"מייחלים לחזור לבתינו ולרשום את ילדינו לבתי הספר": מספר העקורים בדרום לבנון, נכון ל-23 באוגוסט, ולפי פרסום אחרון של משרד האו"ם לתיאום עניינים הומניטריים, עומד על 112 אלף. צידון, השוכנת לחופי הים התיכון והשלישית בגודלה בלבנון, משתתפת באופן משמעותי בקליטת העקורים מכפרי ועיירות הגבול.
העיתון הקטארי "אל-ערבי אל-ג'דיד", שפרסם כתבה על העקורים שנקלטו בצידון, ציין כי רובם הגיעו מהכפרים ומהעיירות שבעא, שובא, אל-הבאריה, חמאם, ראשיא אל-פחאר, אל-מארי ואל-פרדיס.
בכתבה צוטטו דבריה של סוהא אל-קאדרי, שנעקרה עם משפחתה מכפר שובא לצידון. "הבית שנעקרנו אליו שייך לנו, אבל אין בו רהיטים", סיפרה. "אנחנו זקוקים לדברים נוספים, יש לנו רק מזרן אחד, גז ומעט בגדים שהצלחנו לקחת איתנו. החיים שלנו לא כפי שהיו בעבר בכפר שובא, אפילו מזג האוויר כאן שונה. יש לי שלושה ילדים. אנסה לרשום אותם לבתי ספר בצידון, אך ההוצאות כאן גבוהות. בכפר שובא זול יותר". קשה להתעלם מהדמיון בין תקוות התושבים משני צדי הגבול, אך ההבדל ברור.
חיזבאללה מנהל כבר כמעט 11 חודשים לחימה מול ישראל, כחזית "תמיכה בעזה" להגדרתו, ופועל מתוך אזורים מאוכלסים בדרום לבנון. פעיליו יורים רקטות לשטח ישראל מעיירות ומכפרי הדרום, ומתחבאים בבתים הסמוכים לגבול. ארגון הטרור למעשה גרר את הלחימה לפתח בתיהם של תושבי דרום לבנון, אילץ אותם לעקור והביא להרס כפריהם.
"בעלי הוא איש צבא, אבל הוא מחפש עבודה כדי שנוכל לספק את מה שאנחנו צריכים", הוסיפה אל-קאדרי. דבריה ממחישים את המצב הקשה של צבא לבנון, שחייליו לא מסוגלים לפרנס את משפחותיהם באמצעות המשכורת הזעומה שהם מקבלים, ונאלצים לחפש עבודות נוספות.
נאום נסראללה לאחר תגובת חיזבאללה על חיסול פואד שוכר
עוד לפני מלחמת "חרבות ברזל" דווח כי חיילי צבא לבנון נאלצים למצוא עבודות נוספות כדי להתקיים. במאי 2023 פורסם כי אלפי אנשי צבא וכוחות ביטחון לבנונים החלו לעסוק במקצוע שני כדי לפצות על הירידה בערך שכרם בעקבות המשבר הכלכלי במדינה – אף שהתקנות הצבאיות אוסרות עבודה נוספת.
חייל בצבא לבנון בשם סאמר מסר באותם הימים לסוכנות הידיעות הצרפתית: "המערכת הצבאית יודעת שאנחנו עובדים, אבל מעלימה עין, כי הצבא כבר לא יכול לשאת זאת. אם לא היינו עושים את זה, כולם היו בורחים, אף אחד לא היה נשאר בצבא". המלחמה והעקירה לא הקלו כמובן על מצבם של אנשי הצבא.
העיתון ציטט עקורה נוספת, אום מוחמד, שנעקרה לצידון מהכפר עיתרון וסיפרה על חוסר הוודאות. "המצב קשה כי בעלי לא עובד וההוצאות כאן גבוהות מאלה שבכפר שלנו. אנחנו יודעים שהבית של השכנים שלנו נהרס, אבל לא יודעים דבר לגבי הבית שלנו ולא יכולים להגיע לבדוק אותו. אנחנו ישנים כאן על הרצפה", אמרה. "אנחנו מקווים שהמלחמה תסתיים כדי שנוכל לחזור לבית שלנו".
היא הוסיפה: "אני רוצה לשלוח את הילדים לבית הספר, בשנה שעברה הם למדו מרחוק. מכרתי את החתול כדי להשיג כסף ואולי איאלץ למכור את החתול השני כדי שאוכל לרכוש עבור הילדים שלי ציוד לבית הספר". לדבריה, למשפחתה הייתה חנות בכפר, וכעת בעלה מחפש עבודה, ובנם מנסה לעזור כלכלית.
לפי הפרסומים בחודשים האחרונים בלבנון, העקורים מעיירות ומכפרי הדרום נאלצים "להתחיל מאפס". חיזבאללה כפה עליהם עקירה, אך כעת הם לא מקבלים סיוע בסיסי כדי להתקיים. בנאומו האחרון ביום ראשון, אחרי תגובת ארגון הטרור על חיסולו של בכיר חיזבאללה פואד שוכר, אמר מזכ"ל חיזבאללה חסן נסראללה, כי "המדינה יכולה לנוח עכשיו". הדבר הביא אומנם לחזרה של אזרחים לדאחייה של ביירות, אך לרבים מתושבי דרום לבנון אין לאן לחזור, וחילופי האש באזור כפרי ועיירות הגבול עדיין נמשכים.
רבים מתושבי הדרום מבקרים את התמיכה של חיזבאללה בעזה. לדבריהם, התמיכה לא מסייעת כלל לפלסטינים ברצועה - ופוגעת בסופו של דבר בלבנון. תושב לבנוני שהתראיין לאחד לכלי תקשורת מקומי בימים האחרונים, סיפר כי הוא ומשפחתו "ישנו יותר מחודש על הרצפה, לא קיבלנו מזרן או משהו מחיזבאללה".
ב"אל-ערבי אל-ג'דיד" צוטט הרכז הכללי של העמותות בצידון, מאג'ד חמדתו, שהסביר כי לחלק מהעקורים יש בתים שרכשו בעיר בעקבות מלחמות קודמות. לדבריו, רבים מדרום לבנון נעקרו לאזור צור, ומספר קטן יותר של תושבים לצידון. הוא ציין כי מתחילת המלחמה נפתחו בתי ספר עבור העקורים באזורים שעברו אליהם, וכי העמותות מעניקות סיוע, אבל לא באופן רציף. הוא הוסיף כי קיימות בעיות ברמת האספקה הדרושה לאנשים, אך גם מבחינת מחסור בחשמל ומים בעיר. לדבריו, העמותות מחפשות פתרונות מול גורמים שונים.
