החקיקה נמשכת: בנימין נתניהו, אמש
(צילום: לע"מ)
הצהרת שר הביטחון יואב גלנט, שבסופו של דבר לא התקיימה אמש (חמישי), הייתה אמורה להיות רגע של יציאה ממשבר. ובמקום יציאה קיבלנו רגע של החרפה של המשבר סביב הרפורמה המשפטית. ההמשך ידוע. עוד סימנים של התמוטטות. עוד התפרקות. עוד אלימות. הניצנים הקטנים כבר פורחים. הם כבר כאן. ההתנגשות בין הממשלה שלא רוצה לציית לבג"ץ לבין רבים וטובים שיעדיפו כן להישמע לו – היא רק עניין של זמן. כך גם הסרבנות הגלויה והסמויה, שהיא רק ביטוי מקדים למה שצפוי – חלק מכוחות הביטחון לא יצייתו לממשלה. אחרים כן. אנחנו בדרך לכאוס. וזה כבר לא חשוב מי צודק ומי לא. הדבר היחידי שחשוב הוא מי יכול לעצור את הכאוס.
כך שאנחנו מצויים ברגע דרמטי. השר גלנט רואה מה קורה במערכת הביטחון שעליה הוא ממונה, והוא בחרדה. בדיוק כמו רבים מאזרחי ישראל. חרדה מוצדקת, קיומית. חרדה שגורמת לשמחה וצהלה בקרב אויבי ישראל. וזה בדיוק הרגע להתנער מחבורת מחרחרי המדון בליכוד, שששים אלי קרב וחורבן. הם עקשנים. הם נחרצים. הם רוצים את ההפיכה המשטרית בכל מחיר. אבל המחיר ידוע מראש. התפרקות.
גלנט הופיע לרגע קט לא כמו החולייה החלשה של הליכוד. להפך. הוא היה אמור להיות החולייה החזקה והממלכתית, שלקחה על עצמה את תפקיד ההצלה. הוא לא לבד. יש עוד קולות בליכוד שמתנגדים לכפייה שתוביל להתמוטטות. הם בעד רפורמה, כי יש צורך בכזאת, אבל הם יודעים שרפורמה חוקתית לא משיגים על ידי רוב קואליציוני דחוק. הם יודעים שרפורמה חוקתית דורשת הסכמה בין מרכיבי הפסיפס הפוליטי. הם יודעים שרפורמה חוקתית היא לא הסכם קואליציוני.
כך שלאחר יותר מחודשיים של מחאה שלא דעכה אלא הלכה והתעצמה, המשימה העיקרית היא הרגעה. ולצורך כך הצעות הפשרה שצצות אחת לכמה ימים כבר לא משנות הרבה. ישראל זקוקה לעצירה מוחלטת של החקיקה. האם זה יהיה ניצחון של המחאה על ממשלה שנבחרה כדין? כן, לגמרי. אבל המחאה הזו נמשכת דווקא משום שהיא זו שמייצגת את הרוב, ולא יריב לוין ושמחה רוטמן. במובן הזה, המרד של גלנט הוא לא נגד הליכוד אלא בעד האינטרסים הלאומיים של ישראל.
אלא שגלנט נבהל. הוא זומן באופן דחוף ללשכת נתניהו, ועדיין לא ברור מה נאמר לו שם, אבל ברור שהוא התקפל. במקום הצהרה שתעצור את החקיקה קיבלנו הצהרת מלחמה של ראש הממשלה. בנימין נתניהו לא נרתע. המחאה לא מזיזה לו. הוא מתכוון להביא את הסעיף המרכזי בהפיכה המשטרית לחקיקה כבר בשבוע הבא. מבחינתו, המדינה יכולה להתפרק. אלפי מילואימניקים לא יגיעו לשרת. הסרבנות הגלויה והשקטה תימשך. העיקר שלוין, רוטמן, בצלאל סמוטריץ' ואיתמר בן גביר יהיו מרוצים. כי לא המדינה חשובה. הקואליציה, והיא בלבד, חשובה. ואפילו אולי לא הקואליציה, אלא רק טובתו שלו.
בן-דרור ימיניצילום: אביגיל עוזיעוד לא היה בישראל ראש ממשלה שהוביל את המדינה למשבר כל כך חמור. ולא היה מנהיג לאומי שראה את המשבר למול עיניו והחליט בכל זאת להמשיך בדהרה. לא מדובר בעניין משפטי. אפילו אנשי פורום קהלת, שכביכול עומדים מאחורי החקיקה, והפכו לבובת הוודו השנואה – מסתייגים מהמשך החקיקה. אמר את זה היו"ר שלה. אמרו את זה ואומרים את זה רבים אחרים, כולל פרופ' גדעון ספיר, ששמו עלה כמועמד לעליון מטעם הימין. כך שלא מדובר בשינוי משפטי. מדובר בהתאבדות משטרית.
צריך לקוות שגלנט, ואיתו לפחות עוד בין חמישה לשבעה חברי כנסת מהליכוד, יעשו את הצעד האמיץ ויאמרו: לא עוד. הייתה תקווה שהם יעשו את זה אמש. זה לא קרה. כדאי שיתעוררו. משום שמחר עלול להיות מאוחר.
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
פורסם לראשונה: 22:30, 23.03.23
