ככל שחולף הזמן מיום ה-7 באוקטובר, אנחנו נחשפים לעוד ועוד עדויות קשות של חיילים שנחשפו לזוועות. חיים אוטמזגין, מפקד יחידות מיוחדות בזק"א, הגיע לכנסת ודיבר בוועדה למעמד האישה על שראו עיניו בעוטף באותו בוקר. הערב הוא התראיין ל-ynet Live. בכתבה זו עדויות קשות לקריאה שאינן מומלצות לכל אחד.
אולפן 30.11.23 - חיים אוטמזגין
(צילום: טל אזולאי)
שתף אותנו בסיפורים שנחשפת עליהם במגבלות של מה שאפשר, שמציירים את ממדי הזוועה
"צריך להבין שאין מצלמות שמתעדות פעולות בזמן התרחשותן. מה שיש לנו כמי שהגיעו למקום וראו את המציאות ואת הסיפורים כפי שהתרחשו, הן בעצם עובדות. למשל, אנחנו נכנסים לבית ואנחנו רואים ממ"ד שנפרץ. כשאתה מבין שמדובר בממ"ד שנפרץ, אז אתה בטוח שתראה את כל בני המשפחה ביחד באותו הממ"ד. אנחנו מסתכלים פנימה ורואים שתי נשים ירויות. אחת מהן הייתה עם שרוך של הכובע של הקפוצ'ון שלה שמחזיק משהו שסותם לה את הפה"
"אנחנו מסתכלים פנימה ורואים שתי נשים ירויות. אחת מהן הייתה עם שרוך של הכובע של הקפוצ'ון שלה שמחזיק משהו שסותם לה את הפה"
"השנייה לידה - וכשאתה מביט לאחור בחדר ליד אתה פתאום מזהה נערה צעירה מופשלת מהבגדים שלה. ואנחנו שואלים את השאלה האם כשהמשפחה תכננה להיכנס לממ"ד הם השאירו ילדה אחת עם בגדים מופשלים בחדר ליד".
"לא ראינו סימני דם בין הממ"ד לבין החדר, כלומר לקחו אותה מהממ"ד לאחר שפרצו אותו עם הנשק בחיים, לקחו אותה לחדר השני ושם לא כיבדו אותה, שם פגעו בה, רמסו אותה. אז נכון שאין לנו את התמונה ממה שקרה אבל אי-אפשר לפרש את המציאות שאנחנו רואים מול העיניים כמשהו אחר חוץ מפגיעה".
כשאתה שומע בעולם אנשים שאומרים שלא היה אונס, תראו לנו הוכחות, אין תמונות. אתה אומר: אני ראיתי את זה בעיניים
"לא רק שאני אומר אני ראיתי את זה בעיניים, אני מוכן להתמודד מול כל אחד שחושב שהדבר השפוי הוא לבוא ולראות את הדברים האלה, אז בסדר, אני אראה לו את זה. אני לא חשבתי שזה שפוי לתעד ולפרסם ולדבר על זה. מספיק שאנחנו נעיד על זה בעל פה, אבל לצערנו אנחנו צריכים יותר ויותר לעמוד מול אנשים בארץ ובעולם ולהראות להם את מה שאנחנו פה ראינו וצריך להבין, ראינו הרבה יותר"
"אני לא חשבתי שזה שפוי לתעד ולפרסם ולדבר על זה. מספיק שאנחנו נעיד על זה בעל פה, אבל לצערנו אנחנו צריכים יותר ויותר לעמוד מול אנשים בארץ ובעולם ולהראות להם את מה שאנחנו פה ראינו"
יש לך גם תיעוד שאתה שומר, צריך להגיד אתה שומר אותו קרוב קרוב
"הרבה מאוד מקרים לא תועדו על ידינו בצורה שנוכל להראות אותה מסיבה פשוטה, כי לפני שאנחנו מטפלים במנוח, אנחנו מצלמים אותו לצורך זיהוי הפנים שלו, אנחנו לא מצלמים את כל הגוף ואת כל החדר או את כל מה שנראה לנו מסביב, המטרה בתיעוד היא בסה"כ למטרת זיהוי ולמטרת הבאת הזהות שלו כמה שיותר בצורה מדויקת ומהירה. אבל בדיעבד כששמענו את הדברים האלה, פתחנו את התמונות של אותן דירות שזכרנו שבהן היו הדברים המזעזעים האלה, ואנחנו בעצם רואים שאנחנו מחזיקים ביד מהתיעוד היחיד אולי שנעשה בשטח, אנחנו מחזיקים בתמונות של איברים ספציפיים שהם כרותים, דברים שפשוט הפה קשה לו לספר אותם, בקושי העין יכלה לראות את זה".
"לספר את זה זה הרבה יותר קשה", אומר אוטמזגין, "אבל אם זו המלחמה שאנחנו צריכים להקריב את נפשנו עבורה, לבוא ולספר את העדות שזה הרבה יותר קשה לספר מאשר לטפל, אבל אנחנו נעשה את זה, אנחנו לוחמים, הגענו מוכנים למערכה הזאת מבחינה נפשית ומבחינה מנטלית ואנחנו נשלים את המשימה הזאת, אם ההתחייבות הראשונה שלנו שעד טיפת דם האחרונה לא נעזוב את המקום התממשה, עכשיו המחויבות שלנו שעד אחרון המכחישים בעולם את הזוועות שהיו שם, אנחנו נפגוש אותו, נגיע עד אליו או נזמין אותו אלינו, נראה לו את מה שאנחנו יודעים וראינו וצילמנו ונמצא אצלנו ורק אצלנו משום כבודם של החללים".
"אנחנו מחזיקים בתמונות של איברים ספציפיים שהם כרותים, דברים שפשוט הפה קשה לו לספר אותם, בקושי העין יכלה לראות את זה"
"ונילחם גם בתופעה הזאת. מי שיש צדק בפיו, יבוא ויראה, יש מה להראות, אי-אפשר לפרש את מה שאנחנו מראים בצורה אחרת, ואנחנו נעשה ונכתת רגליים עד כל מקום בעולם כדי להביא את האמת הזאת. אני גם אומר לאומות העולם, המרחק ביניכן לבין זוועה כזאת הוא כרטיס טיסה. אל תקלו ראש במה שאנחנו אומרים. אל תחשבו שאנחנו נלחמים בשביל ההסברה הישראלית, אנחנו נלחמים בשביל התודעה הבינלאומית מי הם האנשים האלה. האנשים האלו אתם לא רוצים שיגיעו אליכן ומוטב שתשתפו את האנרגיות ואת הכוח עכשיו למגר אותם כשהם כאן, על הגדר שלנו ולא שיגיעו אליכן".
אני רוצה לדבר על החוויה האישית שלך כאדם שפוגש את הזוועות האלה. אתה יודע, מה זה עושה לך?
"אנחנו אנשים מיומנים ומקצוענים, אנחנו פוגשים כל השנה אדם שנרצח, אדם שהתאבד על פסי רכבת, אנחנו רואים את המחזות הקשים כל השנה , בהדרגה אמנם ואירועים שמסתיימים אחרי כמה שעות או חוזרים הביתה, אבל עדיין, כשאנחנו התייצבנו מול כל המראות האלו לא הסתכלנו על המראות הקשים, הסתכלנו על השולחים, הסתכלנו אל העם ששלח אותנו וציפה מאיתנו לשליחות שאני מקווה מאוד שנצליח לעמוד בה גם בהיבט של ההסברה והתודעה הלאומית סביב מה שקרה לנו כאן ב-7/10".
והמראות והחוויות לא חוזרים אליך? לא רודפים אותך?
"אין דבר כזה, אדם שנכנס לאתר בנייה ועוברת לידו משאית מתמלא באבק. אין דבר כזה שזה עובר לידנו. זה מלטף אותנו ולוחץ אותנו במקומות מסוימים אבל אנחנו יודעים לזהות את זה, לטפל בזה, להכיר בהשפעה שיש לנו ויחד עם בני המשפחה וכמו שאמרתי, התמיכה הכל כך כל כך חזקה מהעם, ששלח אותנו, אני בעצם מרגיש שאני שליח שלך, אני מרגיש שאני שליח של כל מי שיושב לידך באולפן או בבית ושל כל הצופים. אני עושה את השליחות הזאת עבורכם. אני גאה להיות במקום הזה. ונכון, יש לוחם שזוחל על הברכיים ושורט את הגוף שלו, ואנחנו זוחלים אל התופת הזאת ושורטים את הנפש, אבל בסוף שמים פלסטר, שמים משחה, מקבלים חיזוק מהילד, חיבוק מהאישה, וממשיכים הלאה, מוכנים למשימה הבאה. אין פה מקום להפסקות ולמשהו אחר חוץ מלהיות חזקים".
