קצת פחות מחודש לפני החילוץ הנועז של ארבעת החטופים מלב רצועת עזה, ישראל קיבלה מודיעין על מיקומם של נועה ארגמני, אלמוג מאיר ג'אן, אנדריי קוזלוב ושלומי זיו. פחות משבוע אחרי "מבצע ארנון", jewish chronicle, העיתון היהודי הגדול ביותר בבריטניה, שופך פרטים דרמטיים על הפעולה, שהחלה הרבה לפני 8 ביוני.
מ-12 במאי, כך לפי הדיווח, המודיעין הישראלי עקב אחר המתרחש באזור שבו הוחזקו, 24 שעות ביממה, 7 ימים בשבוע, כדי לאתר את המיקום המדויק של הארבעה. מאותו רגע נשלח צוות מסתערבים למחנה הפליטים נוסייראת - ופעל בעיקר בשוק המקומי, שהם קרובים מתמיד לחטופים הישראלים. המסתערים לא רק שהו במקום, אלא גם ליקטו מידע בשטח בחקירות מחבלים שנתפסו באזור.
התיעוד הנדיר ממצלמות הקסדה: כך חולצו החטופים
(צילום: דוברות המשטרה)
במקביל לעבודה על הקרקע, נאסף מידע מודיעיני בתצפיות אוויריות ובאמצעים טכנולוגיים מתוחכמים נוספים. לאחר 19 ימים של עבודה אינטנסיבית של איסוף מודיעין, הצליחו הכוחות לאסוף מידע מוצק ומדויק על מיקומם של ארבעת החטופים. התגלה, כפי שכבר הותר לפרסום, כי הם הוחזקו בשני מבנים נפרדים באותו אזור. נועה ארגמני הוחזקה בקומה הראשונה של מבנה אחד, שלומי, אנדריי ואלמוג הוחזקו במבנה אחר, 800 מטרים מארגמני, בקומה השלישית.
בתחילת החודש, ימים ספורים לפני המבצע, המידע הדרמטי הזה הובא לידיעת קבינט המלחמה. הרמטכ"ל הרצי הלוי וראש שב"כ רונן בר התבקשו להציג תוכנית לחילוצם, והמידע נשמר בסוד, תחת איפול כבד. הכוחות בעזה, כולל מפקדים בכירים, לא עודכנו כלל על המידע. קבינט המלחמה דן באפשרויות – ואז החלו ההכנות והאימונים לקראת המבצע.
כדי לאמת סופית את המידע ולהכשיר את הקרקע למבצע, נשלח צוות נוסף של חיילים סמויים, בהן נשים לבושות חיג'אב ושמלות שחורות ארוכות, למחנה הפליטים. הצוות הגיע למקום בשתי מכוניות ישנות וזולות, עמוסות בחפצים ביתיים האופייניים למשפחות שנעקרו מביתם ברצועה.
כשנשאלו על ידי תושבי מחנה הפליטים מאיפה הם הגיעו ומה הם מחפשים במקום, הם טענו כי נמלטו מרפיח עקב "הפגזות קטלניות של הצבא הישראלי", והחליטו לעבור לעיר במרכז הרצועה. לפי הדיווח, אז המסתערבים מצאו את המבנה שבו הוחזקה נועה ארגמני – והציעו לאחד המקומיים כסף רב – פי שלושה מהתעריף המקובל – כדי לשכור בית באותו בניין. המקומי סייע להם – ובתוך שעות בודדות מצא עבורם בית גדול סמוך לבניין שבו שהתה ארגמני.
כמה ימים לאחר מכן, לאחר שהתמקמו בבית ועשו "היכרות" עם האזור, כולל קניות בשוק, הבינו הכוחות כי הם לא מעוררים את חשדם של המקומיים. אז החלו המסתערבים במשימתם: אימות המיקום בו הוחזקו החטופים.
הם התחלקו לשתי קבוצות: בצוות אחד היה גבר שהתחזה לעזתי "מקומי וטיפוסי" ואישה שלבשה שמלה שחורה ארוכה וחיג'אב. הם החלו לצעוד במורד הרחוב לכיוון המרכז הרפואי אל-עודה, 200 מטרים מבניין המגורים שבו שהתה נועה – ומאות מטרים מהבניין שבו הוחזקו שלושת החטופים הנוספים. "הם הלכו שם בביטחון מלא, כאילו הם ברחוב בתל אביב", נטען בדיווח. כדי לא לעורר חשד, עצרו מעת לעת בדוכנים ברחוב, והתעניינו במוצרים תוך שהם משמיעים תלונות על "המצב הקשה בעזה". את כל זה עשו המסתערים תוך שהם מדברים בערבית שוטפת, עם מבטא עזתי מושלם. מאחוריהם צעדו כל העת ארבעה מסתערבים חמושים, כדי לספק להם הגנה למקרה שבו יתרחש מצב "דמוי פאודה" – כאוס בלתי צפוי.
הצוות השני שלקח חלק באימות המיקום של החטופים כלל ארבע חיילות לבושות כנשים עזתיות, כשאחת מעמידה פנים שהיא בהיריון. הן נשאו שקיות מלאות במוצרי מזון וצעדו בזוגות, וזאת בשל העובדה שלצעירה מוסלמית אסור להסתובב לבד. הזוגות התקדמו לעבר בניין מגורים סמוך, שם הוחזקו שלומי, אנדריי ואלמוג בקומה השלישית. גם את הצוות הזה ליוו כל הזמן ארבעה מסתערבים חמושים.
בינתיים, בבית השכור נשארו חמישה מסתערבים, כדי לשמור עליו ולוודא שהצוותים לא נחשפו. שלוש שעות לאחר מכן, בשעה שנקבעה מראש, חזרו הצוותים לבית השכור והחלו לעבד את המידע שהצליחו לאסוף. לאחר עיבוד הנתונים, הם אישרו: ארבעת החטופים מוחזקים בשני בתים של משפחות עזתיות – והמידע המרעיש הועבר לישראל.
הקבינט החליט לפעול. 28 לוחמי ימ"מ החלו להתאמן על שני דגמים שנבנו במיוחד – ולמעשה "שכפלו" את המבנים שבהם הוחזקו ארבעת החטופים. לאחר שלושה ימי אימונים, הודיע מפקד הימ"מ לרמטכ"ל הלוי שהם מוכנים לפעולה. שר הביטחון יואב גלנט עודכן, ולאחר מכן גם ראש הממשלה בנימין נתניהו. הדרג המדיני נתן אישור ליציאה למבצע – ושלושה ימים לפני החילוץ הנועז, ב-5 ביוני, נצטוו המסתערבים לעזוב את מחנה הפליטים מבלי לעורר חשד, בזמן שלוחמים בודדים נותרו במקום כדי לוודא שהחטופים לא מועברים למקום אחר.
רק בשלב הזה עודכנו מפקדים בכירים בצה"ל וחברי קבינט נוספים על המבצע. ביום שישי בבוקר החלו 28 לוחמי הימ"מ לעשות את דרכם בשני צוותים לעבר שני הבניינים במחנה הפליטים נוסייראת. כדי לשמור על אלמנט ההפתעה ככל שניתן, נסעו לוחמי היחידה בשתי משאיות. קצת לפני השעה 11:00 בבוקר, דקות ספורות לפני פקודת ה"פעל", הגיעו הלוחמים בתזמון מדויק לשני היעדים - והמתינו לפקודה.
באמצעות אמצעי מעקב טכנולוגיים, ובשיתוף כלי טיס של חיל האוויר, דווח לכוחות על הקרקע כי השטח "נקי", ואין תנועות חשודות סמוך למבנים. המידע על המתרחש בסמטאות מחנה הפליטים הועבר בשידור ישיר לחדרי פיקוד ובקרה בישראל, שמהם פיקחו הבכירים שבבכירים על המבצע. בשעה 11:00 בדיוק קיבלו הלוחמים את ההוראה לפעול - והסתערו על שני המבנים במקביל ובתיאום מלא, כדי למנוע מהמחבלים לפגוע בחטופים ולסכל את כל המבצע.
הלוחמים חיסלו את המחבלים ששמרו על נועה ארגמני, ותוך שש דקות חילצו אותה ללא פגע מהדירה. לאחר מכן לקחו אותה למסוק - שהטיס אותה מיד בחזרה לישראל. בעוד שהחילוץ של נועה עבר חלק, מלאכת חילוץ שלושת החטופים האחרים - בקומה השלישית בבניין 800 מטרים משם - הסתבכה. הם הוחזקו בביתו של ד"ר אחמד אל-ג'מאל, רופא, שהיה פעיל חמאס. בדירה שהה גם בנו, עבדאללה, עיתונאי שכתב בין היתר עבור אל-ג'זירה.
חלק מהלוחמים השתמשו בסולם כדי להיכנס ישירות לחדר שבו הוחזקו אלמוג, אנדריי ושלומי, וזה קרה במקביל לכניסת שאר הכוח שעלו במדרגות מהכניסה הראשית של הבניין. אלא שצוותו של פקד ארנון זמורה, שפרץ לדירה בראש הכוח, נתקל באש מסיבית של כ-30 מחבלי חמאס בדירה. הם ירו במקלעים, השליכו רימונים וחלקם אף השליכו רימון לעבר הכוחות. בפעולה הזו נפל ארנון זמורה, במבצע שלאחר מכן ייקרא על שמו.
לפי הדיווח, הימצאותם של 30 מחבלים בדירה הפתיעה את הלוחמים, מכיוון שהמידע לא ניתן להם על ידי המסתערבים שפעלו במחנה הפליטים ימים קודם. ההנחה היא שהמחבלים הגיעו לדירה רק באותו בוקר או ערב קודם, כדי לחזק את השמירה על שלושת החטופים. למרות זאת, לוחמי הימ"מ המנוסים לא נרתעו מההפתעה - והמשיכו להילחם במחבלים בנחישות - ומטווח קצר.
אליהם הצטרפו הלוחמים האחרים שהמתינו מחוץ לדירה. שלושת החטופים נאלצו להסתתר בשירותים של הדירה, מוגנים על ידי מספר לוחמים, במהלך הקרבות. לא הייתה דרך לעזוב את הדירה בגלל הירי האדיר והבלתי-צפוי, שכן במהלכו הם היו עלולים להיפגע. לאחר קרב ארוך, הצליחו לוחמי הימ"מ לחסל את כל המחבלים בדירה, ולחלץ את החטופים. במקביל, הצוותים ניסו להציל את חייו של פקד זמורה, אך ללא הצלחה.
זמן קצר לאחר מכן הגיחו עשרות מחבלים מהמנהרות שהיו סביב המבנה – וירו לעבר הכוחות בירי מקלעים וטילי RPG. הכוחות החלו לעשות את דרכם החוצה, כמה מהם נושאים את זמורה על אלונקה, ורצו בין הסמטאות שהיו מלאות עשן. הכוחות ניסו, תחת אש מתמדת, להגיע לרכב החילוץ שהמתין להם, אך הוא נפגע משני טילי RPG. מפקד המבצע הורה על הפעלת "תוכנית ב'", תוכנית החילוץ שהוכנה מראש: מבצע נועז תחת אש מסיבית וקרובה מאוד מצד האויב, מכוסה באש ישראלית מהקרקע, מהים ומהאוויר.
בסיוע טנקים הסתערו רגלית מאות לוחמי צנחנים, גולני וגבעתי אל תוך מחנה הפליטים, נלחמו מקרוב מול מחבלי חמאס בזמן שאלה מותקפים גם מהאוויר ומהים. האש מהאוויר פגע במחבלים, שהיו מרחק כעשרה מטרים מהכוחות הישראליים.
כוחות התגבור וחיל האוויר הצליחו לבודד את זירת הקרב, וסיפקו נתיב מילוט בטוח לכוח העיקרי שליווה את שלושת החטופים. בתום קרב מתמשך הצליחו הלוחמים לנטרל את כל האיומים – ולהביא את שלומי זיו, אנדריי קוזלוב ואלמוג מאיר ג'אן לחוף מבטחים.
בחמאס טוענים מאז כי במהלך מבצע החילוץ שהתנהל ברחובות הצפופים של מחנה הפליטים נהרגו 274 פלסטינים. מנגד, בצה"ל אומרים כי 104 פלסטינים נהרגו או נפצעו – כולם מחבלים או אזרחים חמושים שנלחמו בכוחות.
