הם שירתו במשך חודשים ארוכים בבסיס נחל עוז, מלווים בעיניים בוחנות ומקצועיות את הנעשה בשג'אעיה, שנמצאת רק 780 מטרים מהבסיס, צופים בדאגה בהתעצמות, בהכנות, באימונים ובתמרונים שנעשו מדי יום מוחשיים יותר וקרובים יותר לגדר, ואיש לא טרח להקשיב להם.
הורי הבלונאים שניהלו קרב גבורה בנחל עוז נפגשו לספר את סיפורם
(צילום: שרון צור )
ב-7 באוקטובר הבלונאים (מפעילי בלוני התצפית) נלחמו עד טיפת דמם האחרונה במחבלי הנוחבה שחדרו לבסיס נחל עוז תוך כדי שהם מטפלים בחבריהם הפצועים ומניסים את המחבלים שניסו להשתלט על המיגונית שבה הסתתרו. קצת לפני 8:00 בבוקר הכריע נחשול של עשרות מחבלים את הבלונאים הפצועים והמותשים, השתלט על המיגונית והמשיך במסע הרצח לקיבוץ נחל עוז הסמוך.
ביוזמת "ידיעות אחרונות" ו-ynet נפגשו הוריהם של חמשת הבלונאים שנפלו בשבת השחורה בקרב הגבורה מול המחבלים: סמ"ר אמיר איל ז"ל, סמל שמעון לוגסי ז"ל, סמ"ר דניאל שפרבר ז"ל, סמ"ר אלרואי בן שטרית ז"ל וסמ"ר נטע בר עם ז"ל. חמישה בלונאים נוספים ששירתו בבסיס היו בחופשת שבת וחג. מפקד הצוות היה בר עם, בוגר קורס מ"כים. "נטע שירת כשנתיים בעוטף, וכל הזמן ראה את אנשי חמאס מתאמנים ומתפרעים על הגדר", סיפרה אמו, נירית ברעם, מחדרה. "גם לאחותו יעלה הוא תיאר מה קורה. הוא אמר לי 'אמא, תהיה מלחמה!'".
והוא לא היה היחיד. "גם הבן שלי אמר לי שלושה ימים לפני הטבח 'אמא, הם מתאמנים לקראת מלחמה'", אמרה איריס בן שטרית, אמו של אלרואי ז"ל. "אמרתי לו 'אל תפחיד אותי'". האב רפי הוסיף ש"אלרואי התריע לפני יותר מחצי שנה שעומדת לפרוץ מלחמה וכלום לא נעשה".
גם שרון איל, אמו של אמיר ז"ל, נזכרת שאמר לה "שתפרוץ מלחמה אחרי החגים, ויחד עם זה הוא ניסה להרגיע אותי. הוא אמר שהגדר לא עבירה, ושאם רק מישהו ייגע בה כל הצבא יקפוץ עליו. הפקירו את הבנים שלנו. חצי מהבלונים לא פעלו בימים שלפני הטבח, ולכן התצפיתניות איבדו את יתרון הראייה למרחק, וזה המחדל העיקרי. אחר כך המג"ד אמר לי שבתסריט הכי גרוע הם דיברו על חדירה של מחבלים משלוש נקודות, אבל לא מ־29".
שי, אביו של אמיר, מוסיף: "יום לפני הטבח הגיע אליהם לבסיס המג"ד של גדוד האיסוף הקרבי שלהם, ומה העסיק אותו? מכת עכברים. זה שיא האבסורד. הצבא התעסק עם עכברים כשהחיילים איבטחו בלון מקורקע ולא פעיל. על מה הם שמרו, על הבד? הזלזול בתיקון הבלונים נמשך לאורך השנה האחרונה. למיטב ידיעתי, רק חצי מהבלונים בגזרה פעלו ביום האסון, ועל זה לא קיבלנו תשובות".
"את שבת בבוקר אמיר התחיל בעמדת השמירה במיגונית", שחזרה שרון איל. "ב-6:30 התחילה המתקפה. ארבעת הבלונאים האחרים התעוררו ורצו למיגונית הפנימית. קיבלנו דיווחים מאמיר על מה שקורה, שמענו את הצרחות של התצפיתניות. הוא תיאר קרבות קשים בתוך הבסיס. הוא כבר התחיל לשמוע על טנדרים עמוסים במחבלים במפלסים ובכפר עזה, אבל לא רצה להפחיד אותנו. אמיר ילד נבון שהכיר היטב את הגזרה. הוא היה יכול להציל את עצמו, אבל נשאר והמשיך לשמור על השער האחורי של הבסיס".
כשהגיע המחבל הראשון אמיר נלחם בו, נפגע והצליח לחסל אותו. לאחר מכן לקח את מכשיר הקשר וחבר לארבעת חבריו הבלונאים במיגונית. "נטע טיפל באמיר, והאחרים הצליחו לפגוע ולחסל מחבלים רבים מתוך המיגונית שבה הם היו", אמר גיל שפרבר, אביו של דניאל ז"ל. "מכל התחקירים שנחשפנו אליהם, בנגלה הראשונה, בערך ב-6:40, פרצו לבסיס כ-50 מחבלים, והבלונאים והלוחמים האחרים בבסיס הצליחו להדוף אותם. הנגלה השנייה פרצה בערך ב-7:00 בבוקר, וכעשרים דקות לאחר מכן הגיעה הנגלה השלישית. בסך הכל פרצו לבסיס יותר מ-100 מחבלים חמושים ומצוידים, והבנים שלנו נלחמו בהם והצליחו לעכב אותם במשך יותר משעה".
"בשעה מאוד מוקדמת אלרואי כבר כתב למפקד הקודם שלו שלפחות 20 מחבלים רכובים על אופנועים חדרו לבסיס", סיפר רפי בן שטרית, "אחר כך הוא כתב ששפרבר נפצע, וב-7:50 הייתה התקשורת האחרונה עם המ"מ שלו, שבה דיווח על נפגעים וביקש הנחיות לטיפול בפצועים. הוא היה קר רוח ותיפקד בגבורה עד השנייה האחרונה. הבנו שנמצאו כעשר גופות של מחבלים ליד המיגונית שבה הם היו, וכמות ענקית של תרמילים מנשק צה"לי. זה מעיד על קרב הגבורה שהבלונאים ניהלו מול עשרות המחבלים שחדרו לבסיס וניסו לחסל אותם".
"בזכות הגבורה שלהם הם הצליחו לעכב את כיבוש הבסיס ואת התקדמות המחבלים לקיבוץ נחל עוז", אמר שי איל. "הילדים שלנו ממש עיכבו את הכניסה לקיבוץ ונתנו לתושבים עוד זמן חשוב". בשעה 7:50 נותק הקשר עם חמשת הבלונאים, וחלק ממכשירי הסלולר שלהם אוכנו לאחר מספר שעות בעזה.
למשפחות הבלונאים יש בטן מלאה על צמרת צה"ל ועל הנהגת המדינה. "אני כועסת על הרמטכ"ל ועל ראש השב"כ", אמרה שרון איל, אמו של אמיר ז"ל. "הילדים שלנו הופקרו, והם, במקום להקפיץ כוחות לגזרה כשהם נפגשו בלילה והבינו שמשהו רע עומד לקרות, קבעו להיפגש ב-8:00 בבוקר. ויחד איתם כל הממשלה צריכה לעוף בגלל ההתעלמות מההתראות. איבדתי את האמון בצה"ל, אני לא סומכת עליהם יותר".
"זה חטא היוהרה", סיכם בן שטרית. "החזיקו אותם ולא התייחסו לתוצרים שלהם. הייתה מחשבה לעשות להם הסבה לרחפנים ולסגור את היחידה, אבל בסוף זה לא קרה. האסון הקדים את ההסבה. הכשרתם את טובי בנינו למקצוע הזה, אז למה למען השם התעלמתם מהדיווחים, מההתראות, ובעיקר מהעבודה המקצועית שלהם?".
דובר צה"ל מסר: "לוחמי הבלון במוצב נחל עוז לחמו לחימה עיקשת מול המחבלים ב-7 באוקטובר, ולאחר שחיסלו מספר מחבלים נפלו בקרב. צה"ל יערוך תחקיר מפורט ומעמיק כשהמצב המבצעי יאפשר זאת, יציג את המידע למשפחות ואז לציבור".
