הדס קליין בבית המשפט, אתמול
(צילום: גיל יוחנן )
חקירתה של הדס קליין ריתקה בשבועיים האחרונים את מי שעוקבים אחרי המשפט של בנימין נתניהו וגם סיפקה, כמצופה, כותרות עסיסיות. מדובר ככלות הכול במוצגים פשוטים וברורים כמו בקבוקי שמפניה, סיגרים וצמידים, ולא במושגים יותר מורכבים כמו "הטבות רגולטריות" ו"סיקור חריג" שכיכבו בתחילת המשפט בחקירת עדי המדינה שלמה פילבר וניר חפץ. אבל מעבר לכותרות, מה בעצם למדנו מהעדות של קליין ומחקירתה הנגדית?
ראשית, קליין אכן התגלתה כ"עדה מן החלומות". עדותה היתה קוהרנטית, ניכר היה שהיא זו שישבה על ה"שיבר" בהעברת המתנות ממילצ'ן ופאקר למשפחת נתניהו, והיא שולטת היטב בחומר ומקרינה אמינות. היא לא ניסתה להתנחמד על מנת לרכוש את אמון הפרקליטות, השופטים והקהל. ניסיונותיו הלגיטימיים של פרקליט נתניהו, עו"ד עמית חדד, לערער את עדותה ולהציגה כגוזמאית לא צלחו. קליין הפגינה שליטה בפרטים ואף תחכום כשמדי פעם הפנתה את חדד לעורך דינה הקודם, בעז בן צור, שייעץ לה כיצד לפעול לפני שעבר לצוות ההגנה של נתניהו. בשורה התחתונה, אמינות עדותה של קליין בהקה אל מול עדותו הבעייתית, ההפכפכה והלא אמינה של עד המדינה מפרשת 4000 - שלמה פילבר.
שני ראשים יש לאישום בהפרת אמונים נגד נתניהו: עצם קבלת המתנות או טובות ההנאה על ידי עובד ציבור, ופעולות שעשה עבורם נתניהו תוך הימצאות בניגוד עניינים. את מעבר טובות ההנאה שנמסרו, עטופות בניילון שחור, באמצעות קליין ויונתן הנהג ממילצ'ן ומפאקר למשפחת נתניהו הפרקליטות הצליחה להוכיח. קופסאות סיגרים ומארזי שמפניות ניתנו לנתניהו ולרעייתו, באופן רציף, במענה לבקשות ואף לדרישות שלהם. הפרקליטות הוכיחה את התזה של "קו אספקה רציף". עם זאת, הראש השני, כלומר התמורה, לא הוכח בשלב זה, ויתרה מכך, קליין העידה אתמול שלמילצ'ן "לא ציפה שנתניהו יעזור לו במיזמים כלכליים".
סוגיית "המתנות מחברים": קליין העידה ששררו יחסי חברות בין משפחת מילצ'ן לבין משפחת נתניהו במשך שנים רבות. אופי החברות, מניעיה ועומקה האמיתי - כל אחד, טעמו ונקודת מבטו. קליין תיארה את החברות הזו כמהולה בפחד (משרה) ובחשבון (עם נתניהו), ואילו עו"ד חדד שב וטען שמדובר בחברות אמיצה והדדית, שבמסגרתה גם שרה העניקה מתנות לאמנדה מילצ'ן ולפאקר. בכל מקרה, התביעה טוענת שהיקף המתנות, שעליהן נתניהו לא דיווח כמו שלא דיווח על החברות בינו לבין מילצ'ן אף שטיפל בענייניו, מעידה שנתניהו מצוי עמוק בתוך עבירת הפרת האמונים.
והיה גם את "הצמיד הרומני": בית המשפט התיר לקליין להעיד על צמיד בשווי של יותר מ-40 אלף דולר שפאקר העניק לשרה נתניהו. בנימין נתניהו היה אומנם מודע למתנה, שאותה כינה "הרומני", אך עד כה לא הוכח שהיא ניתנה בתמורה למעשה שלטוני עבור פאקר. עם זאת, על פי הפסיקה, ככל שהמתנות גדולות יותר, תכופות יותר, יקרות יותר, ניתנות לבני המשפחה הקרובים ביותר, וזאת ללא אישור של גורם משפטי מוסמך (ולא פרטי) וללא דיווח על מערכת היחסים - כך מחמיר מצבו של נתניהו.
לכך מתלווה מה שמכונה "טענת הסתמכות": קו ההגנה המרכזי של נתניהו משחר הסתבכותו היה שקיימים "אישורים" בכתב ובעל פה של עו"ד יעקב וינרוט ז"ל ושל סנגורו הנוכחי, עו"ד בעז בן צור, לכך שניתן לקבל מתנות מחברים, מה עוד שרובן היו "מתנות מתכלות". המשמעות היא שנתניהו לא רק שלא פשע, אלא בדק מראש אם יש גיבוי משפטי לקבלת המתנות. במקרה כזה קשה יהיה לייחס לו כוונה פלילית. אלא שעד כה לא הוצגו שום מסמך או עדות מחייבת אודות ההסתמכות הזו. בנוסף, קיימים פסקי דין מחייבים של בית המשפט העליון בנושא ההסתמכות על חוות דעת משפטית, ועל פניו לא נראה שההסתמכות של נתניהו ורעייתו עומדת באמות מידה אלה. ואם לא די בכך, הדס קליין טענה השבוע שכשבן צור ראה את מסמכי ההזמנות ובעיקר את הסכומים הוא תפס את ראשו בידיו.
חדד עומד על כך שהיקף המתנות שמופיע בכתב האישום - בסכום של 690 אלף שקל - למעשה נמוך בהרבה ושחלק ניכר מהסכום שימש את מילצ'ן לצורך אירוח של אורחים רמי מעלה בביתו. אתמול התברר כי קליין לא ידעה להעריך במדויק כמה מבקבוקי השמפניה שמילצ'ן רכש הועברו לנתניהו והתובע עו"ד אלון גילדין אף הודה בתשובה לשאלת השופט שחם שחישוב הסכום ("המתודולגיה") שמופיע בכתב האישום נעשה על סמך עדותה.
בשבוע שעבר גם התגלתה פאשלה חקירתית כשהתברר שהמשטרה לא תפסה את המדיה הדיגיטלית של קליין כחומר חקירה. לטענת חדד, המשטרה והפרקליטות התעלמו ממכשיר הסלולר ומתיבת האימייל של קליין, בהם יש ראיות מזכות או מרשיעות, למרות שהמשטרה קיבלה אישור מבית המשפט לתפוס את המכשירים הסלולריים של קליין ולערוך חיפוש בביתה.
לסיכום, עד כה חשפה עדותה של הדס קליין סטנדרטים ערכיים ומנהיגותיים בעייתיים מצד בני הזוג נתניהו. אבל האם אשמתו של בנימין נתניהו הוכחה מעל ספק סביר? מוקדם לומר.
