הלוויתו של נידאל אגבאריה באום אל פחם, אתמול
האווירה באום אל פחם מתוחה. "זה עצב מהול בכעס", מסבירים התושבים. אלה התחושות שם מאז שנרצח ביריות חברי הטוב ביותר, העיתונאי נידאל אגבאריה, כשהיה ברכבו ביום ראשון בשעת ערב. במשטרה חושדים כי יעד החיסול היה אחיו של המנוח ועד כה טרם נעצרו חשודים ברצח. "אנחנו דורשים מהמשטרה לפעול עכשיו, בזריזות ובהקדם, ולעצור את הרוצחים", אמרו לי התושבים, "היא התמהמה מספיק עד כה ונכשלה. זה עלה בחיי אדם יקר".
נידאל הרגיש לאחרונה, יותר מתמיד, את הסכנה לחייו. קרוב משפחתו היה חייב, כביכול, כספים לפושעים, והם דרשו את התשלום מנידאל ואימו לפגוע בו. לפני חודשיים הוא שיתף אותי ואמר: "מישהו התקשר אלי ואיים עליי שיפגע בי. הוא אמר לי 'תסתכל מהחלון, אני רוכב אופנוע ואני יכול להגיע אליך בכל רגע'". במקרה אחר סיפר לי: "אני לא יודע מאיפה להשיג את הסכום הגדול בכדי לשלם את החובות של קרוב משפחתי. גם אם אעבוד כל חיי לא אצליח לאסוף את החוב, ויש לי משפחה שצריכה תמיכה. אם אני רוצה לשלם את החוב נמות מרעב".
לפני כשבוע שוחחתי עם נידאל ושאלתי אותו אם היו התפתחויות חדשות, הוא ענה: "אין חדש. אני חושש לחיי ולא יודע אם יהרגו אותי או לא. הם משתמשים בי כי אני עיתונאי. הם חושבים שיש לי מיליוני דולרים כי יש לי אתר חדשות, למרות שהרווחים שלי הם של משכורת רגילה. אני אפילו לא יודע מתי המלחמה הזו תסתיים. גם כשאנחנו יוצאים לטייל אנחנו מרגישים סכנה. אני מפחד על המשפחה שלי כי הם צריכים אותי מאוד".
בשיחת וואטסאפ בינינו לאחרונה שאלתי אותו: "מה המצב, הכול בסדר?". נידאל ענה לי: "המצב לא רגוע ולא נוח". שאלתי: "למה מה קרה? הפחדת אותי", והוא סיפר: "עדיין מקבל איומים ולא יודע מה לעשות". המשטרה, לצערי, ידעה על המצב אך לא פעלה.
מוחמד אגבאריה, אביו של נידאל, התקשה אתמול לעכל את הבשורה המרה. "איבדתי את האדם הכי יקר, גידלתי בן עם מוסר וערכים. לא האמנתי שירצחו אותו", סיפר בכאב, "הוא תמיד היה מגיע אלינו, יושב איתנו ומספר לנו מה קורה". נידאל הותיר אחריו אישה וילדה. להלוויה באום אל פחם הגענו יחד עשרות עיתונאים ערבים, לבושים בחולצה שעליה מתנוססת תמונתו של נידאל. "כשאני רואה את כל העיתונאים שעושים לו כבוד זה ממלא אותי בגאווה", אמר האב.
המוחים, ביניהם גם תושבי אום אל פחם, הניפו שלטים שנכתב עליהם "נידאל נרצח בדם קר", "היום זה נידאל. מחר זה אנחנו", "נחצו הקווים האדומים", "אין ביטחון" ו"דמינו לא הפקר".
לפני קצת יותר משנה נורו יריות לעבר ביתו של נידאל ועשרות כדורים חדרו לסלון הבית. "הקליעים עברו מעל הראש שלי", אמר אחרי הירי בראיון לאולפן ynet. "אנחנו מפחדים, לא רק העיתונאים. יש פחד במגזר מהפשיעה. זה מונע ממני להביא סיפורים ותחקירים. אולי אעזוב את המקצוע, אם תהיה עוד התקפה". לא פעם הוא נהג לומר: "בסוף ירצחו אותי".
ברחבי העיר נתלו תמונותיו של נידאל לאות הערכה וכבוד. אגודת העיתונאים הערבים שבה היה חבר ערכה ישיבה, שבמהלכה ניתן למשטרה אולטימטום לתפוס בתוך חודשיים את המתנקשים - אחרת לא ישתפו פעולה עם דיווחיה לציבור.
פריאל אגבאריה, אמו של הקורבן, אמרה בצער: "הבן שלי הוא אחד התושבים הטובים באום אל פחם, ובכל מקום שאני הולכת אומרים לי עליו דברים טובים ואני שמחה על הדברים האלו, אבל הפעם קיבלתי את הבשורה על רציחתו ולא האמנתי שאיבדנו אותו. רצחו את האדם הישר והמכובד. כמה איחלתי וביקשתי מאלוהים שהבן שלי לא יהיה הקורבן, אבל זה הגורל". האב מוחמד הוסיף: "הם חטפו את הבן היקר ביותר שלנו. הצער עמוק ואנחנו לא יודעים מי יהיה הקורבן הבא".
