כמו שאר חבריי בליכוד, גם אני תומך בתיקונים במערכת המשפט. אבל אני מבין שהתיקונים לא יכולים להתבצע תוך התעלמות מהעמדה של חלק גדול כל כך מהציבור. חוקי המשחק צריכים להיקבע בהסכמה רחבה ככל הניתן, ובטח שלא בדורסנות ובהתרסה. מי שמתעלם או מתייחס בביטול לאנשים רבים כל כך שאוהבים את המדינה ודואגים לה, הוא חסר אחריות. ראשי האופוזיציה, שמוכנים להפקיר את המדינה לבצלאל סמוטריץ' ואיתמר בן-גביר בשם החרם על בנימין נתניהו, ושבמקום להתחיל לדבר מיד על התיקונים ולהגיע להסכמה מניחים תנאים מוקדמים לא מציאותיים, הם חסרי אחריות.
חוסר אחריות, פחדנות וחולשה, זה מה שרואים כאן. ראשי המחנות הרי יודעים שאפשר להסכים, ושהעניין בנפשנו. אבל אלה מפחדים מהקיצוניים שבמפגינים שיתקפו אותם על עצם הניסיון להגיע להסכמה, ואלה מתכופפים בפני הקיצוניים שלנו מהפחד שתיפול הממשלה.
"ניצחנו בבחירות ואנחנו מיישמים את המדיניות שלנו", זה טיעון כבד משקל שחייב להילקח בחשבון, אלא שהוא לא חזות הכל. ישנם שיקולים נוספים. למשל, העובדה שנושאים מהותיים שקשורים לאופי המשטר, כמו האיזונים בין הרשויות, צריכים להיות מוסכמים לפחות בין המפלגות המייצגות את רובו הגדול של הציבור. הליכוד, יש עתיד, אביגדור ליברמן ובני גנץ מייצגים 74 מנדטים של הנתח המרכזי בחברה הישראלית. אפשר וצריך להסכים איתם על כללי המשחק. אם לא נעשה זאת, ממילא הם ישנו את הכללים כשהם יהיו בשלטון.
נקודת מבט רחבה כזו צריך שתהיה לראש הממשלה. הוא בראש הפירמידה והאחריות היא עליו. אין מניעה משפטית שיחזיר את המערכת לשפיות. הוא לא צריך לשאת ולתת על הפרטים אלא להכתיב את הטון ואת העיקרון - הידברות ולא רמיסה. זה יועיל הרבה יותר מאשר דיבורים מתלהמים על אגרוף הולם. לא נפט דרוש כרגע אלא מים.
ישראל סובלת ממשבר מנהיגות קשה. אין אל מי לשאת עיניים, אין דמות, אין מישהו שגם אנשי הצד השני מעריכים. לא צריך להסכים עם עמדותיו של אדם כדי להעריך אותו, כדי לדעת שגם הוא כמוך רוצה את טובת המדינה אבל מאמין בדרך אחרת. מנהיגי המחנות מתגלים במלוא חולשתם, אף אחד בציבור לא מכבד מנהיג מהצד האחר.
מפגינים ברחבי הארץ, אמש
(צילום: אסף מגל, אלי מנדלבאום, רועי עידן, משי בן עמי)
אני פונה בראש ובראשונה לאנשים במחנה שלי, כי אנחנו ניצחנו בבחירות והאחריות לגורל המדינה נמצאת כרגע בידיים שלנו. למי אתם קוראים אנרכיסטים? לטל רוסו, גדי איזנקוט ורבים-רבים כמותם? אלה אנרכיסטים? אנשים שבמשך עשרות שנים סיכנו את חייהם למען המדינה? לא חייבים להסכים איתם על כל דבר, אבל כבדו אותם, הם הרוויחו את זה והם חרדים באמת לגורל ישראל. מה אתם חושבים שיקרה פה? אתם לא רואים את הטרפת? אתם לא מבינים שגם אם בעיניכם לא מדובר בכפייה דורסנית, בעיניו של מחנה שלם זה נתפס בדיוק ככה?
גלעד שרוןצילום: ירון ברנרואנשים שמרגישים שלא סופרים אותם ומזלזלים בהם, מגיבים בהתאם. התוצאות עלולות להיות קשות - פגיעה בלכידות ובתחושת האחריות המשותפת שעליה נשענת המדינה. מחבלים כמו חסן נסראללה כבר חוגגים. יש מי שמסביר שהפגיעה בכלכלה היא לא בגלל השינויים אלא בגלל תגובת המחאה לשינויים. הסבר אווילי למדי, מה זה משנה בכלל? בשורה התחתונה הצד שלנו מבצע שינויים חד-צדדיים, הצד השני מוחה, והתוצאה היא נזק כבד.
אז מי אשם? תלוי בעיני המתבונן. אבל אם נגיע להסכמה, נוכל לבצע תיקונים. הצד השני לא יחוש נרמס, הטרפת תחלוף, והמדינה תירגע. זה עד כדי כך פשוט, רק שראש הממשלה ומנהיגי האופוזיציה יגלו קצת אופי, אל תהיו פחדנים כל כך, גלו אחריות. אתם יודעים מה צריך לעשות, פשוט תעשו.
- גלעד שרון הוא חבר ליכוד
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
