במסגרת הקונספציה שנופצה בטבח 7 באוקטובר רווחה ההנחה שלפיה מתקיימת הפרדה מוחלטת בין חמאס לבין הציבור העזתי, שלכאורה ביקש ברובו רגיעה ארוכת טווח. היא נופצה יחד עם האשליה שהארגון יאפשר רגיעה זאת באמצעות הסדרה כלכלית מתוך דאגה לתושביו.
ראשית, חמאס הוכיח במתקפה האכזרית כי בבחירה בין הקטבים של ג'יהאד וממשל - הוא בוחר בראשון, וכי דאגה לצורכי הציבור בעזה אינה עומדת בראש מעיניו. הוא המחיש שאין לו בעיה לוותר בבת אחת על כל ההישגים האזרחיים מהשנתיים האחרונות, ושמעולם לא ייחס להם חשיבות ממשית.
לגבי הציבור העזתי ההתפכחות מחרידה עוד יותר. אלפי אנשים שעד לפני שבוע ראתה ישראל חשיבות בשיפור מרקם חייהם (ובהם גם פועלים שקיבלו אישורי עבודה בתוך הקו הירוק ולפי הדיווחים אספו מודיעין עבור חמאס), היו מעורבים בעצמם במעשי הטבח והביזה, לרבות נטילת גופות ישראלים כ"נכס", וכמובן במפגני השמחה מעוררי הפלצות שתועדו ברצועה ולוו בהשפלת בני ערובה או גופות של ישראלים.
אפילו סגן ראש הלשכה המדינית של חמאס, סאלח אל-עארורי, "הפליל" את הציבור העזתי בראיון לרשת "אל-ג'זירה" לפני כמה ימים. בכוונה או שלא, בניסיון לנקות את חמאס מפשעי המלחמה, הוא טען שמי שביצע אותם היו תושבים פלסטינים מהשורה שעברו ספונטנית דרך הגדר הפרוצה לתוך היישובים.
בקרב הרוב המוחלט של הישראלים יצרו האירועים שבר תודעתי חריף. לא ניתן לשכנע עוד שמקור תהומות החייתיות הזאת במציאות כלכלית קשה, שאם רק תשתפר תוביל לרגיעה. אין לכך "סיבות" כלכליות וחברתיות אלא היבטים תרבותיים, ובמיוחד חינוך ארוך שנים ורב-ממדי, של הציבור הפלסטיני כולו, ובעיקר זה העזתי הנתון לשטיפת מוח קשה וממושכת של שלטון חמאס.
המלחמה הזאת אפוא שונה מסבבים קודמים בעזה. היא לא עימות ממוקד נגד ארגוני טרור, אלא מאבק קיומי בין עמים. אסור כמובן שהוא ילווה בפגיעה מכוונת באזרחים, אולם יש להכיר בכך שאין עוד מקום להנחות העבודה שעל בסיסן נוהלו סבבי העבר. חמאס פועל באופן מגמתי מתוך ריכוזי אוכלוסייה ומשתמש בהם כמגן, והציבור מצידו מפגין ברובו הזדהות, לא מציב אילוץ או ביקורת ולא מציג הסתייגות ערכית מזוועות 7 באוקטובר.
ד"ר מיכאל מילשטייןצילום: יח"צאין בדברים אלה ציפייה שהציבור העזתי יפיל את שלטון חמאס, משימה שספק אם אפילו צה"ל יכול למלא. אבל במבט צופה עתיד, שינוי עמוק של המציאות ברצועה, ובמוקדו העלמת שלטון חמאס, לא יוכל להתבצע רק באמצעות מהלך צבאי. מהלך כזה עשוי להסב פגיעה אנושה לארגון, אולם לא להעלימו כליל, קל וחומר את הרעיון שהוא מייצג.
רק שינוי מבית, ובמוקדו קול מחאה שיעלה סוף-סוף בקרב הציבור העזתי נגד חמאס, עשוי להניב תמורה בעזה. הוא מחייב שינוי עמוק בתודעת העזתים והכרה בכך שחמאס הוא מקור אסונם וכי אינו מציע להם, במיוחד לא לבני הדור הצעיר, דבר מלבד נחשלות, דם והרג נצחיים. המשך פסיביות, קל וחומר הזדהות עם חמאס, משמעה גזירה גורל עצמית של סבל אין סופי עבור הציבור הפלסטיני, תוך איבוד גובר של הבנה ואמפתיה מצד הציבור הישראלי והקהילה הבינלאומית.
- ד"ר מיכאל מילשטיין הוא ראש הפורום ללימודים פלסטיניים במרכז דיין באוניברסיטת תל אביב וחוקר בכיר במכון למדיניות ולאסטרטגיה באוניברסיטת רייכמן. לשעבר בכיר באמ"ן ויועץ מתאם פעולות הממשלה בשטחים
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
