הרפורמה המשפטית חשפה במלוא עוזו את הפרדוקס של הימין החדש המתגבש בישראל: כדי לשלוט במדינה הוא חייב לשלוט גם במוסדות הקריטיים המקיימים אותה, ולשם כך הוא חייב לשלוח את בניו ובנותיו בהמוניהם לקורס טייס, ל-8200, לפקולטות לרפואה ולתעשיית ההייטק. או אז, שום קבוצת עילית לא תוכל עוד להורידו על ברכיו בבואו לממש את האידיאולוגיה שלו. אלא שבמקום לצאת למסע בנייה ארוך ותובעני, התמכר הימין הישראלי לפופוליזם מהול ברגשי נחיתות, ועם אלה אי אפשר לקיים מדינה.
במקום להשקיע את מרצו בבניית אליטה משרתת המסוגלת לתמוך במדינה מודרנית, עסוק הימין הנוכחי בקיצורי דרך, שלא לומר באיבודה ממש. במקום רפורמה עמוקה וסיזיפית במערכת החינוך בפריפריה החברתית, כפי שראוי היה לעשות ב-46 שנות שלטון ברוטו, הוא פוטר את גיסותיו מלימודי ליבה. במקום התנדבות המונית לשירות ביחידות העילית של צה"ל, הוא חותר להסדרים המשחררים את בניו ובנותיו משירות ארוך ומשמעותי בו. במקום להציף את תעשיית ההייטק, חוד החנית של הכלכלה הישראלית, הוא עסוק במינוי קרובים למשרות סרק בשירות הציבורי.
זה צריך להיות ברור: בלי חינוך מצוין, המוביל לשירות משמעותי ונגמר במשרות נחשקות, הימין לא יוכל להוביל את ישראל, בוודאי שלא לקיים מדינה חזקה המסוגלת לאויביה, כפי שהוא מטיף לה השכם וערב.
כשעלה מנחם בגין לשלטון ב-1977 הוא הותיר על כנה את מרבית האליטה המפ"איניקית השנואה. בגין הבין היטב שעם פוליטיקה בלבד אי אפשר לנצח. מאז ועד היום כאמור היו לימין עשורים רבים בשלטון כדי לבסס אליטה משמעותית בצלמו ובדמותו, כזאת שתבנה את הפירמידה בדרך הקשה והארוכה, אבל היחידה האפשרית: מלמטה.
המונים - מוכשרים ומוכשרות, מלומדים ומלומדות, נחושים ונחושות - שהיו צובאים על שערי יחידות העילית של צה"ל, על הפקולטות למדעים ולמשפטים, היו יכולים לכל אפליה, הסללה או תקרת זכוכית. ובעיקר, הם היו מייתרים את הרפורמה המרושלת שאיתה מקווה הימין להשיג משילות.
רפי ברזיליאבל המוטציה של הימין הישראלי שצמחה כאן, וביתר שאת בעשור האחרון, התמכרה בחלקים גדולים מדי שלה לבכיינות. הפוך כמעט מכל מה שהשמרנות הקלאסית מטיפה לו. במקום לכונן אתוס של אחריות אישית ועבודה קשה, הוא מטפח קהלים עצומים הנסמכים על חסדי המדינה. במקום לקדש את החינוך וההשכלה כמחוללי שינוי הדרגתי אבל בר-קיימא, הוא בז לכל מה שמריח מאליטיזם. במקום לאמץ לליבו את היהדות המתונה הוא בחר ביהדות עיוורת לסביבתה. במסגרת מאבקו הצודק בפוסט מודרניזם, הוא אימץ לליבו את הפופוליזם. התוצאה: אין טוב ואין רע, אין אמת ואין שקר, אין גבוה ואין נמוך.
דמוקרטיה היא שעשוע חביב, אבל כדי להשתתף במשחק האמיתי, בוודאי לקבוע את כלליו, צריך לשלם. לפרק זמן נדמה היה שהימין מבין את זה. היה זה נפתלי בנט שתבע לאחוז בהגה השלטון, לא לפני שקנה כרטיס בכסף מלא: שירות קרבי לעילא והצלחה כלכלית מרשימה, וזאת מבלי שוויתר על השבת שלו. אלא שהבשורה על פי בנט נדחתה על ידי הימין הישראלי החדש, ואנחנו נותרנו עם חבורת אנשים ספוגה ברגשי נחיתות, שבמקום ללכת לפסיכולוג מיומן העדיפה לקצר דרך וללכת לפוליטיקה.
- רפי ברזילי הוא יועץ אסטרטגי
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
