אהוד ברק אמנם ניצח באופן מוחץ את בנימין נתניהו בבחירה הישירה לראשות הממשלה ב-1999, אולם מאחר שנערכה הצבעה נפרדת לכנסת, שבה קיבלה מפלגתו 26 מנדטים בלבד, הוא נאלץ להקים קואליציה בהרכב כמעט בלתי אפשרי: ישראל אחת (שכללה את "גשר" של דוד לוי), ש"ס, מפלגת המרכז, המפד"ל, ישראל בעלייה וגם מרצ, שקיבלה אז 10 מנדטים. האחרונה הבטיחה שלא תשב עם ש"ס, אבל הצורך להחליף את נתניהו טיהר – גם אז - את מה שהיה לשיטתה שרץ אידיאולוגי.
טורים נוספים בערוץ הדעות ב-ynet:
• על ראש המתנחלים בוער הכובע
• לאסון התעסוקה בחברה הערבית יש פתרון
• שופכים את ראש הממשלה עם המים
• ואם קיבלנו את מתן כהנא, דיינו
יו"ר מרצ דאז יוסי שריד מונה לשר החינוך ומשולם נהרי מש"ס כיהן כסגנו. הזוג הפוליטי המוזר הזה הסתכסך במהרה על רקע כספים שהוקצו מחוץ לתקציב המדינה למערכת החינוך של ש"ס, ושריד הכריז על פרישת מרצ מהקואליציה. לא הועילו גם הפצרות של ראשי עיירות פיתוח שיישאר בתפקידו בשל תרומתו למערכת החינוך בפריפריה. עיקרון זה עיקרון, סבר שריד, גם אם מדובר בפגיעה בממשלה שבראשה עמד איש מפלגת העבודה.
עזיבת מרצ היוותה שלב חשוב בהתפוררות הקואליציה והליכה לבחירות חדשות, שהובילו לניצחון הליכוד בראשות אריאל שרון. העיתונאית ורד לוי-ברזילי סיכמה לימים את המהלך הזה כך: "בקרב בוחרי ברק ותומכי מרצ יש לא מעט אנשים הטוענים שהמפלה הגדולה של השמאל נולדה בעקבות התעקשותו של שריד... הוא ידע שפרישת מרצ מעקרת את ממשלת ברק". בבחירות 2003 התרסקה מרצ לשישה מנדטים. שריד לקח על עצמו את האחריות למפלה, ויתר על תפקיד היו"ר ובהמשך עזב את החיים הפוליטיים.
הקואליציה יכולה להיות מנוף אלקטורלי להרחיב את המחנה. אולי גם תיווצר האפשרות להקים ממשלת מרכז-שמאל מלא-מלא שתהיה נכונה לקדם מו"מ מדיני בהתאם להצהרות של לפיד וגנץ
לאחר 20 שנות אופוזיציה מצאה עצמה מרצ שוב בקואליציה וחבריה יושבים סביב שולחן הממשלה. יו"ר המפלגה ניצן הורוביץ מונה לשר הבריאות כשהוא מתמודד עם הגל הרביעי והקשה של הקורונה ונגיף הדלתא. לפי סקר של חדשות 12 השיבו 46% מהנשאלים כי תפקודו טוב. 42% סברו שתפקודו רע. לשרים מרב מיכאלי, יפעת שאשא ביטון, אביגדור ליברמן ואיילת שקד היה נתון שלילי של תמיכה בסקר הזה.
לא כולם במרצ מרוצים מן הישיבה בממשלה. יו"ר הסיעה ח"כ מיכל רוזין אמרה בישיבה פנימית: "אנחנו רואים התקדמות בבנייה ב-E1 של משרד הבינוי והשיכון. בני גנץ עוצר ופועל נגד כפר פלסטיני ואנחנו רואים את אלימות המתנחלים משתוללת. יש אווירה שהכול משתולל עוד יותר ממה שהיה בממשלת נתניהו ואנחנו חלק מהממשלה הזאת".
אוי, תוגת השמאל. אכן, לא קל למפלגה אידיאולוגית שמילתה אומנותה כמו מרצ. הממשלה מנופחת, לא קולגיאלית ובעיקר הכיבוש נמשך. לא רק זה, אלא גם נקודות התנחלות מבודדות, בלתי חוקיות, טרם הורדו והתנכלות מתנחלים לפלסטינים נמשכת. יש גבול לכל תעלול. נכון, למרצ יש רק שישה מנדטים, אבל אלה מספיקים כדי להפילה וללכת לבחירות.
ומה יקרה אז? לפי הסקר האחרון יש לליכוד 34 מנדטים, לעומת 30 שקיבל בבחירות האחרונות. צריך לזכור שנתניהו לא הקים ממשלה אחרי בחירות מרץ האחרון מאחר שהיו חסרים לו שני מנדטים בלבד. נכון, מפת הגושים לכאורה עדיין לא השתנתה, אבל מי במרכז-שמאל מוכן לקחת סיכונים? על מה נאבקו מפגיני בלפור במשך חודשים כה רבים? בלי קשר לעמדתם לגבי סיום הכיבוש, הנושא המיידי שהציק להם הוא סיום ניסיון ההשתלטות של נתניהו על מערכות אכיפת החוק. זה היה יכול לפגוע באופייה הדמוקרטי של המדינה ולגרום נזק בלתי הפיך לשלטון החוק.
ממשלת השינוי הפסיקה באחת את המהלך הזה, מינתה פרקליט מדינה ומתחילה עכשיו לטפל בשיקום המשטרה שעוקרה תחת אמיר אוחנה. הנושא המדיני והכיבוש יכולים להמתין בינתיים. בעוד כשנתיים צפוי יאיר לפיד להתייצב על פודיום עם סמל המדינה, דגלי ישראל מאחוריו והמנחה שיכריז: "אדוני ראש הממשלה, בבקשה". זה יכול להיות מנוף אלקטורלי להרחיב את מחנהו ולהשיג מנדטים נוספים. אולי גם תיווצר האפשרות להקים ממשלת מרכז-שמאל מלא-מלא שתהיה נכונה לקדם מו"מ מדיני בהתאם להצהרות של לפיד וגנץ.
מרצ צריכה להתאפק. להיות יותר חכמה ופחות צודקת. הורוביץ יכול להפיק את הלקחים מהתנהלות שריד בממשלת ברק, אחרת המחנה שלו עלול להיזרק לעוד 20 שנה באופוזיציה.
- ד"ר ברוך לשם הוא מרצה בחוג לפוליטיקה ותקשורת במכללת הדסה ומחבר הספר: "נתניהו - בית ספר לשיווק פוליטי"
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com