הסיפורים הכואבים של החטופים המוחזקים בידי חמאס ממשיכים להתגלות ככל שחולפים הימים. כך גם הסיפור של משפחת רענן: אמא יהודית (59) והבת נטלי (18), שהגיעו לישראל לאחרונה משיקגו, במטרה למצוא דירה ולחזור למגורי קבע בארץ. בינתיים שהו השתיים בדירת אירוח בסמוך לבני המשפחה בקיבוץ נחל עוז, אלא שאז אירע הטבח ביישובי עוטף עזה.
"יומיים לפני החטיפה הספקנו לחגוג ליהודית יומולדת", מספרת שרי כהן, אחותה של יהודית ודודתה של נטלי. "יש לנו תמונה משפחתית אחרונה מהאירוע הזה. ביום שבת קמנו למלחמה. מיד יצרתי איתן קשר טלפוני, וידאתי שהן יודעות שצריך להיכנס לממ"ד. הן הסבירו לי שאמרו להן שאסור לדבר בטלפון, רק בוואטסאפ, אז התכתבנו. היינו בקשר במהלך כל הבוקר. הן סיפרו שהן שומעות הרבה ירי, אבל שהן בסדר".
בשעה 12:18 קיבלה שרי את ההודעה האחרונה מיהודית ונטלי. "הן כתבו שהן שומעות יריות מחוץ לדירה. שהן בממ"ד והן בסדר והן אוהבות אותנו מאוד. זו הפעם האחרונה ששמענו מהן. אנחנו יודעים שהן נלקחו על ידי המחבלים מהדירה שלהן לדירה של משפחה אחרת בקיבוץ, שם חולייה של חמאס ריכזה עוד משפחה וחטפו את כולם. אנחנו יודעים לומר בוודאות שהן הגיעו לדירה שלמות ובריאות, ומשם הן נלקחו לתוך רכב. זו העדות האחרונה שיש לנו שהן בחיים. אנחנו יודעים שיש סיכוי שאפשר להציל אותן".
הכותרת
מאחורי הקלעים של המשא ומתן להשבת השבויים והחטופים
26:25
מרגע החטיפה, בני המשפחה נאלצו לתחקר בעצמם את מה שאירע ולדלות לבד פרטים לגבי מצבן של יהודית ונטלי. "אנחנו מרגישים לבד", אומרת שרי, "התחושה היא שאם אנחנו לא נעשה את הדברים - הם לא ייעשו. עברנו על הסרטונים של החמאס כדי לנסות לזהות אותן אבל לא מצאנו שום דבר. אנחנו הולכים לבד ושואלים את מפוני נחל עוז אם הם ראו אותן. מנסים לברר כל פרט באופן אישי. זה מוזר שאף אחד לא הגיע לראיין את מפוני נחל עוז כדי לדלות עוד פרטים. אנחנו מחפשים כל זווית בשביל למצוא איזשהו סימן חיים. אנחנו המומים מכמה שאנחנו מרגישים ששום דבר לא מתפקד פה".
המשפחה המורחבת מתגוררת כאמור ביישובי העוטף, וחוץ מיהודית ונטלי - עשרה בני משפחה נוספים מקיבוץ בארי נחטפו גם הם באותה שבת. "אישרו לנו שהן חטופות", מבהירה שרי, "אבל אנחנו מרגישים באפלה. גם כשהודיעו שהן חטופות, לא שיתפו אותנו בכל מידע נוסף לגבי מצבן. אנחנו קוראים למשא ומתן להחזרת החטופים, שהן לא יישכחו שם במנהרה בעזה".
