המהומות היום (שבת) בתל אביב הן מקרה נוסף של התפרעויות במהלך פסטיבלים אריתריאיים שמתקיימים ברחבי העולם – שאותם מנצלים מבקשי מקלט אפריקנים להפגנות נגד המשטר שממנו הם נמלטו. הם מתייחסים לפסטיבלים כמפגן כוח של השלטון הדיקטטורי.
השנה מציינת אריתריאה 30 שנים לעצמאותה, ובכמה ערים בעולם נערכו הקיץ פסטיבלים שנועדו להוקיר את התרבות האריתריאית. לפי המפגינים, מארגני הפסטיבלים האלה הם תומכי המשטר הדיקטטורי במדינה האפריקנית. בישראל הפסטיבל הוא יוזמה של השגרירות האריתריאית.
באזור המהומות בתל אביב
(צילום: נדב אבס )
מבחינת מתנגדי המשטר, הפסטיבלים הם כלי תעמולה של המדינה האפריקנית, ומקור הכנסה עבורה. לטענתם היא מנצלת את הפסטיבלים לגיוס כספים שיממנו את דיכוי האזרחים. כמו בפסטיבל בתל אביב, גם במקומות אחרים פרצו עימותים בין תומכי הדיקטטורה האריתריאית למתנגדיה.
בשבדיה חיים עשרות אלפי בני אדם ממוצא אריתריאי, ובמדינה מתקיים פסטיבל שנתי שבמרכזו התרבות האריתריאית. בתחילת החודש נפצעו 52 בני אדם בהתפרעויות בפסטיבל שהתקיים בפרברי שטוקהולם, שאליו הגיעו אלפי מתנגדי משטר. המפגינים פירקו את המחסומים המשטרתיים, יידו אבנים והציתו דוכנים וכלי רכב. יותר מ-100 נעצרו במהומות האלה. "זה לא פסטיבל, הם מלמדים את הילדים שלהם על הסתה", אמר אחד המפגינים שהגיעו לפסטיבל באזור הבירה השבדית.
הממשלה השבדית גינתה את המפגינים שהתפרעו בפסטיבל. "זה לא סביר ששבדיה תיגרר בצורה כזאת לסכסוכים פנימיים של מדינות אחרות", אמר שר המשפטים השבדי גונאר סטרומר. "אם ברחת לשבדיה כדי להימלט מאלימות, או שאתה מבקר במדינה, אסור לך לגרום כאן לאלימות. המשאבים של המשטרה דרושים למטרות אחרות מאשר הפרדה בין קבוצות שונות זו מזו".
המפגינים בשבדיה הצדיקו את מחאתם. אחד מהם אמר שנשיא אריתריאה איסאיס אפוורקי - ששולט במדינה מאז עצמאותה - הוא "בעיה בינלאומית גדולה", ולא בעיה אריתריאית בלבד. משתתף בפסטיבל אמר לטלוויזיה השבדית כי המפגינים הם "מחבלים מאתיופיה".
בשבועות האחרונים גרמו הפסטיבלים לעימותים גם בגרמניה וקנדה: בעיר גיסן במערב גרמניה נפצעו החודש 26 שוטרים בהתפרעויות בפסטיבל. עוד לפני הפסטיבל עצרה המשטרה עשרות בני אדם, אך בכל זאת פרצו מהומות. בטורונטו בוטל הפסטיבל אחרי התפרעויות של מפגינים, ותשעה בני אדם נפצעו בעימותים בין מבקרים בפסטיבל למפגינים שהגיעו למחות נגד ממשלת אריתריאה. בממשלת אריתיאה גינו את המפגינים - וטענו כי מדובר בניסיון של המערב להחליש את אריתריאה. אחד משרי הממשלה כינה את מבקשי המקלט "חלאות מקלט".
אריתריאה הייתה בעבר מחוז באתיופיה ובשנת 1993, אחרי עשרות שנים של לחימה, יצאה לעצמאות. מאז קבלת העצמאות, שולט שם הנשיא אפוורקי בן ה-77, שמעולם לא קיים בחירות. ארגוני זכויות אדם טוענים שמדובר באחד ממשטרי הדיכוי הקשים בעולם, שמגייס את אזרחיו לזמן בלתי מוגבל.
אריתריאה קיבלה את הכינוי "צפון קוריאה של אפריקה". עדויות של פליטים שברחו מהמדינה מעלות כי אזרחים מגויסים שם לצבא בגילים צעירים, ונאלצים לעבוד תחת איומים בעבודות כפייה בתנאי עבדות. על פי נתוני רשות האוכלוסין וההגירה, בישראל שוהים כיום 17,850 אזרחי אריתריאה במקור, שנחשבים מבקשי מקלט. מיליונים נמלטו מהמדינה, גם בעקבות חובת הגיוס לצבא.
בדו"ח של לשכת זכויות האדם של האו"ם נכתב השנה כי המצב באריתריאה ממשיך להיות חמור, ללא סימנים שמצביעים על שיפור. הדו"ח ציין עדויות על עינויים, מעצרים שרירותיים, היעלמויות כפויות והגבלות על זכויות בסיסיות – בהן הזכות להפגין. "המצב באריתריאה חמור מאוד: אין בחירות, אין פרלמנט, אין אוניברסיטאות, אין תקשורת חופשית ואין אופוזיציה", נכתב בדו"ח.
ב-2018, אחרי עשרות שנים של עוינות, אריתריאה ואתיופיה סיכמו על פיוס: בין הצדדים נחתם בשנת 2000 הסכם שלום, שסיים מלחמה בת שנתיים בגבול שגבתה את חייהם של עשרות אלפים - אך למרות ההסכם המשיכו שתי המדינות להתעמת מדי פעם. אחרי פריצת הדרך ביחסי אתיופיה ואריתריאה ב-2018 שתי המדינות פתחו שגרירויות, הטיסות בין המדינות חודשו ופגישות מרגשות התקיימו ברחבי האזור. בזכות הפיוס הוענק לראש ממשלת אתיופיה אביי אחמד פרס נובל לשלום.
ב-2020, אחרי הסכם הפיוס, החל הצבא האריתריאי לסייע לצבא אתיופיה במלחמה נגד המורדים במדינת המחוז תיגראי. ב-2022 הודיעו ממשלת אתיופיה והמורדים על הסכם לסיום המלחמה.
