ירוסלבה נסעה במשך 24 שעות מקייב עם דינה, בת השמונה. לבסוף, הן הצליחו לעבור את הגבול ולהגיע לעיירה קלארש במולדובה, שם ישהו כמה ימים בבית ההארחה "קודרו", שבו ארגון חב"ד מנהל מערך סיוע לפליטים יהודים מאוקראינה, במטרה להעלות אותם לטיסות חילוץ לישראל. בעלה של ירוסלבה נשאר בקייב מכיוון שהשלטונות האוקראיניים לא נתנו לו לצאת, אבל היא אמרה בשמחה ש"לפחות הוא לא בצבא". את הגבול הן עברו כמעט ללא ציוד. ירוסלבה אמנם לא יהודייה אך בעלה כן, ולכן היא ובתה יכלו לקבל סיוע מחב"ד.
ויקטוריה סצביציק הגיעה מעיירה קטנה סמוך לקייב. "בעלי לא יכל לצאת מאוקראינה אבל כולנו רוצים לעלות לישראל. הגעתי לכאן עם שני הילדים שלי, ביחד עם אחותי ושני הילדים שלה, ועם אמא שלי", מספרת ויקטוריה בעיניים מפוחדות. אלכסנדרה זורביל, אחותה, מספרת כי היו יומיים בדרכים - הם הגיעו מדניפרו לבית חב"ד בקישינב ומשם נסעו לבית ההארחה בקלארש."יצאנו בדיוק בזמן לפני שהתחילו להפציץ. דאגנו מאוד מה יהיה ואיפה יהיה להם מקום לישון ואיך הם יכולים להתגונן מהקור. כשהגענו לכאן, פתאום הבנו שמישהו דאג לנו לכל הדברים האלו וזה חימם לנו את הלב", אמרה זורביל.
8 צפייה בגלריה
אלכסנדרה זורביל אחרי טיסת החילוץ לישראל. "יצאנו בזמן בדיוק לפני שהתחילו להפציץ"
(צילום: ריקי כרמי פיאסצקי)
בבית ההארחה נמצאות כעת משפחות של פליטים, לצד אורחים מן המניין שבאו לנופש בעיירה הציורית. אנדריי דוד, האדמיניסטרטור הראשי של המקום, אמר כי 180 מיטות מיועדות רק עבור הפליטים מאוקראינה. כדי לגייס את המקום, ארגון חב"ד היה צריך להיעזר בבית חב"ד של מולדובה, בחברת פרלמנט ממולדובה בשם נטליה דוידוביץ', ובתיווכו של אלכס גנפרין, עורך דין מקומי שעוזר לתפעל את המערך של חב"ד.
אנדריי מספר כי "הגיעו לכאן קרוב ל-3,000 פליטים יהודים מאוקראינה. חב"ד ביקשו עזרה מהמקום ונעתרנו לסייע. זו מלחמה ואנחנו מנסים לעזור לאנשים ולתת להם מקום להיות בו. גם כאן אנחנו חוששים להפוך לפליטים אבל יש לנו בינתיים אופטימיות".
8 צפייה בגלריה
אנדריי דוד ואלכס גנפרין. "כולם מדברים ברחוב שהרוסים יכולים להגיע גם למולדובה"
(צילום: ריקי כרמי פיאסצקי)
מבחינת גנפרין, בעצמו יליד אוקראינה, חייבים לסייע לפליטים מכיוון שהמצב באוקראינה משפיע על חיי היום יום במולדובה, ואין לדעת אם העם המולדובני לא יזדקק לעזרה גם הוא. "יש צבא רוסי בטרנסניסטריה, 50 ק"מ מקישינב, כולם מדברים ברחוב שהרוסים יכולים להגיע לפה ולשלוט במולדובה. יש במדינה 50% דוברי רוסית במולדובה שתומכים ברוסיה, ו-50% אוקראינים - מה שיכול ליצור פה מלחמת אחים. הכול יכול להיות". כזכור, טרנסניסטריה הוא חבל ארץ הנמצא בשטח של מולדובה, אך הכריז על עצמאותו בשנת 1991. אף מדינה שחברה באו"ם לא מכירה בעצמאות החבל, אולם הוא מקבל תמיכה בלתי רשמית מרוסיה.
מנדי גוצל, שליח חב"ד בקישינב, אמר שהוא כבר שמע על אנשים שמכינים עצמם במולדובה לגרוע מכול. "מדברים על זה שפוטין ירצה לכבוש גם את מולדובה, ואם ישתמשו בנשק כימי באוקראינה, אז ברור שזה ישפיע גם עלינו", סיפר גוצל, "אני אישית לא מכיר אנשים שעזבו אבל כולם לחוצים ומכינים גם פה מזוודות. בית הכנסת שלנו נמצא בדיוק במלון שבו יש קומה שלמה של חיילים רוסים, ואנחנו יודעים שבכל שלב המלחמה עלולה להתפשט לפה".
שליחי חב"ד בקישינב נרתמים
מדי יום מגיעים עשרות ואף מאות פליטים למערך העצום שמפעילים אנשי ונשות חב"ד ברחבי מולדובה במטרה לדאוג לכל צרכיהם - מיטה חמה, אוכל, ואף כתף להישען עליה בימים שבהם העתיד שלהם לא ברור. הקרן לידידות תרמה כארבעה מיליון דולרים לטובת האירוח של הפליטים בכל המקומות וגם הקהילה היהודית במולדובה התגייסה, אך עדיין זה מרגיש בשטח כמו טיפה בים לאור המצב העגום והפליטים שממשיכים לזרום בכל עת. "מעריכים כי כ- 200 אלף פליטים עזבו כבר את מולדובה מתוך 300 אלף שהגיעו, אבל כל הזמן ממשיכים לזרום אליה עוד ועוד", אמר גנפרין.
8 צפייה בגלריה
פליטים אוקראינים במולדובה. מאות פליטים מגיעים מדי יום למערך העצום שמפעיל חב"ד במדינה
(צילום: AFP)
8 צפייה בגלריה
מבשלות במטבח בית חב"ד בקישינב. "בכל יום יש כ-600 מנות לפליטים"
(צילום: ריקי כרמי פיאסצקי)
גנפרין עובד בשיתוף פעולה עם ארבע המשפחות של שליחי חב"ד בקישינב. אחד מהשליחים הוא זושה אבלסקי, שאחראי על מערך המזון שנשלח מהמטבח הקטן שלהם בבית חב"ד קישינב אל הפליטים. זושה אמר שהכמות האדירה של הפליטים שמולדובה קלטה לתוכה משפיעה על כל המדינה, "כשמסתובבים פה מאות אלפי אנשים בלי מצב רוח ומודאגים, כל המקום נשאב למטה. אי אפשר לברוח מזה, אנשים לחוצים. השאלות וחוסר הוודאות מרחפים כל המן באוויר וכולם מרגישים את זה פה. מצד שני, זה המצב וצריך להתמודד איתו". הוא סיפר שאנשים מתקשרים אל כל השליחים ומבקשים עזרה, בין אם זה בחילוץ מהמקומות המסוכנים והמופגזים באוקראינה, ועד מקום לישון בו לאחר מכן, ולכולם הם מנסים לעזור.
שליחי חב"ד בקישינב מספרים על התחושות בצל המלחמה באוקראינה
(צילום: ריקי כרמי פיאסצקי)
המטבח עליו זושה אחראי מספק את האוכל לא רק לבתי ההארחה שארגנו, אלא גם לאלו של הסוכנות היהודית והג'וינט שעימם הם עובדים בשיתוף פעולה. סבטלנה חריסטובה, תושבת המקום שאחראית על הבישולים סיפרה כי "בכל יום יש כ-600 מנות". ברגע שהכול מוכן במטבח, הם מארגנים את הרכבים כדי לשלח את האוכל ליעדים. "הדלק עלה ב-200%", סיפר זושה, "מרביתו מגיע מרוסיה ופוטין עצר הכול". לא רק הדלק במולדובה התייקר, אלא גם הבשר והעוף הכשרים - קשה מאוד להשיג בשר כשר כי בימים רגילים רובו מגיע מקייב.
8 צפייה בגלריה
מערך הסעות האוכל מבית חב"ד. הדלק במולדובה עלה ב-200%, והבשר הכשר התייקר גם כן
(צילום: ריקי כרמי פיאסצקי)
תוך כדי נסיעה לבית ההארחה "קודרו", קיבל זושה שיחה מאדם שרוצה לתרום 150 דגי סלמון לטובת ארוחות לפליטים. "כל דבר טוב. בדיוק דיברתי עם אחד הבחורים שצריך דגים ואין לנו", אמר זושה. למרות הצמצום, הם מנסים לתת לפליטים כמה שרק אפשר, כאשר כל בעלי התפקידים במערך הסיוע ממומנים מהכיס של חב"ד ומתרומות. הכסף כבר הולך ואוזל, מה שמקשה מאד על ההתנהלות שלהם.
חיה מושקא זלמנוב, שליחת חב"ד, התגייסה יחד עם בעלה השליח שמואל זלמנוב למערך העזרה לפליטים. שבוע שעבר הם אירחו בביתם משפחה בעלת שש נפשות מאוקראינה שברחו מהתופת, ובסופ"ש האחרון הם היו אחראים על כל הפליטים שמגיעים לבית ההארחה "קודרו". אל המקום הם הגיעו רגע לפני כניסת השבת עם שתי ילדות קטנות: רבקה, בת שנה וחצי, ושיינא, בת שלושה חודשים.
המסע ממולדובה לישראל
בערב שבת כבר יש ב"קודרו" כ-50 פליטים, והזוג זלמנוב ידע שצריכים להגיע לפחות עוד שני אוטובוסים של פליטים, כנראה באישון לילה. הם הביאו תגבורת של שני בחורי ישיבה מניו יורק, שניאור לוין ומנדי אייזנבאך, שהובילו לבית ההארחה את ספר התורה שהצילו מאודסה. חיה פגשה שם אישה יהודייה צעירה, עטל אוסטינוב. אוסטינוב היא אמא לשניים, בהם תינוק בן שלושה חודשים. היא מספרת שעלתה ביחד עם בעלה שמעון והילדים לאוטובוס החילוץ ממיקולאייב, ביחד עם אימה ואביה וסבא שלה, אוקראיני גאה בשנות ה-80 לחייו שלא רצה לעזוב את הבית, אך בלחץ המשפחה השתכנע.
8 צפייה בגלריה
בית הארחה קודרו במולדובה. 180 מיטות מיועדות לעולים מאוקראינה
(צילום: ריקי כרמי פיאסצקי)
משפחת אוסטינוב לא ידעה אם יהיה להם מקום באוטובוס שלקח אותם מבית הכנסת. נתנו להם להגיע עם מזוודה אחת למשפחה, ואת העגלה לתינוקת הם נאלצו להשאיר מאחור. הם הגיעו למקום כבר אחרי כניסת שבת בשעת לילה מאוחרת והצטרפו לעשרות הפליטים שכבר התארחו כאן. עכשיו, עטל מרגישה מעט הקלה ונרגשת לצאת לכיוון ישראל.
בשבת כולם חשו כבר הקלה. היה נראה שאין הבדל בין הפליטים מאוקראינה לבין המשפחות הרגילות שהגיעו לכאן לנופש. הילדים שיחקו במסדרונות ולמרות שהשלג כיסה את האזור, בפנים היה חמים ונעים בעיקר בגלל החברה. לרגע, מי שהגיע מאוקראינה והשאיר מאחור את כל חייו היה יכול לנוח ולשכוח מהתלאות שעבר - וגם מאלו שמחכות לו בהמשך הדרך.
8 צפייה בגלריה
ויקטוריה סצביציק וילדיה. הרגישו שאין דרך אחרת וזה הזמן לעלות לישראל
(צילום: ריקי כרמי פיאסצקי)
המשפחה של ויקטוריה סצביציק ואלכסנדרה זורביל הייתה בת מזל, וכבר בראשון לפנות בוקר דאגו להם לסידורי הנסיעה והם הגיעו בסופו של דבר לטיסת החילוץ לישראל. בשעת בוקר עלו ששת בני המשפחה לטיסה נרגשים, כשאיתם רק מזוודה אחת לכל אדם. 150 נפשות הגיעו לטיסת החילוץ הזו משדה התעופה קישינב, שנפתח במיוחד עבור הטיסות של הקרן לידידות והסוכנות היהודית. לאחר הנחיתה בארץ, עברו קליטה, ולאחר שעות ארוכות עלו על אוטובוסים בדרך לבתי המלון עם שאר הפליטים. הנוסעים בטיסה סיפרו כי הם חוששים מפני החיים החדשים. חיים שלמים הם הותירו שם מאחור, אבל הרגישו שאין דרך אחרת וזה הזמן לעלות לישראל.
לתרומות לסיוע לפליטי אוקראינה - לחצו כאן
