43 ימים לתוך מלחמת חרבות ברזל, דייויד איגנשיוס, עיתונאי ותיק וסופר, ששהה בישראל ובעזה בתקופת המלחמה, פרסם היום (ש') טור ארוך ב"וושינגטון פוסט" בו הציג תמונת מצב רחבה של המתרחש במלחמה - ומה צפוי לקרות בשלביה הבאים. רושם עיקרי, לדבריו, הוא שלישראל אין באמת תוכנית ל"יום שאחרי".
איגנשיוס כותב שדבריו מבוססים על שיחות רבות שערך בקריה עם בכירים בצה"ל. לטענתו, השלב הבא במלחמה יצריך פחות חיילים, הרבה פחות הפצצות ולכן גם יגבה הרבה פחות קורבנות פלסטינים. המטרה של השלב הזה לדבריו תהיה ללכוד את מחבלי חמאס במבוך המנהרות התת קרקעי.
הוא מסביר את הסכנה הגדולה שבלחימה במנהרות, ואת ההחלטה של צה"ל שלא לשלוח פנימה חיילים, גם לא לוחמים מיחידת עילית מיוחדת שהוכשרו בדיוק לכך. מערכת המנהרות, הוא מפרט, מלאה במלכודות, דלתות פלדה שמונעות כניסה על ידי רובוטים או מזל"טים ועוד שלל אמצעי הגנה. האתגר של ישראל לדבריו הוא למצוא דרך מפתיעה לפגוע במנהרות - וייתכן כי יהיה עדיף לה לחפש סדרה של ניצחונות קטנים.
איגנשיוס מבהיר כי בכירי הצבא לא מוכנים לדון באסטרטגיית המנהרות שלהם, אבל כששר הביטחון גלנט נלחץ בנושא הוא אומר ברמיזה כי יידרש שם "פתרון תעשייתי".
תיעודים מהיתקלות לוחמי גולני במחבלים בשכונת זייתון וחיסול שני מחבלים שמלכדו בניין בהכוונת חטיבת הנח"ל
(צילום: דובר צה"ל)
לטענת איגנשיוס ישראל יכולה במלחמה במנהרות להשתמש ב"שותף טבעי" - הים התיכון. העובדה כי עזה גובלת בים יכולה לסייע לישראל בהצפה של המנהרות במים, פתרון שעשוי להתגלות כיעיל. הוא משוכנע כי צה"ל לקח את העניין בחשבון.
"אסטרטגיה לא מציאותית"
העיתונאי הוותיק מכנה את המלחמה הנוכחית כמערכה העירונית אולי הקשה והשנויה ביותר במחלוקת בהיסטוריה המודרנית. הוא התייחס אף לימים הראשונים של המלחמה - וחשף כי בגלל החשש מכך שאיראן או שליחותיה ינצלו את הבלגן ששרר בישראל בימים הראשונים, ראש הממשלה בנימין נתניהו היה קרוב לצאת למתקפת מנע נגד חיזבאללה בלבנון. "למרבה המזל, קולותיהם של מוחות קרים יותר הכריעו".
הוא טוען שהאסטרטגיה של ישראל להפריד בין חמאס לאזרחים - ולפנות את האזרחים דרומה, הייתה לא מציאותית, שכן מחבלי החמאס היו בכל מקום ברצועה והאזרחים במשך שבועות לא יכלו לנוע לאזור בטוח בגלל שנקלעו לירי משני הצדדים.
השלב הבא של הלחימה יתמקד לדבריו בדרום הרצועה. להערכת צה"ל יחיא סינוואר מסתתר שם במנהרות מתחת לחאן יונס. הצבא יתמקד במטרות צבאיות בחאן יונס - וינסה לפנות את האזרחים לאזורים בטוחים במערב - אבל הפינוי הזה צפוי להיות קשה כמו שהיה בצפון.
בנוסף, ישראל מתכננת לבנות עיר אוהלים לפליטים באל-מוואסי על החוף בגבול עם מצרים. לשם תתאפשר גם כניסה של ציוד הומניטרי.
בכלל, איגנשיוס טוען כי גם המנהיגים הפוליטיים וגם המנהיגים הצבאיים יודעים כי אם ישראל לא תעשה עבודה טובה יותר משמעותית בכל הצד ההומניטרי, היא תפגע ביחסיה עם ארה"ב ואירופה ועם שכנותיה ירדן, מצרים ואולי עם מדינות נוספות מהמפרץ כמו איחוד האמירויות וערב הסעודית.
הוא אומר שחלק מהבכירים בצבא מבינים שהכנסת ציוד הומניטרי חשובה להשגת מטרות המלחמה של ישראל, אבל הוא לא בטוח שהפוליטיקאים והציבור הזועם השתכנעו לגבי הצורך הזה.
שעונים שנעים במהירויות שונות
המפקדים הישראלים רואים לדבריו את המלחמה כסדרה של שעונים שנעים במהירויות שונות. לצבא יש שעון בן מספר חודשים לחסל את חמאס, אבל יכול להיות שיהיה צורך לכוון אותו מחדש. לחמאס יש שעון הישרדות שהוא מנסה להאריך ככל האפשר. לארה"ב ולבעלות בריתה המערביות יש שעון של סבלנות שהשבוע נראה שכמעט אזל.
צה"ל מודע לכך שהדרך היחידה שלו להרוויח עוד זמן בשעון היא לצמצם את הפגיעה באזרחים ולספק יותר סיוע הומניטרי.
לגבי מלחמת המידע, איגנשיוס טוען שצה"ל נוקט בטקטיקה דומה לזו שנקט ה-CIA במהלך המלחמה באוקראינה. הסרת סודיות ממידע מודיעיני ופרסום שלו לעיני הציבור. דובר צה"ל משתף שיחות שאוכנו של אזרחים פלסטינים המביעים זעם על חמאס, תמונות של משגרי טילים מבתי ספר ומצבורי נשק שהוסתרו על פי הנטען בבתי חולים.
בקריה מתנהל לדבריו בתקופה זו דיון אינטנסיבי לגבי מתי ישראל תוכל לשלוח הביתה חלק מחיילי המילואים ולשקם את הכלכלה התקועה. רוב המנהיגים הבכירים מאמינים שבתוך חודש-חודשיים, ישראל תוכל לצמצם נוכחות של חיילים במרכזי הערים - ולהשאיר קבוצות קטנות יותר של לוחמים שיתקפו את מחבלי חמאס כשאלו יצוצו מהמנהרות.
איגנשיוס צפה בסרטון הזוועות שהפיק דובר צה"ל ואומר כי הקטע שלא עוזב אותו הוא של ילדה קטנה בוכה על הרצפה וזועקת: "למה? למה? למה? למה?". בנוסף הוא מספר על פגישה שערך עם אייל וולדמן, מייסד מלאנוקס, שאיבד בטבח במסיבת הטבע את בתו ואת בן הזוג שלה, "אנחנו צריכים להפסיק להרוג זה את זה", אמר לו וולדמן שהבהיר כי זה אינו הזמן לדבר על שלום עם הפלסטינים אבל הוא עדיין מאמין שהוא יגיע.
הוא מבהיר כי למרות שדבריו נכתבו בעיקר על סמך דברים שנאמרו לו מנקודת מבט ישראלית, המלחמה הזו הוכיחה לו יותר מתמיד שהפלסטינים זקוקים למדינה משלהם שתנוהל היטב, ללא חמאס, שם יוכלו לחיות בכבוד ובשלום עם ישראל, כמו רוב השכנות הערביות של ישראל.
