במשך כמה שנים התפרנס א', תושב אחד הכפרים הפלסטיניים שליד חברון, מעבודה בשטח ישראל. "שיפוצים", הוא אומר השבוע. "רק שיפוצים. זה מה שעשיתי, ועבדתי בכל הארץ. למה בישראל? בגלל שאין פרנסה ברשות הפלסטינית. אין פה הרבה עבודה, וכשיש - משלמים עליה פחות. מה זה מאה שקל ליום עבודה? בארץ אני מקבל 500-500 שקל ליום כזה".
לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
כתבות נוספות למנויי +ynet:
הוא בן 27, נשוי ואב לשלושה. למרות שלדבריו שיתף פעולה עם השב"כ והפך בעקבות כך למבוקש בידי ארגון פתח, עד לאחרונה א' לא קיבל היתר עבודה בישראל. הוא החליט לפיכך להסתנן פנימה דרך הפרצות בגדר ההפרדה, וזה ממש לא היה מסובך. "קמים בחמש בבוקר ויוצאים לדרך", הוא מספר בשלוות נפש. "יש אצלנו הסעות לגדר, שעולות 25 שקלים. לוקחים אותך לשם, אתה עובר בפרצה בלי בעיה, ואז ממתין לך רכב בצד השני, הישראלי".
יש חיילים בדרך?
"כשהמצב היה רגוע לא היו חיילים. עכשיו יש הרבה יותר".
ומה קורה אחרי שעוברים את הגדר?
"יש בדואים שלוקחים מאה שקל על הסעה של כמה קילומטרים. הם הרבה יותר יקרנים מאשר בשטחים. בדרך כלל הייתי נוסע איתם ללהבים, שזו התחנה הכי קרובה".
ואז?
"עומד בצומת ומחכה שיגיע מישהו שמחפש עובד. זה יכול להיות קבלן או סתם בעל בית שצריך פועל. לאט-לאט אתה מכיר אנשים ומקבל יותר עבודות. בקיץ תמיד יש עבודה, בחורף פחות".
א' הוא רק טיפה אחת בתוך זרם בלתי פוסק של פלסטינים, שחוצים באופן קבוע את גדר ההפרדה ונכנסים לעבוד בתוך הקו הירוק, בניגוד לחוק וכמעט ללא הפרעה. ברשויות הביטחון והאכיפה מכנים את האנשים הללו שב"חים - שוהים בלתי חוקיים - ועל פי הערכות שונות בשנים האחרונות מדובר בכ-70-50 אלף איש (!) שמסתננים לתוך ישראל מדי שבוע, רובם ככולם בכדי לעבוד בענף הבנייה. "אבל האמת היא שאף אחד לא יודע מה המספר האמיתי", מודה גורם במערכת הביטחון. "כי אף אחד לא סופר את השב"חים האלה".
סביב הממדים האדירים של הברחת השב"חים, התפתחה באופן טבעי תעשייה שלמה. כצפוי, מי שמנהל אותה הן לרוב משפחות פשע, משני צדדיו של הקו הירוק. "מדובר בכנופיות של ארגוני פשיעה, שהשתלטו על התחום", אומר גורם ביטחוני. "אפשר להבין את זה. זו פלטפורמה כלכלית טובה מאוד, והרווחים גבוהים".
חקירות של שב"חים ואיסוף מודיעין שבוצע לאחרונה במשמר הגבול, הובילו את המשטרה לכמה משפחות פלסטיניות, שמתפרנסות היטב מהברחת שב"חים. "המשפחות האלה משתלטות על נקודות בקו המערכת", אומר גורם הבקיא בפרטים. "הן אלו שיוצרות את הנזק לגדר שדרכה עוברים השב"חים, ובמקרה של גדר ההפרדה זה לא קשה, כי היא קלה לפריצה וכל מה שאתה צריך זה קאטר".
במקביל, וכדי לשמר את מפעל ההברחות שלהן, מפעילות המשפחות הללו מערך של איסוף מודיעין שנועד להבטיח שהשב"חים יצליחו להיכנס לשטח ישראל מבלי שיתפסו. "הם יכולים לשים תצפיתנים או לעשות כל מיני תרגילי הונאה, שנועדו לבדוק אם יש בסביבה כוחות של צה"ל או המשטרה", מסביר הגורם הביטחוני. בחלק מהמקרים השתמשו אותם מבריחים ברחפנים, כדי לאתר ולהתחמק ממארבים של חיילי צה"ל בקרבת הגדר.
"בסוף, השאיפה שלהם זה להעביר את כל ה'לקוחות' שלהם ליעד בבטחה", אומר הגורם הביטחוני. "והשירות הזה עולה כסף. עשרה שקלים לכל ראש שעובר בפרצה. את הכסף הם גובים ממש במעבר בגדר".
העיסוק בהברחת שב"חים לא נעשה רק בסביבת הגדר, וקיים במעגלים רחבים יותר. "בחלק מהמקרים, המשפחה שמשתלטת על הגדר פורסת בשטחים גם רשת של הסעות, שמניידת את הפועלים מהבית שלהם לפרצות בגדר", אומר הגורם הביטחוני. "יש מקומות שבהם יש כנופיה אחת שעושה את כל האופרציה של ההברחה, ויש מקומות שבהם יש חוליות, שכל אחת מהן אחראית על חלק אחר בשרשרת. אבל בסוף, כולם מרוויחים כסף על חשבון אותו שב"ח שרוצה לעבוד".
תעשיית הברחות השב"חים לא עוצרת בגבול, כמובן. היא ממשיכה גם בתוך שטחי ישראל. "לעיתים אותה כנופיה פלסטינית יוצרת קשר עם גורמים מהצד הישראלי של הגדר, שמשלימים את התמונה ומסיעים את השב"חים מהגדר לתוך שטח ישראל", אומר הגורם הביטחוני. לדבריו, ברוב המקרים מי שמסיע את השב"חים בשטחי ישראל הם ערבים ישראלים. "בדרום הר חברון זה לרוב בדואים, ובאזור השומרון אלה ערבים מהמשולש", הוא אומר.
אבל תעשיית הברחות השב"חים כל כך גדולה ומסועפת, עד שלעיתים קרובות היא זולגת אל מחוץ לעולם הפשע המאורגן ונשענת על נהגים עצמאים בישראל, במקרים רבים יהודים.
ביום חמישי שעבר, מוצאי יום העצמאות, צילצל הטלפון של אורן בן יפתח ז"ל, תושב לוד בן 35 ואב לשישה. הדובר מעבר לקו הודיע לו שיש שני פועלים פלסטינים שממתינים ליד אחת הפרצות בגדר ההפרדה, וצריכים הסעה ליישוב החרדי אלעד. בן יפתח הגיע למקום המפגש והעמיס לרכבו את אסעד אל-רפאעי וסבחי אבו-שקיר, מהכפר רומנה שליד ג'נין. ככל הנראה זו לא הייתה הפעם הראשונה שבה בן יפתח הסיע את השניים, שעבדו כשיפוצניקים באלעד.
בן יפתח, כך העלתה חקירת השב"כ, גם היה חבר בקבוצת ווטסאפ של מבריחי שב"חים. "חברים, הקבוצה הזו מתמקדת בנסיעות פועלים בעיקר!" נכתב בקבוצה. "בלי שאלות מיותרות של 'יש אישור, האם הם נקיים'". בקבוצה הזו, התברר, חברים מעל מאתיים אנשים.
סביר להניח שבן יפתח ידע, אם כן, ששני הנוסעים שלו הם שב"חים. מה שבטוח הוא, שלא היה לו מושג שהם מחבלים. לאחר שהגיעו לאלעד, שלפו השניים סכינים וגרזנים, ותקפו את בן יפתח באכזריות. הוא נאבק על חייו, הצליח לפצוע את אחד המחבלים, אך לבסוף אזלו כוחותיו. אחר כך המשיכו שני המחבלים במסע הרג, במהלכו רצחו בדם קר את יונתן חבקוק ובועז גול ז"ל. השניים הצליחו להימלט ונתפסו רק כעבור כמה ימים, כשהם מסתתרים ביער סמוך.
הפיגוע הנוראי באלעד הטיל זרקור על תופעת השב"חים הפלסטינים, ועל הקלות הבלתי נסבלת שבה יכולים פועלים, וגם מחבלים, להיכנס לשטחי ישראל. כבר למחרת הפיגוע הכריז המפכ"ל, רב-ניצב קובי שבתאי, על "מבצע משטרתי רחב היקף שבו ייקחו חלק כל מחוזות המשטרה ומשמר הגבול" למאבק בשב"חים.
בשבוע האחרון אכן נשלחו אלפי שוטרים לאזורים הפרוצים של גדר ההפרדה והקימו כ-500 מחסומי פתע בכבישים המועדים להברחות. בתוך ארבעה ימים בלבד נתפסו 815 שוהים בלתי חוקיים, והמספר הזה האמיר ככל שנמשך המבצע - לשם השוואה, בארבעת החודשים שקדמו למבצע נתפסו בידי המשטרה כ-5,000 שב"חים פלסטינים. עם זאת, יש לציין כי רוב השב"חים שנלכדו הוחזרו לשטחים כלעומת שבאו, ורק עשרות בודדות נמצאים כעת במאסר. במהלך המבצע תפסה המשטרה גם מעל 30 מסיעי שב"חים ישראלים.
גם בצבא שינסו לאחרונה מותניים בכדי להיאבק בשב"חים. מאז ראשית גל הפיגועים בסוף חודש מרץ, הכפיל צה"ל את הכוחות הפרוסים לאורך גדר ההפרדה, פעילות שצימצמה לדברי גורמי ביטחון את כמות השב"חים שחצו את הגדר ב-80 אחוז. במקביל, אישרה הממשלה לאחרונה תקציב של 360 מיליון שקלים להקמת מכשול משודרג לאורך כ-40 קילומטרים בצפון השומרון, שיקשה על כניסת שב"חים לשטחי ישראל. בצל גל הפיגועים החליטו גם בשב"כ לבחון את האפשרות להקל על הלחץ הכלכלי ברשות, על ידי הגדלת מכסת הפועלים שייכנסו לישראל באופן מפוקח.
אלא שבממשלה, בצבא ובשב"כ יודעים, שהתמקדות בשב"חים הפלסטינים לא תפתור לחלוטין את הבעיה. ראשית כל, מפני שאין מקום לכל כך הרבה שב"חים בבתי הכלא: כפי שפורסם השבוע ב-ynet, בין אפריל 2021 לאפריל 2022 השתחררו 3,179 אסירים בשחרור מינהלי, אחרי שנכלאו בגין עבירה של שהייה בלתי חוקית בישראל, בנימוק של מצוקת מקום בבתי הכלא. ובמילים אחרות - על כל שב"ח שנכנס לכלא, יהיה שב"ח אחד שייצא ממנו.
וחשוב מכך: ברשויות הביטחון מבינים שפלסטינים ימשיכו לנסות ולהיכנס באופן בלתי חוקי לישראל, כל עוד יהיה מי שיסיע אותם ויספק להם פרנסה. לפיכך, בצה"ל דרשו לאחרונה מהמשטרה להגביר את פעילותה נגד מסיעי ומעסיקי שב"חים בתוך תחומי הקו הירוק - מרחב שבו לצה"ל אין סמכויות - ובשב"כ פועלים בימים אלה כדי לקדם שינוי חקיקה להחמרת ענישה על מסיעים, מלינים ומעסיקים ישראלים של שב"חים פלסטינים, כשעד כה העונשים שהוטלו על מסיעי השב"חים הסתכמו לרוב בעבודות שירות או מאסר על תנאי.
רק שההיסטוריה מראה שגם אם רשויות הביטחון יגבירו את מאבקן בתופעת השב"חים, היא תצומצם רק לזמן מוגבל. מדובר, ככלות הכל, במכונה משומנת שמה שמניע אותה הם גלגלי השוק החופשי: המעסיקים בישראל מקבלים כוח עבודה זול, חסר זכויות, שהעסקתו לא כרוכה בתשלום מסים ודמי ביטוח; והפועלים הפלסטינים מקבלים משכורות גבוהות יחסית. "השכר שהעובדים הפלסטינים מרוויחים בעבודה בישראל הוא פי ארבעה, ולפעמים פי חמישה, מהשכר ברשות", אומר גורם במערכת הביטחון.
בשנים האחרונות היה נוח לפיכך למדינת ישראל, שכמעט ולא סבלה מפיגועים בתוך הקו הירוק ושתנופת הנדל"ן שלה שיוועה לידיים עובדות, להעלים עין מהתופעה הזו. גם בעתיד, פלסטינים ימשיכו להיכנס לישראל באופן בלתי חוקי, ובישראל יהיה מי שיחכה להם בזרועות פתוחות ועם הדלת של הטרנזיט פתוחה. ככה זה כשמיניבוס דחוס של שב"חים מכניס לך 1,500 שקלים, וזה כמובן מבלי שבעל המיניבוס צריך לשלם מע"מ. "זה עסק קל ומשתלם", אומר אדם שבקיא בנושא. "כל מי שרוצה לעשות כסף ויש לו רכב, יכול להתחיל לעבוד".
כל מי שהתראיין לכתבה זו, מהצד הפלסטיני והישראלי, מרשויות הביטחון ומסביבת מסיעי השב"חים, מעיד שבשבוע האחרון הפרצות בגדר ההפרדה נסתמו. כולם גם מסכימים שעד לא מזמן, הגדר הייתה פרוצה לחלוטין.
"היום, רוב הסיכויים ששב"ח שמנסה להיכנס לישראל ייתפס", אומר גורם במשטרה. "אבל בעבר, זה היה אחרת, והסיכוי שלו להצליח להיכנס לישראל היה די גבוה. לאחרונה בגלל שהסיכון להיתפס עלה, אנחנו רואים שכנופיות ההברחות גובות יותר תשלום מהשב"חים. במקרים אחרים יש אנשים שמנסים את מזלם בלי עזרה של מבריחים. אחד מהם, למשל, הגיע השבוע לגדר עם ג'ק של רכב ופשוט הרים אותה, עד שהצליח לזחול מתחתיה. כוח של צה"ל תפס אותו ברגע שהוא חצה את הגדר".
מבריחי השב"חים לא מסתמכים על הג'ק ששלפו מהבגאז' של האוטו, בבואם לחשוב על דרכים יצירתיות כדי לשפר את השירות שלהם. לפני שלוש שנים וחצי הורשעו ישראלי מקלנסווה ושותפו הפלסטיני מטול-כרם, בהברחת שב"חים בעזרת מתן שוחד לחיילים במחסומי קו התפר.
על פי גזר הדין, המורשעים קשרו קשר עם שלושה חיילים מהמשטרה הצבאית ולוחם נוסף בגדוד "תעוז", שסייעו להם להכניס שב"חים לישראל דרך מעבר תאנים הסמוך לטול-כרם. המבריחים היו מעדכנים את החיילים כשרכב עמוס בשב"חים היה מגיע למחסום, ואלו איפשרו לו לעבור. המבריחים גבו מכל שב"ח 400-300 שקל, ומתוך הסכום הזה העבירו 150-100 שקלים לחיילים. בנוסף, העניקו להם בכמה הזדמנויות חשיש וקנאביס. בדרך זו, נכנסו מאות שב"חים לישראל לאורך תקופה של כשנה.
"במקרים אחרים השב"חים עובדים בשיטת מצליח", אומר מאבטח לשעבר באחד ממעברי הגדר. "הם מזייפים תעודת כניסה ומקווים שלא יקלידו את מספר תעודת הזהות במחשב. אני בעצמי הייתי בודק במחסום כזה, ואתה לא תמיד מקליד את תעודת הזהות במסוף". בשנה החולפת סיכלו הבודקים הביטחוניים במעברי משרד הביטחון 712 מקרים של ניסיונות חציה מיהודה ושומרון ברכבים עם תעודות מזויפות, זינוק של כמעט מאה אחוז לעומת המקרים שנתפסו ב-2020.
גורם במשטרה: "לאחרונה הסיכון להיתפס עלה, אז כנופיות ההברחות העלו את התשלום שהן גובות מהשב"חים. אחרים פשוט מנסים את מזלם בלי עזרה. השבוע הגיע אחד מהם לגדר עם ג'ק של רכב ופשוט הרים אותה, עד שהצליח לזחול מתחתיה. הוא נעצר מיד"
אבל לא תמיד הברחות השב"חים נעשות בדרך כה מתוחכמת. הפרצות בגדר ההפרדה הפכו לסוד כה גלוי, עד שמדי בוקר פשוט מתייצבת לידן שורה של מיניבוסים ישראליים, מוכנים לתזוזה, מבלי שאיש מונע זאת מהם. מסיעי השב"חים, במידה רבה, הם לפיכך יזמים שזיהו הזדמנות עסקית מניבה, שכמעט ואין בצידה סיכון.
"זה מאוד קל", אומר עו"ד שייצג שורה ארוכה של מסיעי שב"חים בשנה האחרונה. "האנשים האלה מקימים סוג של חברת הסעות, רק כזו שלא רשומה בשום מקום. מי שעומד מאחורי החברות האלה הם ישראלים - ערבים ויהודים - שמחכים לשב"חים באותן נקודות שיש בהן פרצות בגדר, ממש כמו טקסי. לפעמים המיניבוס מחכה עד שהוא מתמלא בפועלים, ואז יוצא לדרך ומוריד אותם בנקודה מוסכמת. ולפעמים יש חבורה של פועלים שקובעת מראש עם הנהג, והוא לוקח אותה למקום העבודה שלהם. חשוב להבין, שאותו נהג לא מעסיק את הפועל וגם לא מסדר לו עבודה. זה אך ורק מוניות לשב"חים".
כמה כלי רכב יכולים להיות ל"חברה" כזו?
"מכל טוב. כלי רכב פרטיים, מיניבוסים, טרנזיטים, הכל. זו תעשייה שמגלגלת לא מעט כסף, וגם מאוד קשה לאכוף עליה את החוק, כי השב"חים לא פותחים על המסיע והמסיע לא פותח על עצמו".
כלומר?
"כשחוקרים את השב"חים הם לא אומרים שהם נוסעים בתשלום, והמסיע אומר שהם בסך הכל טרמפיסטים. במקרה כזה לא תמיד אפשר להגיע לכתב אישום".
לדברי אותו עו"ד, גם אזרחים תמימים לגמרי נתפסים כשהם מסיעים שב"חים. "הרי בכל עיר יש נקודה שבה מחכים שב"חים", הוא אומר. "גם אתה יודע שאם יש לך עבודות שאתה צריך לעשות, למשל, בגינה, אתה מגיע לנקודה הזו, אוסף פועל כזה ומעסיק אותו יומית. רוב האנשים לא ישאלו את אותו פועל אם יש לו אישור עבודה או לא. אבל לפעמים, אם הוא יבקש מהם טרמפ חזרה למחסום כדי לחסוך את הכסף על ההסעה, אז במקרה המשטרה תתפוס אותם בדרך והם יסתבכו בעבירה פלילית".
לדבריו סוג נפוץ יותר של מסיעי שב"חים הוא קבלנים קטנים, "כל מיני קבלני אלומיניום ודומיהם, שיוצרים קשרים ארוכי טווח עם השב"חים ומעסיקים אותם באופן קבוע. הם מתקשרים לאותו שב"ח, אומרים לו 'יש לי עבודה בשבילך', קובעים איתו ליד הגדר ואז מסיעים אותו לרעננה, לכפר-סבא או לפתח-תקווה. גם במקרה הזה, לפעמים תופסים אותם בפוקס, כשהמשטרה עוצרת את הקבלנים לבדיקת רישיון נהיגה. אבל ברוב המקרים, האנשים האלה מקבלים עונשים קלים של עבודות שירות או מאסר על תנאי. כמעט ואין מאסר בפועל".
גורם אחר שייצג מסיעי שב"חים בבית המשפט בישראל, מספר ש"הקבלנים הישראלים, יהודים וערבים, מאוד מעורבים בהסעות שב"חים. עבורם זה פתרון נהדר, כי הם לא צריכים לשלם על הפלסטינים מסים וכו'. זה מנגנון מאוד משומן".
ובכל זאת, בצד הישראלי לא פוחדים שחלק מאותם שב"חים יתגלו כמחבלים?
"הם לא חושבים על האפשרות הביטחונית, זה נראה להם רחוק ומופרך. נקודת המוצא של המעסיקים בישראל, ולרוב זו נקודת מוצא נכונה, היא שהפלסטינים רוצים לעבוד. רק כשקורה חלילה מקרה כמו הפיגוע באלעד, הנורות האדומות נדלקות. תבין, לרוב מי שמעסיק ומסיע את השב"חים זה אנשים בלי עבר פלילי. גם לא תמיד הם יודעים שאלה שב"חים, כי הרבה פעמים השב"חים משקרים או מציגים אישורים מזויפים. הסיטואציה שבה עומד הנהג או המעסיק לא פשוטה".
לדבריו, רבות מה"חברות" הישראליות שמפעילות את שירותי ה"טקסי לשב"חים" אינן מקושרות לארגוני פשיעה, אלא מוקמות במקרים רבים בידי ישראלים חסרי עבר פלילי, שמעדיפים להרוויח כסף קל מתחת לרדאר של רשויות המס.
"זה לא עסק שקשור בדרך כלל בארגוני פשיעה, או לפחות לא הרגשתי, בתיקים שלי, מאפיינים של ארגון פשיעה", הוא אומר. "מי שפותח חברה כזו, או עובד בה כנהג, הם במקרים רבים בעלי קצבאות של המוסד לביטוח לאומי, כאלה שעברו תאונות, ואנשים שבאופן כללי אין להם עבודה מסודרת. הסיבה היא שזה עסק שמאוד קל להרים. וזה לא בגלל השב"חים ולא בגלל המסיעים. זה בגלל המדינה".
המדינה?
"כן, כי הגדר פרוצה לחלוטין. הרי אותו מסיע לא מכניס את השב"ח לישראל, השב"ח נכנס לבד. יש פרצות מטורפות בגדר, וכל מי שרוצה להיכנס יכול להיכנס. אז כל מי שיש לו אוטו, וחפץ בעבודה הזו, יכול בקלי קלות להגיע כל בוקר לנקודות המפגש האלה של השב"חים בגדר, ופשוט להעמיס ולקחת כסף".
אתה מכיר פרצות כאלה?
"בוודאי. ליד קלקיליה יש שתי פרצות כאלה לפחות, ליד טול-כרם, בין באקה אל-שרקייה לבאקה אל-גרבייה, מברטעה הפלסטיני לברטעה הישראלי. אינסוף".
"כל מי שעוסק בהברחות מכיר היטב את מיקום הפרצות בגדר ואין מדובר בסוד", מסכים בכיר השב"כ לשעבר, ליאור אקרמן. "הבעיה היא שהנושא לא מטופל לחלוטין מבחינה אכיפתית, אין מעצרים, אין ענישה ואין כל הרתעה. אמנם 99 אחוז מהשב"חים אינם מעורבים בפיגועים, אך הפשטות שבכניסה לישראל ללא אישור מאפשרת לכל מחבל ורוצח להיכנס ללא כל הפרעה ולבצע פיגועים.
"השב"כ לא אחראי על תופעת השב"חים אלא על מניעת טרור. צה"ל ומשטרת ישראל אחראים על מניעת כניסת זרים לא מורשים למדינת ישראל, ומשרד הביטחון אחראי על סגירה הרמטית של גדר ההפרדה ופתיחת מעברי גבול נורמליים לבידוק אמיתי. השב"כ עוסק באיסוף מודיעין ומצליח אכן לסכל את רובם המוחלט של הפיגועים המתגלים בדרכים מודיעיניות, אולם ללא סגירה הרמטית של הגדר והצבת שוטרים בכל מקום בערים, לא נצליח למנוע פיגועי בודדים".
מנגד, גורם במערכת הביטחון טוען ש"התפיסה שהשתרשה כאילו יש פרצות במשך שנים וכולם מעלימים מהן עין, זה קשקוש. איפה שצה"ל ראה פרצה, הוא סגר אותה. יכול להיות שהייתה פרצה שלקח שבוע או חודש לטפל בה, אבל להגיד שהעלמנו עין לחלוטין והכל פרוץ, זה לא נכון".
לדברי עו"ד פאדי חמדאן, שחלק מלקוחותיו הם מסיעי שב"חים, "המדינה צריכה להחליט אם היא רוצה שייכנסו אליה שוהים בלתי חוקיים או לא. אבל הממשלה יודעת שאין מספיק כוח אדם בתוך שטחי מדינת ישראל שמוכן לעשות עבודות פרך, והיא מודעת לזה שהרבה מאוד אנשים נכנסים באופן בלתי חוקי. החיילים רואים את הפתחים האלה מול הפרצוף שלהם כל יום. המדינה מאפשרת את הפתחים, וקשה לי לקבל שאחר כך היא מעמידה לדין את השב"חים והמסיעים, במקום פשוט לסגור את הפתחים האלה. המדינה צריכה לקבל החלטה, אם היא רוצה שזה יימשך ככה. בינתיים, היא שמה על הדברים האלה פס, אבל הפתרון מאוד פשוט".
האמת היא שהפתרון לא כל כך פשוט. קו התפר בין ישראל לרשות הפלסטינית באזור יהודה ושומרון נמתח על פני 764 קילומטרים. כל קצין בצה"ל יידע להגיד לכם, שאם קו המגע הוא כה ארוך, בוודאות יהיו נקודות שבהן ייפרץ, במיוחד כאשר ברוב המקומות מדובר בגדר מתכת פשוטה. יש גם אזורים שבהם אין גדר בכלל, למשל, לאורך כ-30 קילומטרים באזור חברון. לצה"ל אין יכולת להציב חייל, או אפילו מצלמה, על כל נקודה לאורך הגבול.
גם ההתמודדות המשפטית עם שב"חים ועם מסיעי ומעסיקי שב"חים, מורכבת. בעיצומה של תקופת פיגועי ההתאבדות של שנות ה-90 חוקקה הכנסת את "חוק שהייה שלא כדין", שהטיל עונשים פליליים על מי שמעסיק, מלין או מסיע בשכר שוהה בלתי חוקי. ב-2001, לאחר פרוץ האינתיפאדה השנייה וחידוש פיגועי ההתאבדות, הורחב החוק ונקבע שגם מי שמסיע שב"ח שלא עבור תשלום ייחשב כמי שביצע עבירה פלילית, שהעונש המרבי עליה הוא שנתיים מאסר. אלא שלאחר תום האינתיפאדה, ובעקבות המשבר הכלכלי שפקד את הרשות הפלסטינית, החלה ישראל להקפיד פחות על אכיפת החוק, ואיפשרה ליותר ויותר פלסטינים להסתנן לשטחה על מנת לעבוד.
פרקליט של מסיעי שב"חים: "זה עסק מאוד קל. מקימים סוג של חברת הסעות, שלא רשומה בשום מקום, ומחכים בנקודות שבהן יש פרצות בגדר, כמו טקסי. זו תעשייה שמגלגלת הרבה כסף וקשה לאכוף עליה את החוק, כי השב"חים לא 'פותחים' על המסיע, והוא יטען שהם רק טרמפיסטים"
באותן שנים גם השתכללה תעשיית הברחת השב"חים, משני צידי הקו הירוק. "אחרי 2006 האכיפה ירדה באופן דרסטי", אומר עו”ד עוסאמה עותמאן, שעוסק זה שנים בייצוג מסיעי שב"חים.
כל זה לא אומר שהסכנה שנשקפה מתעשיית השב"חים לא זוהתה. ב-2007 קבע השב"כ ש"קיים מערך היסעים מאורגן ושיטתי, הפועל להברחת שב"חים לשטח ישראל... שהפך בתקופה האחרונה לענף כלכלי רווחי ומשגשג, (ו)מגביר את פוטנציאל האיום על ביטחונה של ישראל". עוד קבע השירות, כי "במשך השנים עשו ארגוני הטרור שימוש בשב"חים השוהים בישראל כפלטפורמה לביצוע ולקידום פיגועים בתחומי ישראל".
אבל האזהרות הללו לא שיכנעו את כולם. רק שנה לאחר מכן התלוננו אנשי ארגון המוניות בפני ועדת הפנים של הכנסת, שהמשטרה מבצעת אכיפה מוגברת של החוק, ומטילה עליהם קנסות לאחר שהסיעו שב"חים, במקרים רבים מבלי שהנהגים ידעו שמדובר בשב"חים. נדרשו מהוועדה ארבע שנים נוספות עד שהצליחה להעביר החלטה שמחמירה את העונשים על מסיעי שב"חים, אבל זה לא ממש עזר.
ב-2017, במהלך סיור של ועדת החוץ והביטחון לאורך גדר ההפרדה, נחרדו חברי הכנסת מהפרצות הרבות בגדר ומהתעשייה ששיגשגה סביבן. "זה מערב פרוע", אמר במהלך הסיור נצ"מ נסים סער ממשמר הגבול. "אתה חסר אונים מול הסחף הזה של הפורצים", הצטרף מפקד תחנת ראש-העין במשטרה.
ב-2018 אישרה הכנסת ברוב גדול התאמות חדשות בחקיקה נגד מסיעי שב"חים, אבל גם הפעם התופעה לא מוגרה. אחד משיאיה היה כאשר נהג אוטובוס מרהט נתפס במקרה בחוף הים בהרצליה, כשהאוטובוס שלו מלא מפה לפה בשב"חים פלסטינים, שהגיעו ליום של כיף בים.
בשנתיים האחרונות, בהובלת מתאם פעולות הממשלה בשטחים (מתפ”ש), ביצעה ישראל התאמות במדיניות כלפי השב”חים, וביקשה להוסיף למרכיב הביטחוני גם מרכיב אזרחי: במקביל למאבק בשב”חים ובמבריחים, הגדלת מספר העובדים החוקיים בישראל.
היום, פלסטיני שרוצה לעבוד בישראל, צריך בסך הכל לשלוף מהכיס את הטלפון שלו. עליו להיכנס לאפליקציית "אלמונסק" (בערבית: המתאם), לעבור הליך זיהוי קצר ולהגיש בקשה לקבלת היתר חיפוש עבודה בישראל. במידה שהוא עומד בקריטריונים (מעל גיל 22 ונשוי), במידה שאותו פלסטיני הוא בטווח הגילים המתאים, ואין לו רקע פלילי או ביטחוני, הוא יקבל את האישור שתקף לכמה שבועות. באמצעות האישור יכול הפלסטיני להיכנס לישראל מדי יום, באמצעות אחד מ-11 המעברים שמפעיל משרד הביטחון בגדר ההפרדה.
בעבר דווח על עומס רב שמצטבר ב-11 מעברים בלבד שקיימים לאורך הגדר, אלא שלדברי גורם במערכת הביטחון, בתקופה האחרונה הבעיות בהליך המעבר במחסום נפתרו.
5 צפייה בגלריה
הסתננות בלתי חוקית של פועלים בציר הסמוך למעבר ריחן בצפון השומרון
(צילום: אלישע בן קימון)
"המעברים היום הם מעברים חכמים", הוא אומר. "העובד הפלסטיני מגיע עם כרטיס מגנטי, יש מצלמה שמזהה את פניו, השער נפתח והוא נכנס. היום, אם פלסטיני מתעכב יותר משלוש דקות במעבר לישראל, זו תקלה". לדבריו, ישראל השקיעה מיליונים בשדרוג המעברים, במענה קולי בערבית לאוכלוסייה הפלסטינית ובאפליקציית "אלמונסק".
במידה שהעובד הפלסטיני מצליח למצוא מעסיק בישראל, צריך המעסיק לפנות לרשות האוכלוסין וההגירה ולבקש אישור להעסקת עובד זר, על פי אותו נוהל שבו מעסיקים עובדי חקלאות מתאילנד או פועלי בניין מסין. מרגע שמתקבל האישור, אותו עובד פלסטיני יכול להיכנס לישראל מדי יום לעבודה, ועליו לחזור עד שעות הערב לשטחי הרשות. לדברי גורם במערכת הביטחון, "יש פלסטינים שעובדים בצורה הזו לא רק בחקלאות ובבניין, אלא אפילו בענף ההייטק".
חשוב להדגיש, כי הליך הסינון הביטחוני שעוברים הפלסטינים שמקבלים אישור עבודה בישראל, ואשר נעשה בידי השב"כ, הוכיח עצמו: ב-12 השנים האחרונות היה רק מפגע פלסטיני אחד, שהחזיק בהיתר עבודה בישראל. "בעלי ההיתרים גם מסוננים היטב, וגם אין להם שום אינטרס לפגוע בהיתר שקיבלו", אומר גורם במערכת הביטחון.
על הנייר הליך הכניסה החוקי לישראל נשמע פשוט וקל, ובמקביל מוכיח עצמו ביטחונית. אבל בפועל, עבור הפלסטינים הוא מסורבל ולא אטרקטיבי. עד כמה לא אטרקטיבי? ישראל הקציבה מכסה של 150 אלף אישורי עבודה לפלסטינים, אבל פחות מ-140 אלף איש הגישו בקשה לקבל את האישור. במילים אחרות, יש לפחות עשרת אלפים פועלים פלסטינים שמעדיפים להסתנן לישראל דרך גדר ההפרדה, באופן בלתי חוקי.
והנה עוד נתון שממחיש את האבסורד: לאחר הידוק האכיפה סביב גדר ההפרדה בשבועות האחרונים, גדל מספר הפועלים הפלסטינים החוקיים שנכנסים לישראל ב-9,000 איש. במילים אחרות, אותם 9,000 איש העדיפו להסתנן דרך הגדר, למרות שהיה להם אישור כניסה חוקי לשטחי ישראל.
מדוע הפלסטינים מעדיפים את הגדר? ראשית כל, מפני שהמעבר דרכה קל ועד לאחרונה גם הסיכוי להיתפס היה נמוך. שנית, רובם, סביר להניח, רווקים - שכן הקריטריון לקבלת היתר עבודה הוא כאמור להיות נשוי (במתפ”ש פועלים כעת לאפשר גם לרווקים לקבל היתר). ולבסוף, יש את הענישה: גם אם המסתנן הפלסטיני נתפס, בפעם הראשונה הוא מקבל רק אזהרה ונשלח חזרה לרשות. בפעם השנייה הוא ייעצר, אך מערכת המשפט תסתפק לרוב ביום-יומיים שבהם ישהה במעצר בתור העונש שייגזר עליו. רק בפעם השלישית, מסתכן אותו שב"ח בעונש מאסר ארוך יותר.
הסיבה הנוספת שפלסטינים מעדיפים להסתנן לישראל, היא שלעיתים קרובות הפתח בגדר ההפרדה קרוב יותר לביתם מאשר המעבר הרשמי הישראלי, ולכן ההסתננות חוסכת להם זמן רב. רק במיעוט של המקרים, המסתננים עושים זאת כי יש להם רקע ביטחוני או פלילי, שמונע מהם לקבל אישור עבודה חוקי.
כדי להבין למה ההסתננות משתלמת, צריך להבין כיצד נענש שב"ח שנתפס: בפעם הראשונה הוא מקבל רק אזהרה ונשלח חזרה לרשות. בפעם השנייה הוא ייעצר, אך מערכת המשפט תסתפק לרוב ביום-יומיים במעצר. רק בפעם השלישית השב"ח מסתכן בעונש מאסר ארוך יותר
בשב"כ כאמור שוקלים להרחיב את מכסת אישורי העבודה לעובדים פלסטינים, אבל בינתיים הם צריכים להתמודד עם טענות של פלסטינים שלדבריהם לא קיבלו אישורים מסיבות לא ענייניות. אחד מהם הוא א', אותו פלסטיני שהוזכר בתחילת הכתבה. הוא שימש כמודיע של השב"כ, וכתוצאה מכך נרדף בידי אנשי הרשות והתקשה למצוא עבודה. כשניסה לקבל היתר עבודה בישראל, סורב.
מי שנחלצה לעזרתו היא עו"ד שני אלגרבלי, שפנתה בשמו לוועדת המאוימים, הגוף המוסמך לדון בבקשותיהם של פלסטינים תושבי יהודה ושומרון ורצועת עזה, הטוענים כי נשקפת סכנה לחייהם על רקע שיתוף פעולה עם גורמי הביטחון של ישראל, או על רקע חשד לשיתוף פעולה שכזה. לאחרונה, אישרה הוועדה להעניק היתר עבודה לא', שנמצא כעת בישראל.
"חשוב לציין כי לצערנו אנו עדים לריבוי מקרים שבהם שב"חים יכולים להיכנס בקלות למדינת ישראל, וזוכים לשיתוף פעולה פורה בצד הישראלי להסעות עד למוקדי עבודה", אומרת עו"ד אלגרבלי. "עם זאת, ישנם כאלו שמסתננים כדי לשמור על חייהם לאחר שסייעו למדינת ישראל - ואלה נותרים מאוימים בשטחי הרשות, בזמן שישראל מתעלמת מהסיוע שקיבלה מהם בזמן אמת".
