המפקדים ששכלו את בני משפחתם
(צילום: שמוליק דודפור)
אלוף-משנה בני אהרון, מפקד חטיבה 401 של חיל השריון, שכל את בן דודו אופק אהרון שנהרג בינואר 2022 מירי דו-צדדי סמוך לבסיס נבי מוסא בבקעה. היום (שני) הוא סיפר בריאיון לאולפן ynet על התחושות שמביא איתו יום הזיכרון. "קשה לתאר אובדן מהסוג הזה במילים. אין ספק שמותו של אופק הופך את היום הזה להרבה יותר ממוקד. כשחשבתי בעבר על יום הזיכרון היו קופצות לי הרבה דמויות לראש, אבל היום מאוד ברור שמדובר באופק", אמר.
"זה אירוע מאוד עצוב וקשה במיוחד עבור המשפחה. אני מתחלק בין הרגשות האישיים שלי לבין הרצון לעזור לבני המשפחה שחשובים לי לא פחות", תיאר בני. הוא הוסיף כי אופק היה "תלמיד מצטיין וספורטאי מצטיין. ההורים שלו חינכו אותו להיות בן אדם טוב ולעשות הכול עד הסוף - עד הקצה. מאז ומתמיד הוא הלך בדרך שלו ובדרך של אבא שלו".
"לחיילים שלי אני מזכיר את הסיפור שלו הרבה. לא מזמן סיימנו אימון משמעותי והייתי מאוד מוטרד מההיבט הבטיחותי. תמיד יש מתח להכין אותם למלחמה וגם לשמור על החיים שלהם. זה בראש שלי כל הזמן. אני לא רוצה שתהיה עוד משפחה כזאת, שיהיה לנו עוד הרוג. אני משתף את הסיפור של אופק בהקשר הזה כדי שאנשים יתחברו ויבינו מה אפשר ללמוד מהאירוע המצער הזה", הסביר.
גם אלוף-משנה י', מפקד מרכז לוחמת הספקטרום בחיל התקשוב, שכל בן משפחה. ארז שגיא, בן דודתו של י', נפל במהלך מבצע צוק איתן ברצועת עזה. "כמעט תשע שנים עברו ויום הזיכרון הוא משמעותי מאוד, אבל החיים עצמם קשים לא פחות. ארז היה משהו מיוחד", סיפר י' בריאיון.
"גדלנו ביחד, הוא היה כמו אחי הקטן. למרות פער הגילים הגדול החיים שלנו הצטלבו והוא רצה להיות קצין כמוני", הוא תיאר. "היום ארז נמצא איתי בכל החלטה, בכל תגמול, תמריץ או ענישה. הוא חלק מסדר היום שלי כמפקד".
לדבריו, "ארז מלווה אותי גם בדילמה בין האישי והאובדן, שהוא רעידת אדמה עם גלי הדף בלתי פוסקים, לבין העובדה שאני רוצה לוודא שלא יהיו יותר טעויות. אני אהיה המפקד הכי טוב שאני יכול לחיילים שלי. התמונה שלו נמצאת לידי במשרד ולפעמים אני מתייעץ איתו בעיניים, לראות אם אני עושה משהו נכון".
