תרועות הקרב הנשמעות בקרב השרים לקראת הופעתה של היועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב-מיארה ביום ראשון בישיבת הממשלה הן חסרות התקדים. צחצוח החרבות, המתקפות והשופרות מכינים את הציבור לטקס הדומה להוצאתה להורג של ז'אן ד'ארק, המצביאה הצרפתית מן המאה ה- 15, שמילאה תפקיד מפתח בשחרור צרפת מהכיבוש האנגלי בזמן "מלחמת מאה השנים".
על גובה הלהבות והטון הצפויים בישיבת הממשלה ינצח רק אדם אחד: ראש הממשלה בנימין נתניהו. שמן הבעירה שילבה את הטקס, תלוי מאוד גם בהיקף חריפותה של המחאה מחר בערב. התנגשויות קשות רק יגרמו לרוב השרים לאבד את עשתונותיהם.
5 צפייה בגלריה
מזכיר הממשלה יוסי פוקס זימן את היועמ"שית להשיב על "שאלות מנחות"
(צילום: עמוס בן גרשום' לע"מ)
"זימון" היועמ"שית על-ידי מזכיר הממשלה יוסי פוקס באורח משפיל, בדרישה שתשיב על "שאלות מנחות" בקשר להנחיותיה לטיפול במחאה, הוא שערורייתי. מטרתו אחת: להעלות את היועצת המשפטית לממשלה על המוקד, לאלצה לדווח על צעדי האכיפה כלפי המוחים, אל מול הפצע המדמם של מתנגדי ההתנתקות. כאילו לא עברו כעשרים שנה מאז, כאילו היה לה קשר לדבר. הזימון מכוון להציג את הייעוץ המשפטי, הפרקליטות והמשטרה כשומרי סף המונחים פוליטית, שאין לתת בהם אמון.
כל האירוע הזה, כמובן, קשור במאבק על המהפכה המשפטית, עילת הסבירות, שינוי הרכב בית המשפט העליון והמתקפות על שומרי הסף - ובפרט הניסיון של דודי אמסלם להדיח את הממונה על החברות הממשלתיות, שנבלם על-ידי המשנה ליועמ"ישת גיל לימון. בנוסף, ומעל הכול, מרחף משפט נתניהו.
אל מול כל אלה, הזימון של מיארה לממשלה מוצא נושאת תפקיד ממוקדת ומפוכחת, שיודעת בדיוק מה מונח על הכף. מכתב הזימון של מזכיר הממשלה יוסי פוקס שהגיע אתמול לידי ynet זכה הפעם למכת מנע מקדימה של היועמ"שית, בדמות מכתב תקיף לראש הממשלה בנימין נתניהו ולא ל"שליח" פוקס. מיארה היא נושאת תפקיד נטולת אגו וא-פוליטית לחלוטין - אבל קצב המאורעות שנועדו לחסל את שלטון החוק לימד אותה להגדיל את האגו המוסדי ולהשיב מלחמה שערה.
מכתבה של מיארה שנמסר גם לתקשורת - זירת הקרבות הנוכחית - מעביר את המסר העובר כחוט השני לאורך כהונתה של היועמ"שית: לא תהיה אכיפה בררנית. למרות כל המתקפות של פוליטיקאים שטוענים שהיא מפלה את הפורעים בהתנחלויות לרעה באכיפה, היועצת הודיעה שהיא תמשיך להפעיל את סמכויותיה באופן "מקצועי ועצמאי". היא הבהירה לנתניהו ששמירה על עצמאות הפעולה של מערכת אכיפת החוק "מהווה ערובה מרכזית לשמירת זכויות האדם". לדבריה, "דווקא בעת מחאה נגד מדיניות ממשלה ושריה, על הממשלה להקפיד הקפדה יתרה להימנע מפעולות שיש בהן כדי להתפרש כניסיון להשפיע באופן לא-לגיטימי על שיקול הדעת המקצועי של גורמי אכיפת החוק".
5 צפייה בגלריה
לדברי היועמ"שית הדיון בממשלה נגוע בניגוד עניינים כי המחאה נגדה
(צילום: REUTERS/Nir Elias)
היועמ"שית הבהירה בתקיפות שלא תסכים בשום אופן לתת לשרים דין וחשבון על מצבם של תיקים פרטניים. היא הוסיפה שכל הדיון הזה בממשלה נגוע בניגוד עניינים, מאחר שהמחאה היא נגד הממשלה ומדיניותה, והממשלה מבקשת לגייס את משאביה – הפרקליטות והשוטרים - כדי לפגוע במוחים. זאת ועוד, חלק משרי הממשלה משתתפי הישיבה הם "בעלי עניין אישי המטופל בימים אלה ממש על ידי מערכת אכיפת החוק". הכוונה בין השאר לשר המשפטים יריב לוין, שהגיש תלונה בשל ההפגנות מול ביתו.
למעשה, מי שבקיא בעבודת היועצת יודע שהיא מקיימת ישיבות סטטוס לפחות פעם בשבוע כדי לפקח על האכיפה בהפגנות. בהנחיותיה המתקבלות בתיאום עם הדרג הבכיר של המשטרה, נבחן כל הזמן האיזון בין העיקרון העל-החוקתי של חופש הביטוי, המחאה וההפגנה, לבין הצורך לשמור על בטחון הציבור – חופש התנועה שלו, הימנעות מאלימות, פתיחת צירים, שמירה על ביטחון השוטרים ועל ביטחון המפגינים. לא תמיד הכל חלק: יש חמומי מוח משני הצדדים. צריך, כמו בהתנתקות, לנהוג ב"תקיפות וברגישות".
שלושה השבועות הקרובים יהיו קריטיים. ביטול עילת הסבירות עלול לעבור בכנסת, ומדובר לא רק בצעד נגד עצמאות בית המשפט העליון - אלא צעד להצרת הייעוץ המשפטי של כל משרדי הממשלה. זה עובר גם דרך ביזוי ושיסוי נגד עצמאות הייעוץ המשפטי, תוך התמקדות במתקפות קשות נגד היועצת.
5 צפייה בגלריה
משפט נתניהו הבעיר את המדינה, עדות מילצ'ן נחזית כניצחון בעיני שני המחנות
(צילום: חיים גולדברג)
והכל, כאמור, מתחבר גם למשפט נתניהו, שבגללו בוערת המדינה. עדות מילצ'ן נחזית בעיני שני המחנות כניצחון. התביעה טוענת שלמרות כל המהמורות, עלה בידה להוכיח את נרטיב האישום; אנשי נתניהו, מנגד, סבורים שרידדו ואפילו הגחיכו את הנטען בכתב האישום באשר לכוונתו הפלילית של ראש הממשלה. וזו, בזעיר אנפין, תהיה גם תוצאת המשפט אשר תהיה, ולא חשוב מהי. חצי ימשיך להאמין שנתניהו ניצח, וחצי יחשוב שהוא הפסיד.
הכל בוער במדינה גם בשל תהליכי עומק, אבל גם בגלל המשפט הזה. לכן תמוה שאת עוז רוחה לא גייסה מיארה כדי להסכים לגישור בתיק הזה. מעולם לא נמסר לציבור נימוק מספק מדוע היועצת נוקטת בגישה של ייקוב הדין את ההר, ולא ראייה לאומית וחברתית רחבה. נשיא בית משפט העליון אהרן ברק, היועץ לשעבר אביחי מנדלבליט ואפילו השר לשעבר גדעון סער, שלא לדבר על חבר שופטי נתניהו, סבורים שטובת המדינה מחייבת סיום המשפט בהסדר מידתי לשני הצדדים. אין ספק שמיארה היא האדם הנכון להגן על אינטרס הציבור בימים סוערים, שעלולים עוד להידרדר. זה מעולה שאינה נכנעת לרוחות השעה. אבל לעיתים, בעיתוי נכון, צריך להיות חכם ולא רק צודק.
