תכין את החלקה, תיטע שתילים, תשקה, תדשן, תנכש את העשבייה, תגזום, תגדל, תשמור ותטפח. יעברו שנים, את היבול הראשון תקטוף ותשליך על הארץ – עורלה. ובשנה שאחריה תתחיל לשווק פרי. הרשת תשלם לך שלושה שקלים לק"ג ותמכור ב-12. היא תשאיר לעצמה בסך הכל מרווח "צנוע" של 400% - זה נראה למישהו הגיוני?
קרטל הרשתות מתנהג ככה כי הוא יכול, כי הוא רוצה למקסם רווחים. אפשר להבין אותן, אלו חברות מסחריות שרוצות להרוויח כמה שיותר עבור בעלי המניות. אבל כאשר יש כשל שוק, מצב שבו מספר קטן של חברות ענק שולטות בשוק ומתנהגות בדרך מונופוליסטית – משלמות מעט מדי לחקלאים וגובות הרבה מדי מהציבור - כאן תפקידה של המדינה להתערב, אחרת בשביל מה צריך את רשות התחרות?
כמו שמקורות לא קובעת את מחיר המים אלא רשות המים, וכמו שחברת החשמל לא קובעת את מחיר החשמל אלא רשות החשמל - כך צריכה המדינה להגביל גם את ההתנהלות המונופוליסטית של הרשתות.
הרשתות מפזרות נתונים על אחוזי הרווח הזעומים שלהן ובעיקר מפזרות חול בעיניים. הרווח שלהן לא מעניין, הרי מי יודע אלו הוצאות הן מעמיסות ואיך הן משחקות עם המספרים?
הבעיה עם רשתות השיווק לא קשורה דווקא לחקלאים. זאת בעיה של כלל הציבור שמשלם את "מס המונופול", והדרך לטפל בפער התיווך המופרז הזה היא באמצעות קביעת פער מקסימלי בין מחיר קניית התוצרת למחיר המכירה שמותר יהיה להן להשאיר לעצמן - שהאחוז שיישאר להן יהיה גדול מספיק כדי שירוויחו יפה אבל בלי להִתְחָזר.
ולפני שכל האולטרה-ליברלים קופצים, אף אחד לא רוצה כלכלה קומוניסטית. אני תומך בכלכלה חופשית, ביוזמה ובחברות מרוויחות, שמשלמות משכורות טובות, מביאות צמיחה למשק ומצעידות אותו קדימה. אבל לפעמים "היד הנעלמה" לא עובדת, ישנם מקרים ספציפיים שבהם השוק החופשי לא מתקיים, ואז המדינה צריכה להתערב ולדאוג שקבוצה קטנה לא תנצל באופן פראי את כוחה על חשבון הציבור – זה האינטרס הציבורי וזה תפקיד הממשלה.
הרשתות מפזרות נתונים על אחוזי הרווח הזעומים שלהן ובעיקר מפזרות חול בעיניים. הרווח שלהן לא מעניין, הרי מי יודע אלו הוצאות הן מעמיסות ואיך הן משחקות עם המספרים? מספיק לראות בכמה הן קונות ובכמה מוכרות - פער של מאות אחוזים. צריך לטפל ברשתות בלי קשר לחקלאים, ובלי קשר ליבוא תוצרת ולהורדת מכסים.
ולעניין החקלאים, להלן העובדות: גובה המכסים על תוצרת חקלאית בישראל דומה מאוד לזה שבאיחוד האירופי (12.5% לעומת 11.4%, על פי נתוני משרד החקלאות), מחירי הפירות והירקות בישראל נמוכים מאשר ממוצע ה-OECD, ואילו מחירי הבשר, אף ששוק העגלים פתוח לייבוא, גבוהים משמעותית (נתוני מרכז המחקר והמידע של הכנסת).
בהודעה שפרסם משרד החקלאות בסוף יוני נכתב כי "בדוח מבקר המדינה האחרון נקבע כי מחירים של מוצרים חקלאיים לא ירדו (לצרכן) גם כאשר בוטלו המכסים והמכסות. לדוגמה, עלויות יבוא האוכמניות לישראל עומד על כ-50 שקל לקילו, ואלו נמכרות בישראל במחיר של כ-140 שקל לקילו. משמע, נותר פער של 180%. כך גם בענבים, שעלות יבואם לישראל עומדת על כ-12 שקל לק"ג והם עדיין נמכרים ב-50-40 שקל לק"ג".
כלומר הבעיה האמיתית היא הריכוזיות והכוח המונופוליסטי של הרשתות ולא שום דבר אחר. אם רוצים להוריד מחירים, זאת החולייה שבה צריך לטפל.
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
