אחת לכמה וריאנטים, במחזוריות קבועה ואופיינית לבעלי אינטרסים כלל-משקיים, נעצרת רכבת הדיון הציבורי בתחנה של מערכת החינוך. גלים קודמים לימדו אותנו שזאת תהיה בלימה פראית המעידה על אירוע בלתי מתוכנן בלוח הזמנים של הממשלה, שהיא תתרחש רק בתנאי שהגרפים יאותתו על תחלואה משתוללת, ושכמו תמיד רוב הנוסעים יעדיפו להישאר בקרון ולהשקיף על הנעשה דרך החלון. אף אחד לא רוצה לרדת שם אל שדות הפדגוגיה הנשכחים, להרגיש איך הרגליים שלו שוקעות באדמה טובענית של שכר נמוך, לנשום לריאותיו אוויר מזוהם בחלקיקי בוז, לחוות מקרוב את החיים בסטטוס מוחלש תמידית, או סתם להישיר מבט לעיניהם של אנשי הקאסטה העובדים על הרציף המוזנח.
בשבוע שעבר, עם הגילוי המהדהד על כך שמזכ"לית הסתדרות המורים יפה בן דויד העזה להוביל מהלך שיגן על בריאותם של 150 אלף עובדות ועובדים, ואף ניסתה לקדם אותו בעזרת ד"ר שרון אלרעי-פרייס, שוב הורם הבלם. הרכבת נעמדה בתחנה הריקה, פולטת ללא הרף עשן כבד של כותרות העוסקות במתווה החדש, מייצרת מסך עבה של ציטוטים והדלפות מחדרי דיונים, ומקימה רעש מחריש אוזניים שמונע כל סיכוי להגיע להידברות. בתוך כמה ימים תרד התחלואה, ונהג הקטר יודיע בטון בהול שהוא חייב להמשיך ליעד הבא, ויתגלגל הלאה למחוזות מוכרים.
מאחור תישאר מערכת חינוך קורסת שלא זכתה אפילו לדיון ציבורי ראוי הנוגע לבעיות האקוטיות שלה. היושבים בנינוחות בקרונות השפע, מתבוננים בבן דויד דרך זגוגית מחוסמת של דעות קדומות, הם רואים את שפתיה נעות אבל לא מקשיבים למה שהיא מספרת להם על מצבם הקשה של עובדי ההוראה בעידן מגפה, מבחינתם היא רק בורג קטן וחצוף שמסרב להתיישר לפי צורכי המערכת.
הכאוס השורר בגנים, בבתי הספר ובאוניברסיטאות הוא בסך הכל תוצאה ישירה של הנהגה מבולבלת ששכחה בתחנה לא רק עובדים מסורים, אלא גם את חובתה כלפי הדור הבא
הם עובדים מהבית, ממשיכים לנהל עולמות שלמים מתוך חממה מוגנת בשעה שמורים וגננות חשופים בהתמדה לנגיף, ובה בעת מרגישים ממש נוח להאשים מורים וגננות בסעיף החמור של "אי-כניסה מתחת לאלונקה". הם התרגלו להסב את מבטם למראה מצוקה, ללגלג מרחוק על מאבק הרואי של לוחמות ולוחמים שנשלחו לקרב בידיים ריקות.
מי שטרח לקרוא את פסק הדין של בית המשפט המחוזי לעבודה בתל אביב, שניתן ביום שישי האחרון, לא התפלא לגלות שגם השופטים סבורים שהשביתה שעליה הכריזה בן דויד עומדת בכל קריטריון חוקי ומוסרי. מתחילתו ועד סופו, נומק פסק הדין בכלים משפטיים ברורים הבוחנים את מצבו של הפועל הפשוט מול דרישת מעסיקו, וכוון לאוזני הריבון שיודע לאשר שינויים במתווה אבל אין לו מושג איך לדבר עם מי שאמור ליישם אותו בשטח.
מרב בטיטוהכי קל להאשים את עובדי ההוראה בבלבול שישרור בבתי הספר בימים הקרובים. במדינה שבה זורקים על הש"ג את האחריות לזוועות הכי גדולות, קשה להתפלא כשאף קצין לא נותן את הדין והולך הביתה. מספיק לקרוא את "דו"ח הפקת לקחים מתקופת הקורונה והמלצות אופרטיביות ליישומם" - מסמך פנימי שהוכן במשרד החינוך בהתייחס לתקופת הסגר הראשון ועד קיץ 2021, ומעולם לא יושם, כדי להבין את עומק השבר. תהליכי קבלת החלטות לקויים, תקשורת פגומה בין יחידות המשרד, מחסור בנתונים בסיסיים, היעדר מיפוי של חללי למידה פתוחים, וחוסר התאמה של תוכניות לימוד הם רק אחדים מכשלי המערכת שמעולם לא טופלו. את שורת ההמלצות הדחופות לא קרא איש, ועל ה"צוות ליישום מהיר" לא שמע אדם.
הכאוס השורר בגנים, בבתי הספר ובאוניברסיטאות הוא בסך הכל תוצאה ישירה של הנהגה מבולבלת ששכחה בתחנה לא רק עובדים מסורים, אלא גם את חובתה כלפי הדור הבא.
- מרב בטיטו היא עיתונאית "ידיעות אחרונות"
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
