הוויכוח הפוליטי והציבורי על השימוש בעילת הסבירות בפסיקות בית משפט העליון אינו תחום רק לחיים הפוליטיים, לכנסת ולממשלה. אתמול אחר הצהריים (שני) פרסם שופט העליון נעם סולברג "עדכון" אודות עמדתו האמיתית, המכונה בפי שוחרי ביטול עילת הסבירות "מתווה סולברג".
לעיון בדברי השופטים מתוך פסיקת בית המשפט העליון - לחצו כאן
השופט רצה להבהיר כי השימוש שעושים הפוליטיקאים בעמדתו, כפי שהובאה בהרצאתו לפני ארבע שנים, אינה כנטען בפיהם. הוא הבהיר כי שיתף אז את העולם המשפטי בעמדתו על הצורך באיפוק בשימוש בעילת הסבירות כלפי "הדרג הנבחר" והחלטות הממשלה. לדבריו, הוא לא קרא לביטולה או צמצומה באמצעות חקיקה.
1 צפייה בגלריה
סולברג וברק-ארז. שופטי העליון התווכחו על עילת הסבירות
(צילום: אתר בתי המשפט, עמית שאבי)
כעבור מספר שעות התפרסמה פסיקת בית המשפט העליון בעתירה אודות הדלפות מחקירות ראש הממשלה בנימין נתניהו, שבה דחה בג"ץ עתירה של נתניהו נגד היועצת המשפטית לממשלה בדרישה לפתוח בחקירת ההדלפות מתיקיו.
אבל מה שתפס את העין לא היו החלטות הרכב השופטים – נעם סולברג, חאלד כבוב (שכתב את עיקר פסק הדין, ט"צ) ודפנה ברק-ארז - אלא הוויכוח שניטש בין סולברג, הנחשב "ותיק" השופטים השמרנים בעליון, לבין השופטת ברק-ארז הליברלית, על אודות השימוש בעילת הסבירות.
סולברג כתב במסגרת מה שכינה "הערת שוליים": "קראתי את דברי חברתי שראתה לנכון לפרוש, ולּו בקצרה, את משנתה שלה ביחס לעילת הסבירות". לדבריו, בעתירה "לא התחדדה שאלת טיבה והיקפה של עילת הסבירות – לא בעתירה ולא בתגובה – ואינני סבור שזהו המקום וזוהי השעה לעשות כן. מוטב לנו שלא נעשה את העתירה כבקעה להתגדר בה".
סולברג הוסיף: "לדברי חברתי, ללא עילת הסבירות הכללית כחלק בלתי נפרד מעילות הביקורת של המשפט המינהלי, לא הייתה תקומה לעתירה זו ולדומות לה". השופט קבע בהסתמכו על נשיא בית המשפט העליון לשעבר אשר גרוניס, ש"עילת הסבירות הלכה והתפשטה", ולדברי הנשיא גרוניס - "בלעה לתוכה, כאדם שאינו יודע שובע, עילות פרטיקולריות שהוכרו בעבר".
נתניהו, בשבוע שעבר: "סבירות סולברג היא לא קץ הדמוקרטיה"
לדברי סולברג, "עילה זו בעלת חשיבות, אך לוקה בבעייתיות - היא אינה חזות הכול. לבטח אינה תנאי בלעדיו - אי לתקומתן של עתירות מסוגה של העתירה שלפנינו. ביקורת שיפוטית על החלטת היועצת המשפטית לממשלה בתחום אכיפת המשפט הפלילי ובכלל, איננה תחומה אך ורק לד' אמותיה של עילת הסבירות".
השופטת ברק-ארז, כך נדמה, ניצלה את העתירה כדי "להרביץ" את משנתה על עילת הסבירות בכלל. "עילה זו, על אף שהיא משתמשת במונח השגור בחיי היום יום גם ב'לשון בני אדם', דהיינו 'סבירות', היא בעלת משמעות משפטית מתוחמת ומוגדרת".
לדבריה, "החלטה שאינה סבירה במובנה המשפטי - אינה החלטה שאינה נושאת חן בעיניו של מי שמחווה דעתו עליה או ממלא תפקיד ביקורת ביחס אליה, אלא החלטה שאינה עומדת באמות המידה של חוסר סבירות קיצוני, כפי שאלה הוגדרו בפסיקה לאורך השנים ובספרות המשפטית הענפה בתחום זה".
"עילת הסבירות משקפת את החובה המוטלת על כל רשות מנהלית לקבל את החלטתה לאחר שבחנה את כלל השיקולים הרלוונטיים ונתנה להם משקל הולם", הסבירה. עילת הסבירות, לדבריה, משמשת כלי חשוב לביקורת "גם על החלטות פגומות שבהן נפלו שיקולים זרים, באותם מקרים שבהם קיימים מחסומים ראייתיים שונים המטילים קושי על האפשרות להצביע על שיקולים אלו". יתרונה של העילה, כך אמרה, "הוא בבחינת האיזון בין השיקולים שביסוד ההחלטה, מבלי להידרש לדברים שבלב ולכוונות נסתרות".
עוד כתבה השופטת: "כאשר מדובר בביקורת על החלטותיה של היועצת המשפטית לממשלה, מידת הזהירות הרבה מבוססת על המקצועיות המובהקת המאפיינת את הנושאים בתפקיד זה, כמו גם על העובדה שהדין הפקיד בידי מי שאמון על אכיפת החוק סמכות רחבה לשקול היבטים ראייתיים, לצד שיקולים רחבים הנוגעים לאינטרס הציבורי".
לפיד: "סולברג צריך לתבוע את רוטמן ולוין על הוצאת לשון הרע"
(צילום: ערוץ כנסת)
"במילים אחרות, בשונה מהתרשמותו של חברי השופט סולברג, כלל לא פרסתי את 'משנתי', אלא הצגתי את ההלכה הפסוקה בעניינה של עילת הסבירות, מאחר שזוהי המסגרת הנורמטיבית המרכזית לדיון בעתירה שבפנינו".
לפי "מתווה סולברג", הפתרון לקשיים איננו בביטול עילת הסבירות, אלא בהבחנה בין דרג "נבחר" לדרג "מקצועי". בהרצאתו הסביר השופט כי "ביקורת שיפוטית על החלטות המשקפות הכרעה ערכית-מקצועית של דרג פוליטי נבחר, פוגעות בגרעין הקשה של הפרדת הרשויות". הוא הסביר בהרצאתו, שאותה פרסם גם בכתב העת "השילוח", שאין לשופט מומחיות, ולא הכשר דמוקרטי, לביקורת שיפוטית כזאת. לעומת זאת, לגבי הדרג המקצועי, שלא עוסק בהתוויית מדיניות, אלא ביישום מדיניות, יכולה להיות הצדקה לשימוש בעילת הסבירות.
בנאום שנשא השופט בטקס של העמותה למשפט ציבורי בשנת 2019, ושעליו התבססו בקואליציה, הוא אמר: "את הפקיד המקצועי, שבכוחו להשפיע באופן מהותי על היבטים שונים של אורחות חיינו - לא האזרח בוחר, קרוב לוודאי שגם לא השר הממונה. אלמלא ביקורת שיפוטית אפקטיבית על החלטותיו, עלול האזרח למצוא עצמו עומד לפני שוקת שבורה.
"עילת הסבירות המהותית בצמצומה עומדת. היעדר מומחיות; חזקת התקינות המנהלית; מיצוי עילות הביקורת המסורתיות - כל אלו מחייבים כי בית המשפט לא יפנה אל הסבירות המהותית אלא כאשר כלו כל הקיצין".
פורסם לראשונה: 23:06, 17.07.23
