טקס יום הזיכרון הישראלי-פלסטיני שודר הערב (ראשון) בשידור חי ברחבי העולם, ונפתח בדקת דומייה לזכרם של כל קורבנות הסכסוך. הטקס, שמעורר סערה מדי שנה, עסק הפעם בסיפורים של ילדים שמשלמים את המחיר הכבד ביותר במלחמה. הטקס נערך כבר 19 שנה ביוזמת הארגונים "לוחמים לשלום" ו"פורום המשפחות השכולות הישראלי-פלסטיני". בדרך כלל הוא נערך באולמות שונים וניתן היה להגיע אליו באופן פיזי, אך השנה הוא רק שודר באינטרנט, בשל מגבלות התנועה על הפלסטינים.
מיכל הלב בטקס הישראלי-פלסטיני
(צילום: פורום המשפחות השכולות הישראלי-פלסטיני)
מיכל הלב, שאיבדה את בנה לאור אברמוב במסיבה ברעים, אמרה: "כשאני מצליחה מדי פעם להרים את הראש מהיגון הפרטי שלי על אובדן בני האהוב שבאהובים, מהחור האינסופי שהיה פעם הלב שלי, אני מוצאת מטרה אחת לחיות למענה, והיא לחפש מה אני יכולה לעשות כדי לעזור לאנושות הפצועה שלנו להרפא, כדי שלא יהיו עוד אמהות מרוסקות כאן מהרג, אובדן, אלימות ומלחמה".
נג'לאא, שאיבדה את אחיה במלחמה בעזה, אמרה בטקס: "המלחמה התעקשה לחסל את שמחתי ותקוותי והרגה את בבת עיני, עבד אלרחמן אחי. הצטרפתי לפורום המשפחות השכולות הישראלי פלסטיני לפני מספר חודשים. אני יודעת שבצד השני יש הרבה אנשים שמאמינים במסר השלום וסיום הכיבוש. הרגשתי שהשתתפותי בפורום יוצרת תקווה חדשה לשני העמים ובניית גשר לדו-שיח. עלינו, הפלסטינים והישראלים, לפעול בנחישות לשינוי המציאות כדי ליצור עתיד טוב יותר לילדנו".
יונתן זייגן שאיבד את אמו, פעילת השלום ויויאן סילבר, ב-7 באוקטובר סיפר על המחשבות שלו בעקבות הרצח: "היום אני מסתכל על הילדים שלי בשברון לב מהמחשבה שגם אבא שלהם אולי לא יזכה לראות את השלום בימי חייו. כמה דורות של שכול נדרשים עד שנפנים, שהדרך היחידה שבה כל בני האדם בין הירדן לים יחיו בביטחון ובחרות היא באמצעות השלום? שהדרך היחידה לחיות, היא בשלום? כולנו צריכים להפנים שהכיבוש, השבעה באוקטובר, המלחמה בעזה, טרור יהודי וערבי וכל סוג של אלימות פוליטית הן לא גזירת גורל".
רונה וענבר אורן, בנות ה-15.5 ששייכות למשפחה שכולה, כתבו מכתב לילדים בעזה: "כולנו בסך הכל ילדים וילדות שרוצים חיים נורמלים, שרק רוצים לחיות ולגדול בשקט. גדלנו בתרבויות שונות ואנחנו מדברים בשפות שונות, אבל למען האמת, אנחנו די דומים. לכולנו אכפת מהמשפחה ומהיקרים שלנו, וכולנו לא אוהבים שהם מתים רק בגלל ששני הצדדים חושבים שהדרך היחידה היא אלימות ונקמה. לכולנו נמאס מהדעות הקדומות, הגזענות, ההכללה, ומהמלחמות, ולכולנו כבר אין כוח לדאוג מהסכנה של לצאת מהבית".
אחמד אלחילו, שאיבד 60 בני משפחה מאז פרוץ המלחמה בעזה, אמר: "60 מתים, הם אינם שמות או מספרים. מאחורי כל שם יש בן אדם עם סיפור ומשפחה וחלומות. ביניהם היו רופא, מורה ואקדמאי, מהנדסת, אחות או רופאה. לכולם היה חלום אחד – לחיות בחופש ועצמאות. זה החלום שעליו אנחנו נלחמים, כמו כל עמי העולם".
