66 שנים אחרי שאביה נרצח באזור רצועת עזה בידי מחבלים בעת שהייתה תינוקת, סגרה זהבה אלמליח מעגל: עיריית שדרות הקימה גן ואנדרטה לזכרו ולזכר ארבעת ההרוגים הנוספים באירוע, שהיו כולם עולים חדשים. האירוע התרחש ב-1956, תקופה שבה היו חדירות רבות של חוליות מחבלים (פדאיון) לשטח ישראל. הללו זרעו מוות ורצחו אזרחים.
ב-5 בנובמבר יצאו חמישה צעירים משדרות, עיירת פיתוח בראשית דרכה, לעבודת קטיף כותנה כשהם יושבים על עגלה רתומה לסוסה. בדרך, ליד קיבוץ אור הנר, הם עלו על מוקש שהטמינו לילה קודם לכן הפידאיון. כולם נהרגו: חיים אביטן, עולה חדש ממרוקו בן 25 שהיה אמור להתגייס לצה"ל שבוע לאחר מכן; יצחק אברהם, עולה מעיראק בן 17; נתן אגיב, עולה מלוב ואברהם אלברט כהן, עולה מתוניס – גם שניהם בני 17. ארבעתם היו רווקים והשאירו אחריהם הורים ואחים.
ההרוג היחידי שהיה נשוי הוא יצחק תורג'מן, עולה ממרוקו בן 28, שהיה אביה של זהבה תורג'מן (כיום אלמליח) – תינוקת בת שמונה חודשים שנולדה במרוקו והגיעה לישראל חמישה חודשים קודם לכן עם הוריה. בעקבות האסון ירד אבל כבד על שדרות – אז יישוב קטן שבו כולם הכירו זה את זה.
את אביה הכירה זהבה רק באמצעות הסיפורים. אמה נישאה מחדש ונולדו לה חמישה ילדים. החיים נמשכו, אבל אבא יצחק וחבריו שנהרגו לא נשכחו. "אין לי אפילו תמונה אחת עם אבא, אבל הוא בלב שלי כל הזמן", מספרת זהבה. "האירוע הזה ריסק את אמי ואחיה, ועברנו לחיפה". ב-1975 חזרה זהבה לשדרות ונישאה לשלום אלמליח. כעשר שנים לאחר מכן חזרו לחיפה, ומאז הם חיים שם. נולדו להם שלושה ילדים ויש להם חמישה נכדים.
בשדרות החליטו להנציח את הנרצחים, ובימים האחרונים נחנך שם לזכרם "גן החמישה" ובו גם אנדרטה שיצר האמן חביב בן-אבו. "אני תמיד מתרגשת לחזור לשדרות, והכבוד שעשו לאבי ולחבריו מרגש גם הוא", אמרה זהבה. ראש עיריית שדרות אלון דוידי אמר: "נפלה בידינו הזכות לגמול לנופלים ולשמר את זכרם כדי שיעבור לדורות הבאים. חשוב שכולם יידעו בזכות מי אנחנו כאן היום".
כמו אז, גם היום: שדרות ויישובי הדרום, שאמנם עברו שנה שקטה, סבלו ב-20 השנים שקדמו לה טרור רקטות ובלוני תבערה בלתי פוסק מהרצועה, והאיום טרם חלף.
