו היו נתוני הפתיחה של הצעירים בארץ.
אותם צעירים סובלים גם מדיכוי פוליטי. ברשות הפלסטינית יש תקרת זכוכית פוליטית מאוד ברורה שמונעת מהם להגשים יכולות מנהיגות. עשו ניסוי קטן עם עצמכם ונסו למצוא שם של מנהיג פלסטיני בולט בשנות ה-40 לחייו, לכו יותר רחוק ונסו למצוא אחד כזה בשנות ה-30. גם אם תתאמצו מאוד – לא תמצאו. הדיכוי הזה מוביל גם הוא לתסכול עמוק בקרב הצעירים.
(צילום: נויל האריס)
באין אופק, אותם צעירים בורחים לפייסבוק ושם ממתינים להם קיתונות של הסתה מבית היוצר של חמאס, החזית העממית, הג'יהאד האיסלאמי ומה לא. ההסתה אגב, היא לא רק נגד ישראל אלא נגד הרשות הפלסטינית עצמה. הרוב המוחלט יתעצבנו וימשיכו בחייהם, אבל פה לא צריך לדוג יותר מכמה עשרות צעירים חמי מזג ומעורערים כדי להוביל אותם לייאוש מוחלט ולהחלטה לסיים את חייהם העלובים בדרגה הבכירה ביותר – שהיד. עוד בחייהם הם מדמיינים את הפוסטרים שייתלו ועליהם מרוחה תמונה ענקית שלהם ואת הכבוד שיזכו לו, אבל רק אחרי מותם.
"אתם טועים בתפיסה שלכם של הפיגועים האחרונים", אמר הבוקר ל-ynet בכיר פלסטיני שמעורה היטב בעולם התיאום הביטחוני. "אלו לא פיגועים לאומניים אלא פיגועים של אנשים שהגיעו למבוי סתום בחיים שלהם". אותו בכיר טען שגם לישראל יש חלק נכבד בהחלטה. לדבריו, ישראל צריכה להגיע למצב שגם בהינתן שאין תהליך מדיני, היא צריכה לגרום לפלסטינים לחיות בתחושה של מינימום כיבוש.
"90% מהמעצרים שאתם עושים בשטחי A – הם נגד צעירים שיכולתם להתקשר ולזמן אותם לחקירה והם היו מתייצבים אליה בעצמם. כל כניסה של עשרות ג'יפים צבאיים מדליקה את הצעירים והם יוצאים להתעמת מולם ובשביל מה? בשביל שתעצרו איזה בחור צעיר שישתחרר אחרי שלושה-ארבעה חודשים? תזמנו אותו לחקירה, הוא ייבהל ויגיע לבד", הוסיף הבכיר.
אותו בכיר הודה כי ישנם מקרים של אנשים שידוע כי הם זוממים לבצע פיגוע גדול ורק מעצר שלהם בשטח יוכל למנוע זאת, אך לדבריו כניסה של כוחות צה"ל לשטחי A צריכה להיות רק במקרים הללו. "אני מדבר על המקרים שאתם מכנים אותם 'פצצות מתקתקות'", הוא אמר. הוא ציין כי הזעם של אותם צעירים גובר כאשר הם רואים את הכניסות האגרסיביות של צה"ל לשטחי A ובו בזמן את מנגנוני הביטחון מחלצים אזרחים ישראלים שנכנסים לאותו שטח, כמו בשבוע שעבר בתקרית החמורה בכיכר מנארה ברמאללה.
הוא הוסיף כי ישראל צריכה דווקא עכשיו להקל על המצב הכלכלי במתן אישורי עבודה נוספים לפלסטינים בישראל, כשהוא מנמק זאת בכך שלאנשים יש רווחה וביטחון כלכלי – הם רוצים לשמור עליו ודואגים שמשפחתם תחיה ותתנהל בשקט ובלי בעיות ביטחוניות.
ככלל, הגישה הזאת ולפיה רווחה כלכלית מפחיתה את המוטיבציה לבצע פיגועים מקובלת במערכת הביטחון, אלא שישראל לבדה אינה יכולה לפתור את העניין הזה. גם לרשות הפלסטינית יש אחריות גדולה על האוכלוסייה שנמצאת תחת חסותה והיא הראשונה שצריכה לפעול כדי לשפר את חייהם.
