קשה לנסח במילים את חומרת הדברים אם נכונות העובדות המתוארות בפרסומים של תומר גונן ב"כלכליסט" הבוקר (יום ב') ובשבועות האחרונים; אם אכן המשטרה השתילה תוכנות ריגול אצל פוליטיקאים, אנשי עסקים בכירים, מנכ"לי משרדים ממשלתיים, ראשי ערים, מנהלי חברות ענק, עיתונאים, מארגני מחאות מכל סוג ומין, יועצי ראש הממשלה ובני משפחתו. מכל הבא ליד. בלי חשבון, בלי הגבלה, בלי מעצורים. זו מציאות מבעיתה.
מדובר, אולי, בפרשה החמורה ביותר בתולדות מדינת ישראל. אם העובדות יתבררו כנכונות, אזי משטרת ישראל איננה משטרה של מדינת דמוקרטית אלא של דיקטטורה. מדינת משטרה. מדינת קג"ב. מדובר במציאות מחרידה שקשה להאמין שהתרחשה.
אם החשיפה המטלטלת נכונה, אזי האחראים לכך במשטרה, וכל מי שהיה מעורב בכך וידע על הפעולות או נתן יד באישור או בשתיקה, בזמן אמת או בדיעבד, יהיה חייב לשלם את המחיר – גם על הפרת החוק הבוטה, אך בעיקר על הפיגוע רב-הנפגעים שנעשה בדמוקרטיה הישראלית.
רק ועדת חקירה ממלכתית בראשות שופט עליון, שאליה יגיעו להעיד בשבועה כל המעורבים הפוטנציאליים, תענה על השאלות מי נתן את ההוראה? ומי אישר את דרכי הפעולה הללו?
העיקרון המשפטי הבסיסי במדינה דמוקרטית קובע שלכל אחד מאיתנו מותר לעשות הכול אלא אם כן נאסר עלינו לעשות כן במפורש בחוק. ואילו לרשות השלטונית אסור לעשות אף פעולה, אלא מה שהותר לעשות לה לעשות באופן מפורש בחוק.
עקרון זה מבוסס על האמנה החברתית המצויה בסיס היחסים בין הצדדים: המדינה הדמוקרטית המודרנית מבוססת על חוזה לא כתוב בין האזרחים לשלטון, שלפיו כל אחד מאיתנו מוותר על זכותו להפעיל כוח ולהגן על עצמו, על יקיריו ועל רכושו, ומעניק למדינה, בשם הריבון, את הסמכות והמונופול של השימוש בכוח בגדרי החוק. במסגרת חובתו של השלטון כלפי הפרט, הנגזרת מהאמנה חברתית, מוטל עליו לדאוג לאכיפת החוק במדינה ולמנוע פגיעה בבני החברה מפני המבקשים רעתם.
(צילום: משה מזרחי)
מכאן נובעת חובת האמון הבסיסית של השלטון כלפי האזרחים. רשויות השלטון פועלות אך ורק למענם. גישה זו ביחס לתפקידו של השלטון מבוססת על הכרה בזכויות האדם של הפרט בחברה. זכויות האדם, כגון הזכות לפרטיות, קיימות לכל אדם באשר הוא אדם. זכויות אלה לא באו לאדם מהשלטון, והן קודמות לשלטון. תפקידו של השלטון הוא לקיים חברה שתכבד אותן.
ככל שהגילויים האחרונים בכלכליסט יתבררו כנכונים, משמעותם היא שהמשטרה הפרה ברגל גסה את החוזה הקדוש בין האזרחים למדינתם. במקום להגן על האזרחים ולשמור על זכיותיהם, המשטרה הפרה את החוק ורמסה את כבוד האדם והזכות לפרטיות ללא כל אישור וסמכות בדין.
במהלך השנים התגלו ליקויים משמעותיים בביצוע האזנות סתר על ידי המשטרה. מקורם היה נעוץ בהיעדר כללים ברורים לביצוען ולשימוש בתוצריהן וכן באי-יישומם של כללים שכן נקבעו. כבר ב-1991 פרסם מבקר המדינה דו"ח חריף על אודות שימוש בלתי מידתי וגורף של המשטרה בהאזנות סתר. נמצא בין השאר שהמשטרה לא השתיתה את בקשותיה להאזנות סתר על חיוניות ההאזנה – לא מבחינת חומרת העבירות ולא בהתחשב בדרכים סבירות אחרות לאיסוף הראיות.
ב-2003 הוגש דו"ח חמור נוסף של מבקר המדינה ובו נמצא כי המשטרה מפרה באופן עקבי את הנהלים, וכי היא נהגה להגיש לבית המשפט בקשות כוללניות להיתר האזנה. בעקבות זאת הוקמו כמה צוותי בדיקה במשרד המשפטים ובמשטרה, וגובשו כ-40 נהלים המסדירים את מכלול הנושאים הקשורים להאזנת הסתר. החשיפות בכלכליסט מעלות חשש שלא רק שהכשלים שהתגלו בעבר לא תוקנו, אלא שהמשטרה חצתה כל קו אדום חוקי ומוסרי, ופעלה בניגוד לחוק ולערכי המדינה.
דוד בן גוריון אמר כי "הצבא הוא ביטחון המדינה, המשטרה – כבודה. השוטר הוא הגילוי הראשון, המתמיד והיום-יומי בכפר ובעיר, של שלטון המדינה. בדרך ששלטון זה יתגלה על ידי השוטרים, על ידי ניקיון כפיים, חריצות, אהבת המולדת, אהבת האומה, עזרה לעולים חדשים ומסירות לתפקידים הקשים המוטלים על המדינה, ייווצר יחס חדש לא רק לשוטר אלא גם למדינה ולחוק".
ד"ר מתן גוטמןשלומי יוסףאכן, ככל שהגילויים נכונים, אזי המשטרה פגעה באופן קשה ביותר במדינת ישראל ובמשטרה הדמוקרטי. דומה שהיום ישנה הכרה במערכת אכיפת החוק ובמערכת הפוליטית שרק ועדת חקירה ממלכתית בראשות שופט עליון, שאליה יגיעו להעיד בשבועה כל המעורבים הפוטנציאליים, יכולה להעניק תשובות לטענות הקשות ולתהיות: מי נתן את ההוראה? ומי אישר את דרכי הפעולה הללו?
על כולנו, למען המדינה, לקוות שממצאי ועדת החקירה יעלו שהמעשים הנטענים בתחקיר יתבררו כלא נכונים. אך אם הדברים יתבררו כנכונים – האדמה תרעד.
מתן גוטמן הוא דוקטור למשפטים, עורך דין, הפרשן המשפטי של אולפן ynet, חבר המועצה הציבורית להגנת הפרטיות במשרד המשפטים, ומומחה למשפט חוקתי ומינהלי אוניברסיטת רייכמן - המרכז הבינתחומי הרצליה
