סמ"ר עידו ברויר (21), לוחם בסיירת גולני שנפל בשבוע שעבר בקרבות בדרום לבנון, היה מדריך לחימה במסלול הסיירת - אך התעקש לחזור ללחימה ולצוות שלו בעזה, ג'נין ולבנון. בחודשים האחרונים הוא הוצב בגבול לבנון, ועם תחילת התמרון הקרקעי בשבוע שעבר הוא הודיע להוריו - "אנחנו נכנסים, לא אוכל לדבר". בריאיון ל-ynet סיפר אביו, אודי ברויר, על הגאווה שהסב לו בנו ועל המורשת שהיה חשוב לו להשאיר.
( צילום: ירון ברנר)
עידו יובא למנוחות הערב (ראשון) בשעה 17:00 בבית העלמין הצבאי בנס ציונה. "הצוות שלו של סיירת גולני הוצב בחודשים האחרונים באחד המוצבים הקדמיים בקו לבנון, ואני די הבנתי אחרי שהייתה תקרית עם מטען בתוך לבנון שהם פושטים על יעדים כבר אז", סיפר אביו. "עידו התגייס לסיירת גולני, ואחרי שהוא סיים מסלול ביקשו ממנו להישאר כמדריך לחימה, כלומר זה שמעביר את כל הידע הצבאי בנושא לטירונים של המסלול של סיירת גולני.
"זה אומר למעשה שעידו, אחרי שהוא סיים מסלול, לא עלה ללוחמים אלא נשאר בבסיס ההדרכה של הסיירת - והדריך מאות לוחמים צעירים, בפן המקצועי ובפן המנטלי", הוסיף האב. "לפני ארבעה חודשים התפקיד היה אמור להסתיים וביקשו ממנו להמשיך. אנחנו, כהורים מודאגים, אמרנו לו 'בוא תמשיך בהדרכה, תסיים את השירות שם' - והוא פשוט לא הסכים, הוא לא רצה לשמוע על זה".
לדברי האב, "הוא היה חייב לחזור ללחימה ולצוות שלו. גם כשהוא היה למעשה בהדרכה, הוא היה מצטרף לצוות המקורי שלו. הוא לחם בעזה וג'נין - ותמיד הוא היה נחוש לחוות גם את החלק הזה של הלחימה". על הצוות של בנו בסיירת גולני, הוסיף אודי כי "מדובר בצוות מדהים, מיקרו-קוסמוס של ישראל, אנשים מכל הגוונים, מכל שבטי ישראל. כשהייתי רואה אותם ואת האחווה שיש ביניהם, הייתי קצת מקנא שאין את זה בעם ישראל ככלל. עם ישראל יודע להתאחד במלחמות וסביב מטרה, אבל הלוואי שהיינו יכולים לשכפל לכל המדינה את מה שראינו בצוות שלו".
אודי סיפר כי עידו בנו נולד בארצות הברית, ובהמשך למד בארץ בתיכון בנס ציונה. הוא הוסיף: "הספורט היה החלק הכי חשוב בחיים שלו, הוא עסק בטריאתלון לפני הצבא, בריצה, בטניס, בכדורגל, השקיע הרבה זמן בחדר כושר, ובאמת הוא היה עשוי מפלדה. היה לו כוח פיזי פשוט יוצא דופן, וגם כמובן כוח מנטלי". לדבריו, "הוא העביר את זה לחניכים שלו ולדור הבא של הלוחמים בסיירת גולני. הוא היה שם באמת מדריך מקצועי לעילא ולעילא, נערץ.
"הרגשתי שהוא פורח שם", סיפר. "תמיד היה יושב איתי ומספר לי 'אבא, אנחנו מנחילים לדור הבא איתנות ומקצועיות'". אודי הוסיף כי עידו רצה להמשיך בקריירה ביטחונית. "היה לו עוד חודשיים לשחרור, והוא כבר שלח קורות חיים לכמה גופים ביטחוניים מובילים במדינה, שבאמת כבר חזרו אליו ורצינו להתקדם איתם. לצערנו, זה לא יקרה", אמר.
הוא הדגיש כי "אנחנו גאים בו, בהחלטה שלו ובנחישות שלו. הייתה לו אפשרות לבחור את הדרך הקלה, אבל הלב שלו, הלב הגדול שלו - היה במקום הנכון. אנחנו לא מתחרטים לרגע למרות התוצאות הקשות. עידו עשה מה שהלב שלו והמורשת שלו הכתיבו לו לעשות - ואנחנו גאים בו על זה".
"מבריק, צנוע - ואהוב על כולם"
בקרבות בדרום לבנון בשבוע שעבר נפל גם סרן איתי אריאל גיאת (23), קצין ביחידת יהל"ם של חיל ההנדסה הקרבית. גיאת, תושב שוהם, הותיר אחריו הורים, דגנית וארז, אחיות, לירז ועמית, ובת זוג, נועה גולדברג. "איתי היה צעיר מבריק, צנוע ובעיקר אהוב על כולם", סיפרו בני משפחתו. "הוא סיים בגרות מדעית בהצטיינות משרד החינוך, הדריך בבני עקיבא, התנדב במד"א - ואת הכול עשה על הצד הטוב ביותר.
"הוא הצליח לעשות את הכול מבלי לוותר על חיי חברה מלאים, חוגים ובעיקר אהבתו הגדולה, כדורגל. הוא אהב ספרי וסרטי מדע בדיוני ופנטזיה, הבילוי המשפחתי המשותף שלנו", הוסיפו. "הוא שאף תמיד להיות לוחם. אחרי שירות קצר בחובלים וניתוח לייזר להסרת משקפיים, התקבל ליהל"ם - והצטיין גם כאן. הייתה לו חשיבה מתמטית, מחוץ לקופסה, וקור רוח - שילוב שהציל חיים רבים לא פעם.
בני המשפחה סיפרו כי איתי נכנס ללחימה ברצועת עזה פעמיים, נפצע - ודרש לחזור מיד לצוות שלו. "כולם, מפקדים ופקודים - סמכו עליו בעיניים עצומות", אמרו. "הוא היה צעיר מבטיח, שבחייו הקצרים הספיק לעשות כל כך הרבה, ולהיות נערץ ואהוב על-ידי כל כך הרבה אנשים. הוא היה צנוע מאוד, תמיד הקטין את עצמו - למרות שהיה בפועל הטוב מכולם. היו לו תוכניות לעתיד, ללמוד, לקנות דירה. את החלומות האלה כבר לא יגשים".
