"נקודה ראשונה ‑ איראן בנתה את השלוחים (חיזבאללה, חמאס, חות'ים) כדי שיילחמו עד טיפת הדם האחרונה, וישמרו על שקט בשטחה, חלק מלקחי מלחמת איראן-עיראק והרצון שמלחמה לא תאיים על הבית. כך היה עשרות שנים, לאיראן היה גבול עם ישראל באמצעות השלוחים ולישראל לא היה גבול עם איראן". כך נכתב במסמך שהוכן בצה"ל ערב התקיפה באיראן. "מהפך ‑ בעקבות חמאס וחיזבאללה שסיבכו את איראן היא חוטפת על אדמתה, כולל בטהרן".
התקיפות הישראליות באיראן
"נקודה שנייה", נכתב, "איראן האשימה שארה"ב תומכת בישראל אבל נהנתה לעשות איתה הסכם גרעין וארה"ב דאגה להעביר מסרים מרגיעים מצד לצד. מהפך ‑ ארה"ב, לראשונה, חלק מתקיפה. אישרה את המטרות. הייתה חלק מהתכנון. שולחת חיילים עם 'מגפיים על הקרקע' בישראל". המסמך הזה נכתב כשהושלמו ההכנות ותוכניות התקיפה, כדי לנסות לנסח את האופן שבו ישראל תרצה לראות את המצב באיראן אם הפעולה תצליח.
והיא הצליחה, כך סבורים בישראל, מעל ומעבר. "אז מה היה לנו הלילה", כתב גורם שהיה שותף בגיבוש האסטרטגיה לקראת התקיפה, מיד אחריה. "המודיעין הישראלי עושה באיראן כרצונו. חיל האוויר עושה באיראן כרצונו. טהרן התעוררה הבוקר בלי הגנה אווירית ובלי יכולת ליצור טילים בליסטיים".
אומנם יש הגזמה מסוימת בדברים. יש לאיראן עדיין קצת הגנה אווירית וקצת יכולת לייצר טילים, שלא לדבר על לשגר את אלו שכבר יוצרו. אבל השורה התחתונה של מה שאירע בלילה שבין שישי לשבת באיראן כולה, לא רק בטהרן - וגם ליחידות הבקרה האווירית ששלטו על השמיים שמעל המקום שבו שוצפים מימיו האדירים של נהר שאט אל-ערב לתוך המפרץ הפרסי, בגבולה הדרומי של איראן עם עיראק, ובעוד לא מעט אתרים, בסך הכול 20 במספר - היא טור-דה-פורס, הפגנת עוצמה אדירה, של שני גורמים מרכזיים.
קודם כל, של אגף המודיעין של צה"ל, שבשלוש השנים האחרונות - בפיקוד אלוף אהרון חליוה, האיש שמכונת הרעל הקדישה לו ככל הנראה את מספר סיפורי הכזב הרב ביותר, והמרושע ביותר - שינה כיוון במידה רבה. אחרי עשורים שבהם התרכזו רוב המאמצים הנוגעים באיראן בתוכנית הגרעין, הקדיש אמ"ן תשומות עתירות משאבים, כוח אדם וסיכון בחדירה עמוקה לתוך מערכי ההגנה האווירית - ייצור האמל"ח, בדגש על טילים בליסטיים - ולקשר עם חברות אחרות בציר הרשע. הגורם המרכזי השני הוא חיל האוויר, עוד קורבן חביב מאוד על מכונת הרעל, שידע להשתמש במידע שהביא אמ"ן כדי שיוכל לנכס לעצמו חופש פעולה בשמי איראן ולפגוע בסוללות ובקרונות הפיקוד והשליטה.
בעבר, בתכנונים שונים שנערכו מאז 2007 לתקיפה באיראן, הוערך כי טייסים עלולים להיפגע ולנטוש את המטוסים שלהם מעל טריטוריה עוינת, אולי אפילו מעל איראן. למרות שדובר על הערכה נמוכה, בין אחד לשלושה, עדיין סיטואציה כזו היא סיפור קשה ומסוכן מאוד לכל טייס, לכל חייל, ועניין מורכב ורגיש ביותר למדינה ששלחה אותו.
בתכנון המקורי לתקיפת מתקני הגרעין של איראן ב-2012, זו שלא יצאה לפועל, העריכו כי עד 30 טייסים עשויים להיפגע ולנטוש את המטוסים שלהם בגלל פגיעה מטילי S-200 ו-S-300. בלילה שבין שישי לשבת לא רק שלא נפגע אף מטוס, באף מטוס לא התגלעה תקלה טכנית חמורה שהעמידה בסכנה את הטייס ומטוסו - דבר שאינו בלתי נמנע כש-100 כלי טייס יוצאים למבצע משותף.
מטוסי חיל האוויר הציבו במסלולם טילים אימתניים, בזמן שעפו לעברם טילי הנ"מ. טילי המטוסים, עם ראש קרב גדול, פוצצו את קרוניות הפיקוד והשליטה ואת מערכות המכ"ם הרוסי המתקדם של הסוללות, בפועל מעוורות אותן ומוציאות אותן מתפקוד. הסוללות, שלא ידעו להגן אפילו על עצמן, לא יוכלו יותר להגן על אף אחד.
צריך בהקשר זה לציין גם את חלקו של חיל האוויר בקידום הפיתוח של האמצעי הזה ונוספים, אחרי עשור אבוד, שבו הפוליטיקאים היו חזקים מאוד במילים אבל פחות בשקלים. רק ב-2021, כשנכנסו לתפקיד, גילו ראש הממשלה החדש, נפתלי בנט וראש הממשלה החליפי החדש יאיר לפיד, את ממדי ההזנחה. רק אז קיבלו ההכנות לתקיפה באיראן את התקציבים שנדרשו כדי להשלים פיתוח אמצעים מסוימים ולהמשיך בפיתוח של אחרים. עשור אחורנית, וישראל הייתה היום במקום אחר לחלוטין.
ה"ניצחון" של גלנט - והדילמה בישראל
המנצח הנוסף בלילה הקודם היה שר הביטחון יואב גלנט, שבסדרת שיחות טלפון מוצפנות עם שר ההגנה של ארה"ב לויד אוסטין - שיחות שנכפו על השניים אחרי שראש הממשלה בנימין נתניהו אסר על גלנט לנסוע לוושינגטון - גיבש את ההבנות בין שתי המדינות, את התיאום שישראל תיתן ואת התמיכה שארה"ב תיתן, גם בנשק, גם בהצהרות פומביות וגם באמצעי הגנה מתקדמים.
כל אלה הביאו לכך שהדקות והשעות שמיד אחרי התקיפה הישראלית, בכל הנוגע ללחץ האמריקני ולרגשות הכעס על ישראל, היו בדיוק כמו אחרי ההתנקשות בנסראללה, אבל הפוך לגמרי: הפנטגון ופיקוד המרכז של ארה"ב התנהלו בשעות לפני בשלווה, דווקא כי ידעו מה עומד לקרות. בכירים יצאו לאכול משהו, כמה מהם גם הרשו לעצמם לא להיות במפקדה במהלך הסופ"ש, ומיד אחרי התקיפה במקום ההודעה שהגיעה אחרי מבצע הביפרים, או הנייה, או נסראללה, ש"לא ידענו כלום, אין לנו קשר לזה", באה הודעה על כך שידעו הכול, שמה שקרה הוא בדיוק למה שהתכוננו ושמבחינתם זה הרגע הנכון לסגור את הסבב הזה.
בישראל היו חילוקי דעות האם בהנחה שאיראן מחליטה להכיל, סופגת את הנזקים, טוענת שאין בעצם נזקים ולא מגיבה, ישראל ממשיכה או חדלה אף היא. שלוש אסכולות קמו בצה"ל, בקהילת המודיעין, במשרד הביטחון ובממשלה: הראשונה - יש ללמד את איראן לקח בתקיפת תגובה על מטר הטילים בתחילת אוקטובר, ולהרתיע אותה מלהמשיך, אבל לשאוף לסגור במזרח כדי שיהיה אפשר לסגור בצפון, כדי שיהיה אפשר לסגור בדרום, ואולי, אינשאללה, גם להציל את החטופים.
האסכולה השנייה אומרת שנפלה בידי ישראל הזדמנות היסטורית ויש לנצל אותה כדי להגשים את החזון של נתניהו וברק מלפני תריסר שנים, וללכת אול-אין על אתרי הגרעין של איראן - מהלך צבאי עם לא מעט סימני שאלה באשר ליכולת של ישראל להתמיד בקמפיין ארוך ימים, וסביב שאלת הנזק האפקטיבי שישראל יכולה לגרום למתקנים החפורים עמוק-עמוק באדמה ובצלעות ההרים.
לפי האסכולה השלישית, בידי ישראל נפלה הזדמנות היסטורית ויש לנצל אותה כדי לפתור את הבעיה האיראנית אחת ולתמיד. במילים אחרות - להפיל את השלטון הדתי-ג'יהאדיסטי בטהרן. יש בישראל לא מעט אנשים, חלקם בכירים, שסבורים כי ניתן לעשות זאת, ויתרה מזו - שישראל אפילו יכולה לעשות זאת כמעט לבדה לחלוטין. חלק מהאנשים האלה נמצאים קרוב לאוזנו של נתניהו, ויש כאלה שמוכנים להישבע שהוא ממש משתעשע ברעיון.
"איראן עם המכנסיים למטה"
בסופו של דבר נוצרה נוסחה שחלקה נובע מדרישות ארה"ב לא לגרום נזק באיראן, עניין מסוכן כשלעצמו כי טהרן הבטיחה ובהחלט עשויה להגיב. תקיפה שעשויה לגרום לזעזוע עולמי - נניח פגיעה בתשתיות הנפט והגז, שהיו חלק מהתוכניות של ישראל עד לפני שבועיים-שלושה, היא לא עניין שכדאי שיקרה שבועיים-שלושה לפני הבחירות בארה"ב - או ניסיון לגרום נזק למערך הגרעין האיראני, מה שידרוש שימוש בכוח עצום, הרבה יותר מ-83 הפצצות שהוטלו על הבונקר של נסראללה, עלולה לדרדר את האזור כולו למצב מלחמה כוללת.
ישראל ירדה מעניין תשתיות האנרגיה והגרעין, וקיבלה בתמורה את כל מה שארה"ב יכלה לתת, זולת הדבר שממנו נזהרה גם באוקראינה - מעורבות צבאית ישירה.
מאידך, בנוסחה הזו דרשו שר הביטחון וגורמים בכירים בצה"ל לא רק לתקוף כדי לגבות מאיראן מחיר, אלא לתקוף תוך גרימת נזק משמעותי שיפגע בשני עמודים תומכים ומרכזיים של תפיסת המערכה של הרפובליקה האיסלאמית - מערך הגנה אווירית מתקדם מתוצרת רוסיה, ומערך אדיר ממדים של מתקנים לייצור אלפי טילי קרקע-קרקע מדי שנה. מדובר בנזק שאם אכן ייגרם, ואחרי הפגיעה הקשה בחיזבאללה, ישאיר את איראן, כדברי אחד מהמשתתפים בדיונים, "חשופה, פגיעה, עם מאגר מתכלה של טילים. בקיצור - עם המכנסיים למטה".
אחד מהדוחפים למימוש המודיעין הרב היה תא"ל יוסי שריאל, מפקד יחידה 8200 שעליה הוטל רוב האיסוף. שריאל, שכיהן בתפקיד ב-7 באוקטובר, התפטר מתפקידו אחרי סיום התחקירים ובשל כישלון היחידה, אבל טרם מונה לו מחליף. דווקא אחרי ההתפטרות, ואחרי שסיים לדון בעבר, שריאל הפך לאחד מהקולות הבולטים במערכת הביטחון, כשהוא קורא להפוך את המודיעין לתוכניות תקיפה - כשהוא ואנשיו מאמינים כי הכישלון מול חמאס לפני שנה אינו מייצג את תמונת המודיעין שיצרו - שתאפשר לצה"ל ללכת על הראש של חיזבאללה, תרתי משמע, או לגרום נזק משמעותי לאיראן בלי שנופל ולו מטוס אחד.
בפגישה של שר הביטחון וראש הממשלה באחד מבסיסי יחידה 8200 הוצגה התוכנית לחיסול נסראללה, כמה ימים לפני המבצע, וגם הפעם - בשבוע שעבר, בערב ארוך בהשתתפות כל ראשי מערכת הביטחון, ובראשות גלנט ונתניהו, באחד מהבסיסים - הוצגו תוכניות התקיפה באיראן.
התחזיות של ראשי אמ"ן, לצד הביטחון במודיעין שנאסף והביטחון של חיל האוויר כי אפשר להביס את הסוללות ואחר כך להגיע ליעדים, הוכיחו את עצמן, לפחות על-פי הנתונים שנאספים מכל הגורמים הרלוונטיים, כולל ארה"ב. גורמים בכירים מודים כעת כי האיראנים הפכו עיוורים וחשופים וניטלה מהם יכולת ייצור משמעותית.
בישראל, לפחות עד רגע כתיבת השורות הללו, החליטו על מדיניות שונה - צניעות - שמערכת הביטחון והדרג הפוליטי שמעליה, באופן כל כך לא רגיל, חזון שאינו נפרץ, עטו עליה באשר לתוצאות התקיפה.
ממדי ההרס
אבל בטח בבוקר, כשיגיעו לכדור הארץ הצילומים שלווייני הריגול של מדינות המועדון האקסקלוסיבי הזה - שכולל גם את איראן וגם את ישראל, או אלו המסחריים הפתוחים לכל דורש - יגלה המתבונן את ממדי ההרס שזרעו הטילים שנורו בול בפוני של מערכות הפיקוד, השליטה והמכ"ם של סוללות הנ"מ הרוסיות באיראן.
בתגובה על התקיפה באפריל, וכדי לא להחריף את המצב, שיגרה ישראל רמז לאיראנים בצורת טיל שהשמיד מכ"ם של סוללת S-300 שהגנה על אתר הגרעין בנתנז, מסר שבא לומר שיש לישראל יכולת להפשיט את איראן מההגנה החשובה והמתקדמת ביותר שלה.
האיראנים לא ממש התרגשו, ועכשיו זה קרה להם - ארבע תחנות המכ"ם וקרונות הפיקוד והשליטה הושמדו מהאוויר, מה שגרם לשיתוק בפועל של הסוללות. כל זאת בשעה שרוסיה עסוקה במלחמה באוקראינה ומשעבדת לשם כל סוללה שיש לה. מדובר גם בהשפלה עצומה לנשק הרוסי, גם בשיתוק האלמנט המרכזי של ההגנה האווירית הפרוסה בשמי טהרן, וגם ב"לתת לתושבי עיר הבירה קצת לטעום מהי מלחמה", כדברי אחר מהוגי המבצע, "זאת לראשונה מאז מלחמת המפרץ".
בישראל התאכזבו לשמוע שאין בטהרן, באופן מפתיע, מערכת סירנות פעילה ואמינה, כזו שתמחיש להם מה עוברים תושבי ישראל, אבל נראה כי המדיה החברתית שכה נפוצה במדינה השלימה את החסר למי שלא ראה בעיניו את שריפות הענק.
פרט מעניין יגלה מי שיעיין בצילומי הלוויין - שסוללת S-200, דגם מעט פחות מתקדם של סוללת ה-S-300, הוצבה סמוך לנמל התעופה "אימאם חומייני" כדי לשמור עליו, על תשלובת פטרוכימית ועל מערך עצום של טיפול בנפט גולמי שנמצאים בסמוך. הסוללה הושמדה, אבל תשתיות הנפט לא נפגעו, עולה בבירור מהצילום.
מהעבר, המסקנה לעתיד היא שאם איראן תגיב היא עלולה למצוא את עצמה מול ישראל, שבפעם הבאה תנהג בפחות ריסון, ויכולה עכשיו לתקוף את האתרים בלי שאף כוח בעולם - לא ההרתעה מיכולת הנקמה של חיזבאללה, שיצרה חשש תמידי אצל ראשי מערכת הביטחון מפני פעולה באיראן, ולא סוללת נ"מ רוסית מתקדמת - יעצרו את מטוסי ה-F-35 שעכשיו לא יצטרכו להיזהר מלהיכנס לאזור מוגן-טילים בן מאות הקילומטרים, ויוכלו להגיע ממש קרוב כדי לשגר טילים או להטיל פצצות.
7 צפייה בגלריה
לא יכול לאיים בנקמה. נעים קאסם, סגנו של נסראללה
(צילום: Al Manar TV/Reuters TV via REUTERS)
לצד הסוללות והמכ"ם שלהם נפגעו קשות יחידות הבקרה האווירית של דרום איראן, מה שעשוי ליצור עיוורון מודיעיני ומבצעי לרפובליקה האיסלאמית.
לרכיב השני שנפגע באיראן קוראים "מערבל פלנטרי", או מיקסר פלנטרי - מעיין מג'ימקס אימתני במשקל שמונה טונות, כלי ערבוב תעשייתי קריטי לתעשיית הטילים. השם "פלנטרי" נובע מהעובדה שמערכת ההנעה שלו מעוצבת כמו מערכת השמש: בזמן שהמערבל מסתובב סביב צירו, הוא גם נע במסלול מעגלי בתוך המכל, בדומה לתנועת כוכבי לכת סביב השמש. תנועה כפולה זו מאפשרת ערבוב אפקטיבי ויסודי של החומרים.
בתהליך הייצור הם משמשים לערבוב חומרי נפץ ומרכיבים נוספים בתוך הדלק המוצק המשמש להנעת טילים, חומרים הדורשים ערבוב אחיד כדי להבטיח תגובה כימית מדויקת בזמן בעירה. ערבוב לא אחיד עלול להוביל לפגמים בתהליך השריפה, לירידה בביצועים, או במקרים חמורים אף להתפוצצות לא רצויה של הדלק.
איראן כבר הפסידה כמה כאלה מיקסרים בגלל ישראל. דיווחים בלבנון האשימו כי כלי טייס ישראלי השמיד אחד שחנה בדאחייה באוגוסט 2019 בדרך להתקנה בקו ייצור לטילים של חיזבאללה. כשנה לאחר מכן יצאה ישראל למבצע מורכב כדי להשמיד את זה שנשלח במקומו במכולה בלב ים. לפני כחודשיים, לפי פרסומים זרים, פוצץ כוח מיוחד ישראלי בלב האדמה בסוריה כמה מיקסרים שנשלחו מאיראן לטובת קו ייצור מקומי של טילים. אחרי כל אלה נותרו לאיראן 12 מיקסרים ומפעל ייצור לרכיב הנדיר והמסובך, עם הצלחה מוגבלת בתחום ששמור לכמה חברות ספורות בעולם.
לפי הפרסומים ישראל תקפה את 12 המיקסרים. חלק נהרסו בוודאות, חלקם נקברו בהריסות וייקח זמן עד שיידעו מה אירע להם. המפעל שייצר כאלו נהרס אף הוא. אם אכן שובש ייצור הטילים של איראן באופן משמעותי, היא תקועה לזמן ארוך עם המלאי שיש לה, משהו שיספיק לעוד ארבעה עד שישי ימי הפצצות כמו שישראל עברה. אבל זאת בשעה שאין לה את חיזבאללה שיכול לאיים על ישראל בנקמה, אין לה נשק נ"מ יעיל ואין לה תשתית לייצר עוד טילים, אז היכולת שלה להמשיך בהתכתשות עם ישראל היא מוגבלת, ואולי אף תשפיע עליה שלא להגיב.
שאלת התגובה
נכון לכתיבת שורות אלו, ההערכה היא שרוב הסיכויים הם שאיראן כן תגיב, והדברים מוצאים את ביטויים בהודעה של הגוף המכונה במודיעין הישראלי "המעל"ל" ולא רק בגלל מה שהוא מעולל, אלא בגין ראשי התיבות - המועצה העליונה לביטחון לאומי. כי "ללא קשר לאופי החלש של הפעולה שאותה היא מנסה להאדיר, לא ניתן להתעלם ממעשה התוקפנות".
יש בישראל כאלה שממש מתפללים שאיראן תגיב, ואז תפתח את הפתח - חלון רחב למעשה - לתגובה ישראלית אגרסיבית נגד מטרות נוספות, מסוג חדש, כשהפעם מאות קילומטרים של אזורים מוגנים מפני טילים הפכו לכמה עשרות לכל היותר.
אם איראן תחליט לתקוף בעוצמה יש בכך סכנה פיזית מהתקיפה, כמובן, אבל הדברים עלולים לצאת משליטה, דווקא בזירה הפנימית. כרגע, אחרי שגורמים איראנים ניסו להמעיט מעוצמת התקיפה והיקף הנזק, ואחרי שבישראל הסתירו את מה שנתפס כהצלחה גדולה של התקיפה מתוך תקווה שאיראן בכל זאת תחליט להכיל את מה שקרה, הרי שאם איראן תגיב בעוצמה, וכלפי העולם שאינו בקיא במתרחש, הדברים ייראו כאילו ישראל, אחרי שהבטיחה לארה"ב לא לתקוף מטרות גרעין ואנרגיה, תקפה באופן מצומצם תקיפה "דרדלה". הימין הקיצוני מלבה את האש הזו החל מזמן קצר לאחר התקיפה. ייתכן שגורמים בכירים בממשלה עומדים מאחורי הקולות שכאילו יוצאים נגד, אבל זה לא ממש משנה.
אם אל מול הביקורת על הממשלה שלא פעלה מספיק - פשוט כי לא יודעים או לא רוצים לדעת את התגובות - תבוא איראן, שלעומת זאת שוב השתמשה בכוח משמעותי, עשויים ראשי הדרג הפוליטי להיות תחת לחץ מתוך הקואליציה או הבייס הפוליטי שלהם להוציא לפועל תגובה חריפה מאוד נגד טהרן, כשזו נגזרת משיקולים שרחוקים מלהיות רלוונטיים.
אבל מה יקרה אם איראן לא תגיב? כיצד יכולה ישראל לתרגם את ההישגים העצומים של אמ"ן וחיל האוויר, את הניצחון בקרב שכמעט שני עשורים כל כך חששו ממנו, לניצחון והישג בר-קיימא למדינת ישראל כולה?
"אז מה עכשיו?", שואל המזכר השני של הגורם הצבאי האסטרטגי הבכיר, זה של אחרי התקיפה. הוא גם עונה, משקף גישה שמבינה שאי-אפשר לסגור מלחמה במלחמה, כי אז נידונים לחיות על החרב: "הסדר בלבנון על בסיס 1701 עם הבהרה שתם עידן ייצוא המהפכה דרך שלוחים; הפסקת אש עם איראן; המשך לחימה בעזה עד החזרת החטופים וגיבוש קואליציה בינלאומית לשיקום הרצועה. ואז נדון בכול מה שלמדנו השנה", הוא מסיים את המזכר שבכירים מאוד בצבא עסקו בו.
אבל לפני שמגיעים לדיון במה שלמדנו, צריך להבין איך מתחברות הנקודות - איך מביאים את האיראנים להסכים להפסיק לספק נשק לחברות ציר ההתנגדות, מעשה שיתפרש כהפסד מוחלט של מדיניות החוץ והביטחון של המשטר בטהרן, ושקשה להניח שהוא יוותר עליו כעת; איך מביאים את חיזבאללה לחתום על משהו שיספק את דרישות הביטחון של ישראל; איך נלחמים בעזה עד החזרת החטופים, כשעד כה תוצאת הלחימה הייתה הפוכה.
ובקיצור, עוד הרבה מאוד שאלות שמנסות למצוא את הקשר והאסטרטגיה שבין הצלחות טקטיות או אפילו אסטרטגיות בשדה המערכה, וייתכן שהלילה שעבר היה כזה, לבין הרגל המסיימת, רגל ההסכם, של המלחמה. אני לפחות עדיין מתקשה באיתור הקשר הזה.
