ב-7 באוקטובר התבשר חיים ברנשטיין (53) כי בנו בכורו, סגן-אלוף יהונתן ("ברנש") צור (33), מפקד גדוד הסיור של חטיבת הנח"ל, נפל בקרב עם מחבלים באזור אופקים. יום לאחר מכן קיבל האב השכול שמשמש כקב"ן במילואים שיחת טלפון מהמפקד שקרא לו להתייצב בבסיס בצו 8. ברנשטיין סיפר למפקד כי בנו נפל ושהוא יגיע לבסיס בסוף השבעה - וכך עשה. היום (חמישי) ברנשטיין יצעד לכנסת ויקרא לא לסיים את המלחמה. "אני את המחיר שלי שילמתי כבר במזומן".
ארבעה חודשים אחרי נפילת בנו, ברנשטיין נמצא כעת בבסיס בצפון הארץ. אחד מבניו שוהה בגזרה הצפונית, ובן נוסף בגזרה הדרומית. "אני לא זוכר מתי בדיוק התקשר אליי המ"פ שלי ביום ראשון לאחר נפילת יהונתן", משחזר ברנשטיין. "הוא אמר שצריך להגיע לרמת הגולן. כבר ידעתי שהבן שלי נפל. עלינו לבית העלמין אחרי השבעה ונפרדנו מיהונתן".
ברנשטיין, שמתגורר במושב כפר מימון שבעוטף עזה, מספר כי חתונת בנו אוריה תוכננה לערב צאת השבעה. המשפחה קיבלה את החלטת בני הזוג והחתונה התקיימה. "הלכנו לקנות בגדים כי כפר מימון כבר היה מפונה. הייתה חתונה מאוד מיוחדת, מאוד לא קלה באופן טבעי, אבל עמדנו בה יחד עם כל המוזמנים. למחרת בבוקר הלכתי כבר לבסיס".
סא"ל צור דהר בבוקר מתקפת הפתע של חמאס מביתו בקדומים אל החטיבה הדרומית של עזה, שבה הגדוד בפיקודו החזיק את הקו. "הם היו בקרבות הבלימה הראשונים", סיפר האב. "אנחנו יודעים מהתחקירים שלאורך הנסיעה והדהירה המטורפת שלו בדרך הוא היה בקשר עם כל מיני גורמים, אבל בעיקר עם מפקד חטיבת הנח"ל, אלוף משנה יהונתן שטיינברג. המח"ט הגיע עשר דקות לפני יהונתן לציר. הוא השאיר שם חייל לשמור על הציר והתקדם.
"עשר דקות אחרי שהמח"ט נהרג יהונתן עבר במקום. האקט האחרון שלו היה שהוא התנגש בצורה יזומה עם הרכב שלו ברכב של המחבלים, מה שגרם למחבלים להיאלץ לחזור ברגל לצומת מעון. שני היהונתנים שמרו על הציר שלא יהיה פתוח למחבלים, כי הוא מוביל לבסיס חשוב בגזרה ולאופקים. המחבלים שהיו באופקים הגיעו לפני שהיהונתנים חסמו את הציר".
3 צפייה בגלריה
"המחבלים שהיו באופקים הגיעו לפני שהיהונתנים חסמו את הציר". חיים ברנשטיין
(באדיבות המשפחה)
בשירות הסדיר ברנשטיין היה שריונר, אך בהכשרתו האזרחית הוא עובד סוציאלי קליני, ולכן הפך עם השנים לקב"ן. אף על פי שאיבד את בנו ולמרות הגיוס למלחמה עם עוד שניים מילדיו, ברנשטיין נמנה עם לוחמי המילואים שארגנו את העצרת שתקרא למקבלי ההחלטות לא לעצור ולהכריע את המערכה. לדבריו, "יש קולות כבר תקופה ארוכה שמדברים על ניצחון והכרעה. ביחד עם זה צריך להמשיך לדבר, וחשנו גם במילואים האלה את תחילת השיקום של האחווה הפשוטה. אני מקווה שנשכיל לעשות את שני הדברים הללו - גם להיות אחים וגם להיות חדים וברורים וקטלניים מול האויב".
האב השכול הוסיף: "אני לא כועס על מי שרוצה שתהיה עסקה. הקמפיין לשחרור גלעד שליט מאוד-מאוד הצליח, והוא באמת שב הביתה וכולם היו מאושרים. שחררו 1,100 מחבלים, בהם את יחיא סינוואר. האם מישהו בא להתנצל כתוצאה מהעסקה ההיא? אף אחד לא בא לקחת אחריות על מותו של בני בכורי. אנחנו צריכים להיות אחראים על החטופים וגם על מדינה שלמה, גם על הדורות הבאים שיצטרכו לחיות פה אל מול מדינות אויב מסביב. קודם כל לחיות בבטחה. יכול להיות שדור שלם ישלם את המחיר, אני את המחיר שלי שילמתי כבר במזומן".
קבוצת "מאהל המילואימניקים" צועדת כבר כמה ימים ברגל לירושלים, והיום המחאה תגיע לשיא מול קריית הממשלה בבירה. מארגני המחאה אמרו: "זו לא עצרת פוליטית. אנחנו לא רוצים חיבוק של פוליטיקאים לא מימין ולא משמאל, אנחנו דורשים הכרעה. נבחרי הציבור, מקבלי ההחלטות, צריכים לראות שעם ישראל מאוחד כולו סביב הרצון להמשיך את המלחמה ולהכריע את האויב ולהפוך את האסון לניצחון היסטורי. זו שעה גורלית.
"אם מקבלי ההחלטות ייכנעו ללחצים, הם צריכים לדעת שיהיה לכך מחיר ציבורי, זו המטרה של העצרת. כל מי שמזדהה עם המסר הזה, המקום שלו איתנו".
בעצרת ינאמו גלית ולדמן, אימו של רב-סרן אריאל בן משה שנפל בקרב על הגנת קיבוץ רעים; גדען עבאס, אחיו של רב-סרן ג'מאל עבאס שנפל בקרב ברצועת עזה; אליהו ליבמן, שבנו אליקים נחטף לעזה ונמצא בשבי חמאס; איציק בונצל, שבנו סמל ראשון עמית בונצל נפל בקרב במרכז רצועת עזה; הרב בני קלמנזון, שבנו סרן במיל' אלחנן קלמנזון נפל בקיבוץ בארי אחרי שחילץ יותר ממאה בני אדם; והילה ברוך ליליאן, תושבת שדרות ונציגת פורום עוטף ישראל.
