נפתלי בנט ויאיר לפיד ניסו למתג את ממשלתם כ"ממשלת שינוי". בניגוד לישראלים רבים שראו בכך תרגיל שיווקי בלבד, רוב יהודי ארה"ב בירכו על מה שהגדירו כשינוי מהותי שחילץ אותם מן הטראומה שחוותה הקהילה בתקופת בנימין נתניהו. עתה, עם קריסת הקואליציה וההליכה המסתמנת לבחירות, הטראומה עלולה להתעורר מחדש.
רבים מיהודי ארה"ב חשו שממשלת נתניהו ויתרה עליהם. הם סברו שהיא התייחסה ליהדות הרפורמית והקונסרבטיבית - שרובה מזוהה עם המפלגה הדמוקרטית - כציבור מתבולל שעתיד להיעלם. הופעתו המתריסה של נתניהו בקונגרס ב-2015, בניגוד לרצונו של הנשיא ברק אובמה, הוגדרה על ידי רבים כהתנהלות של פיל בחנות חרסינה. התייצבותו הבוטה לימינו של דונלד טראמפ הוסיפה שמן למדורה, הן משום שהיא מוטטה את העיקרון המנחה שלפיו יש לטפח תמיכה דו-מפלגתית בישראל, והן בשל העוינות שחשו רוב יהודי ארה"ב כלפי הנשיא.
ממשלת בנט-לפיד הייתה אפוא משב רוח רענן מבחינת רוב יהודי ארה"ב. השניים פעלו לתקן את הצרימות שנוצרו, ניסו לשקם את התמיכה הדו-מפלגתית בישראל וניהלו את המחלוקות עם הממשל באמצעות דיאלוג שקט ומכבד. ואכן, בתקופתם לא חזרו התבטאויות בסגנון שהשמיע שגריר ישראל באו"ם לשעבר, איש הליכוד דני דנון, שאמר: "ההנהגה היהודית האמריקנית חייבת לבחור בין תמיכה בהסכם עם איראן לבין תמיכה בישראל".
כדי שהטעות לא תחזור על עצמה, מנהיגי ישראל מימין ומשמאל צריכים לחזור ולשנן אמת בסיסית: ארה"ב היא המעצמה היחידה שעליה יכולה ישראל להישען. היחסים המיוחדים איתה נסמכים במידה רבה על יהדות אמריקה, ולכן משולש היחסים ירושלים-וושינגטון-יהדות ארה"ב מהווה משאב אסטרטגי ומכפיל כוח מכריע לעוצמת ישראל והעם היהודי. כדי שמשולש זה ישמור על כוחו, ממשלת ישראל חייבת להקפיד לא רק על יחסים טובים עם הממשל ועם שתי המפלגות, אלא גם על יחסיה עם יהודי ארה"ב.
בנט ולפיד מודיעים על פיזור הכנסת
(צילום: אלכס גמבורג )
כוח ההשפעה של היהודים לא משקף את היותם מיעוט זעום (2% בלבד מאוכלוסיית ארה"ב). הם מאורגנים היטב ומפגינים נוכחות בכל תחומי החיים - ממשל, אקדמיה, עסקים, תרבות, תקשורת ומשפט. על ממשלת ישראל לכבד את דעתם גם כאשר אינה עולה בקנה אחד עם אלה שלה. יש לקיים עמם דיאלוג שוטף על כל הנושאים שבמחלוקת: איראן, הפלסטינים, היחס לזרמים שאינם אורתודוקסיים, התפילה בכותל וכו'.
אבי גילאנה מורייןבסוגיית הסכם הגרעין אין לדחוף בגסות את יהודי ארה"ב אל בין הפטיש והסדן. יש להכיר בכך שבקרבם קיים רוב התומך במדיניות הנשיא הדמוקרטי בנושא, יהיה זה אובמה או ג'ו ביידן. דווקא בגלל שציבור יהודי זה אינו חשוד בחוסר לויאליות לנשיא הדמוקרטי, ניתן לרתום אותו כדי לסייע בהשגתם של מרכיבים קריטיים הנחוצים להבטחת עוצמתה של ישראל. מלאכה זו דורשת תחכום והתחשבות ברגישויות השונות של הציבור היהודי, ובכלל זה החשש מהתגברות גילויי אנטישמיות על רקע הטענה שהיהודים מסייעים לישראל לדחוף את ארה"ב למלחמה שאינה חפצה בה.
יהודי ארה"ב לא יצביעו אמנם בבחירות הקרובות בישראל, אך הם מושפעים מתוצאותיהן ועזרתם נחוצה לכל ממשלה שתקום בירושלים. הממשלה החדשה חייבת אפוא ללמוד את לקחי הטראומה. סיועם והשפעתם של יהודי ארה"ב יידרשו לנו מאוד בהמשך הדרך, ולכן זלזול והתעלמות עלולים בשעת מבחן לגבות מישראל מחיר כבד.
- אבי גיל היה מנכ"ל משרד החוץ. עמית מחקר בכיר במכון למדיניות העם היהודי (JPPI). ספרו החדש "צומת טורונטו" (פרוזה) יצא לאחרונה בהוצאת "שתים"
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
