מסיבת עיתונאים על הצטרפות אמיתי פורת
מערכת הבחירות מזמנת מסיבות עיתונאים למכביר שבהן אנו מתבשרים על חברי כנסת העוברים ממפלגה למפלגה או על הצטרפותם של אישים מבחוץ לרשימה כזו או אחרת. קל לאמץ גישה צינית ולהשוות אירועים אלו למסיבות עיתונאים של קבוצות כדורגל המבשרות על החתמת כוכב חדש, אבל חבירתם של גדי איזנקוט ומתן כהנא ל"מחנה הממלכתי" והצטרפותו השבוע של אמיתי פורת האלמוני יחסית ל"רוח הציונית" של איילת שקד משקפות רובד עמוק יותר הקורם עור וגידים לנגד עינינו.
איזנקוט וכהנא הם אנשים ערכיים שהצטרפו לפוליטיקה מתוך תחושת שליחות, אך חרף היותם דמויות מוכרות – זה בשל היותו רמטכ"ל לשעבר וזה בשל הקדנציה הסוערת במשרד הדתות – לא ניכר בשלב זה שינוי במפת המנדטים. גם שינוי שם המפלגה לא עזר במיוחד. ניתן לייחס זאת לנאמנות השבטית המאפיינת את החברה הישראלית, אך לבטח ניתן ללמוד מחוכמת ההמונים: חרף מה שנאמר עלינו, דפוס ההצבעה שלנו אינו אישי והאזרח הממוצע מחפש דרך ורעיון. לכן שמות איכותיים ומוכרים ככל שיהיו, לא משנים את מפת המנדטים.
לעומת הגישה הזו, שקד צירפה על דעת מכוון דמות אלמונית שאינה מוכרת לציבור הרחב. היתרון היחסי של אמיתי פורת לא מתבטא בהיותו רס"ן בצנחנים או בשל סעיף ביוגרפי יבש אחר, אלא בהיותו מייצג דרך ורעיון שבאמצעותם ניתן לצייר את קווי המתאר של הרוח הציונית. לא מדובר בהצטרפות של שחקן חיזוק להרבה מאותו דבר, אלא בדמות שקופלת בתוכה זיקוק של אידאל ורעיון שכמעט ונשכח במחוזותינו.
כחבר קיבוץ כפר עציון ומזכ"ל הקיבוץ הדתי לשעבר, הוא מביא עמו בצקלונו ריחות וניחוח אחרים. הקיבוץ הדתי, כרעיון, ולמרות כל השינויים שחלו בתנועה, עדיין משדר עולם ערכי של צניעות וחלוציות לאומית בריאה שלא נגררת ללאומנות מפחידה. יותר מזה: הקיבוץ הדתי מכיל סוציאליזם, לאומיות ועולם דתי - שילוב נדיר שנראה על פניו כבלתי אפשרי במציאות הישראלית המשוסעת. לא בכדי תנועה זו יודעת להכיל זה לצד זה את כל גווני החברה הדתית בלי לכפות דרך אחת על חבריה. היא מהווה מודל חיובי לתנועה המתייחסת לשינויים שחלים בקרבה ויודעת לקבל ולחבק גם את דור ההמשך שהחליט לאמץ השקפת עולם שונה מחזון מייסדי הקיבוץ.
פורת מביא עמו גם ייחוס האבות. חנן פורת ז"ל היה דוגמא לכל מה שחסר בפוליטיקה העכשווית. בעידן שבו ניתן להקים ממשלת אחדות חילונית למרות האוקסימורון שבכך, ולנכס את הרעיון הציוני-דתי למפלגה המשקפת זרם מאוד מסוים של הציבור הדתי-לאומי (ולאחרונה מפלגה אחרת המנכסת לעצמה את הממלכתיות), טוב להיזכר בחנן שהיה איש ארץ ישראל בכל נימי נפשו אך ידע להיות ממלכתי בכל מאודו ולהתנגד לאלימות מילולית ולסירובי פקודה גם בימים הקשים של ההתנתקות. הוא היה בעל הכרה דתית עמוקה לצד קירבה אינטימית לספרות והשירה הישראלית, ובעיקר איש הגון שידע לפרוש מהכנסת בלי להיאחז בקרנות המזבח. נכון שלא תמיד הבנים הולכים בדרכי אבות, אבל אם משהו מכל הדברים הללו יביא בנו לפוליטיקה הישראלית - הרווח הוא של כולנו.
מוטי שקלאראלכס קולומויסקיאמיתי פורת אלמוני לא רק עבור הציבור הכללי אלא גם בתוך הציונות הדתית. הוא לא ידוען ובזה כוחו. הוא מביא רוח ייחודית שתייצר סינרגיה עם שקד, יועז הנדל וצביקה האוזר, שתהווה חלופה למפלגתו של בצלאל סמוטריץ'. תנועה שכזו מביאה עמה תפיסת עולם מורכבת, כזו שלא מעוניינת לכפות את עולם ערכיה על כל החברה הישראלית. יהיה זה משב רוח רענן וכתובת לרבים מבני הציונות הדתית.
הרוח הזו הכרחית לכולנו, אם אנו רוצים לרפא את הפצע המדמם של השסע האוכל בנו כל חלקה טובה. אלה הרוצים לראות את הרוח הציונית כגורם מרפא ומאחה צריך לשמוח על ההצטרפות של החייל האלמוני הזה.
- מוטי שקלאר הוא איש תקשורת, לשעבר מנכ"ל רשות השידור
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
