מעשה שהיה כך היה. ב-2006 הקים צה"ל ועדה בראשות פרופ' אבי בן-בסט לבחינת מודל השירות בצה"ל. היא הוקמה בדחיפת משרד האוצר, ומטרתה העיקרית הייתה לבחון את קיצור שירות החובה. מרבית המלצותיה עסקו בשירות גברים, ובתגובה קמה צעקה בקרב הלובי הנשי בכנסת על כך שהיא כמעט לא עסקה במודל שירות הנשים. בעקבות זאת ביקשו הרמטכ"ל וראש אכ"א להקים ועדת מומחים שתשלים את החסר בדוח בן בסט. כאלוף במילואים וראש אכ"א לשעבר, מוניתי לעמוד בראשה.
המינוי שלי התמהמה כמה חודשים מאחר שראש אכ"א דאז רצה לצמצם את סמכויות הוועדה, ואני התניתי את הקמתה בכך שתהיה משוחררת מאילוצים. לבסוף היא הורכבה והוסדרו סמכויותיה. היא כללה 26 חברים, בהם אזרחים מומחים בתחומם וקצינים מכלל זרועות צה"ל, ויחד ערכנו מאות ראיונות והשוואות למודלים וצבאות בעולם.
התבקשנו לעמוד על הפערים בין שירות הנשים בצה"ל לשירות הגברים ולגבש הצעות אופרטיביות לשילוב נשים ומיצוי יכולתן. לפיכך הצגנו שישה פערים מהותיים שמצאנו: שירותן הקצר של נשים, שיעור המתגייסות הנמוך, תהליכי מיון ושיבוץ נפרדים, שיעור מיצוי נמוך של כוח האדם הנשי, סגירת תפקידים בפני נשים ומיעוט קצינות בדרגים בכירים.
הוועדה קבעה עקרון שכינינו "האדם הנכון במקום הנכון", שעל פיו "גברים ונשים ימוצו בשירות באופן זהה, לפי קריטריונים ענייניים המשקפים את צורכי צה"ל, את מרצם, יכולותיהם ותכונותיהם האישיות של המתגייסים ולא את מינם". הדו"ח המלא כלל 960 עמודים, ואלה היו עיקרי ההמלצות:
א. שינוי הדרגתי שיוביל להשוואת משך השירות של נשים וגברים.
ב. איחוד מערך המיון וקביעת קריטריונים שאינם מגדריים לשיבוץ בתפקיד.
ג. עיגון שישה מבחנים לקביעת אופיו ומהותו של התפקיד, המאפשרים סגירת תפקידים בפני נשים, וכן הפעלת מנגנון חיצוני לצבא שיאשר סגירת תפקידים.
ד. שילוב נשים במערך הלוחם.
ה. הצבת יעדים ומכסות לקידום קצינות לדרגים בכירים.
ו. שינוי החוק המאפשר קבלת פטור למתגייסות עקב הצהרת דת.
ההמלצות הוגשו אבל עברה כמעט שנה עד שהוצגו בפני המטה הכללי, והדיון בהן נערך בנוכחות יותר מ-20 אלופים וקצינים בכירים. לא הייתה ביניהם אפילו אישה אחת. בדיון ניכר זלזול של חלק גדול מהנוכחים, שהטילו ספק והביעו ציניות לגבי היכולת ליישם את המלצות הדוח. אחד האלופים אף לחש לי: "הן ייקברו בבית הקברות לוועדות שצה"ל מקים". בסיום הדיון אמרתי להם: לא יעזור לכם. כל ההמלצות ייושמו. זה יכול לקחת ימים, חודשים או שנים, אבל זה יקרה.
במקביל לוועדה פעל לובי מאורגן וממומן, חלקו קשור בקבוצות לחץ אזרחיות, כדי למנוע את יישום ההמלצות. חברים בלובי הזה, כולל קצינים בכירים בשירות קבע ומילואים, עסקו בניסיון לקעקע את מקצועיות הוועדה והמלצותיה. באמצעות לחץ שהפעילו הם הצליחו להקים ועדה נוספת, שתפקידה היה לבדוק – למרבה האירוניה - אם "ועדת שגב" פעלה במקצועיות או שהייתה נתונה ללחצים חיצוניים.
מובן שמסקנותיה היו חד-משמעיות – פעלנו במקצועיות. עם זאת, חברי ועדה מקרב קציני הצבא כמעט ולא דיברו לפרוטוקול, וכשבדקתי את נסיבות שתיקתם הבנתי שחלקם חששו פן יבולע להם בהמשך שירותם. זאת על רקע תרבות השקר, הפחד והחשש להביע עמדה באופן ישר ומקצועי.
יהודה שגב יותר מעשור וחצי חלפו. במלחמת חרבות ברזל משתתפות חיילות וקצינות רבות בסדיר, בקבע ובמילואים. הן נלחמו כמו הגברים, נהרגו כמו הגברים, נחטפו כמו הגברים ועברו התעללות על ידי חיות אדם כמו הגברים. פרק שלם בדוח הוועדה עסק בנפילת חיילות בשבי. על פי ההמלצות, סיכון לנפילה בשבי או בקרב לא יהווה שיקול במערכת קבלת ההחלטות הצבאית, הן בשגרה והן בחירום. נשים לא תוגבלנה מהשתתפות בפעילויות, אזורים או תפקידים על בסיס שיקולים כאלה.
די היה להקשיב לסיפורי הגבורה של נשות כוחות הביטחון והאזרחיות, ששירתו ועמדו נגד המחבלים וההמון שבאו לרצוח ולהתעלל ללא רחם. כל אלה שהתנגדו או זלזלו בסיכוי לשוויון בשירות הנשים בצה"ל, צריכים להתבייש, להרכין ראש ולהתנצל בפני כל גיבורות המלחמה.
- אלוף (מיל') יהודה שגב היה ראש אגף כוח אדם בצה"ל
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
